בדיחה

בדיחה ../images/Emo6.gif

סיפור על שני עובדים בחברת היי-טק שעבדו עד שעות מטורפות, ולא הצליחו אף פעם לקחת חופש בגלל העומס בעבודה. יום אחד, אחד מהם פתאום הרים את הראש מהמחשב, ואמר: "הי, יש לי רעיון איך אפשר לארגן קצת חופש מהעבודה". "איך?", שאל אותו העובד השני. במקום לענות לו, העובד הראשון הסתכל סביב, לבדוק שאין סימן למנהל באופק. כשהוא ראה שהשטח פנוי, קפץ על השולחן שלו, בעט באחד מהריבועים בתקרה, ונתלה הפוך עם הראש למטה על צינור שעבר שם. תוך שניות הגיע מנהל מישיבה סמוכה לחדרם של שני העובדים. הוא ראה את העובד תלוי מהתקרה, ושאל אותו מה נראה לו בדיוק שהוא עושה. "אני מנורה", ענה העובד. "נראה לי שאתה צריך קצת חופש", נבח המנהל. "לך הביתה עכשיו, ואני לא רוצה לראות אותך כאן במשרד לפחות ביומיים הקרובים, הבנת?". "כן, אדוני", ענה העובד, קפץ מהצינור, כיבה את המחשב ויצא. העובד השני מיד קם אחריו והתחיל לארוז. "ולאן נראה לך שאתה הולך?", שאל אותו המנהל. "הביתה. אני לא יכול לעבוד בחושך".
 
אממממממממממ

הקיצר בואי מוצש לאיזה סרט התגעגעתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
 
אל תתעסק עם אמא

הבן שלי חזר מבית הספר יום אחד כשחיוך מרוח על פרצופו . ‏הוא החליט שהוא פיקח מספיק כדי להעמיד אותי במקומי . ‏תנחשי מה למדתי היום בשיעור אזרחות למדנו היום על "מגילת זכויות הילד " ‏כתוב שם שאני לא צריך לסדר את החדר או להסתפר אף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב, או להגיד או ללבוש אני משוחרר מדת, ולמרות מה שאת אומרת אני לא צריך להרכין את הראש ובטח שלא להתפלל אני יכול לענוד עגילים אם אני רוצה, ולחורר את הלשון ואת האף אני יכול לקרוא ולצפות במה שאני אוהב, ולעשות קעקועים מראש ועד כף רגל ואם את פעם תכי אותי אני אאשים אותך בפשע ואגבה את כל הטענות שלי עם הסימנים שהשארת על אחורי . ‏אל תגעי בי אף פעם – גופי מיועד לשימוש אישי שלי בלבד לא לחיבוקים ולנשיקות שלך – זו התעללות בקטין . ‏אל תטיפי לי מוסר כמו שאמא שלך עשתה זו שטיפת מוח וגם זה לא חוקי . ‏אמא, יש לי את זכויות הילד שלי, כך שאינך יכולה להשפיע עלי או שאני אקרא למועצה להגנה על הילד . ‏האינסטינקט הראשון שלי היה לזרוק אותו החוצה אבל ההזדמנות ללמד אותו שיעור עצרה בי וגרמה לי לחשוב עוד קצת . ‏הרהרתי בזהירות על הנושא, לא יכולתי לתת לו לעבור סתם כך ואז חיוך עלה על פני – הוא מתעסק עם מקצוענית . ‏ביום המחרת לקחתי אותו לקניות בחנות לבגדים מיד שניה אמרתי לו : "אתה יכול לבחור כל מה שאתה רוצה – יש פה המון חולצות ומכנסיים " צלצלתי למועצה למען הילד והם אמרו שלא אכפת להם ‏אם אני קונה לך נעליים בחנויות זולות או את נייק – אייר . ‏ובטלתי לך את שיעורי הנהיגה המועצה לשלום הילד אמרו שלא אכפת להם . ‏ואין זמן לעצור ולקנות חטיף בחנות . ‏מחר אתה מתחיל ללמוד להכין לעצמך את ארוחת העשר לבד . ‏ותשמור על התיאבון לארוחת ערב היום אנחנו אוכלים כבד עם בצלים – המאכל האהוב עלי . ‏הוא שאל :"אני יכול לשכור סרט וידאו ?" " ‏מצטערת", עניתי, "אבל מכרתי את הטלויזיה שלך וקניתי צמיגים חדשים למכונית ". ‏וחוץ מזה , השכרתי את החדר שלך, ואתה תישן על הספה בסלון המועצה לשלום הילד דורשת שיהיה גג מעל לראשך, וזה מספיק .
 
מה קורה כאשר זבוב נופל לספל קפה :

האנגלי - זורק את הספל והולך. האמריקאי - מוציא את הזבוב ושותה את הקפה. הסיני - אוכל את הזבוב וזורק את הקפה. היפני - שותה את הקפה עם הזבוב כיוון שהוא תוספת ללא תשלום. הישראלי - מוכר את הקפה לאמריקאי ואת הזבוב לסיני, וקונה לעצמו קפה חדש. הפלסטיני - מאשים את הישראלי באלימות נגדו ובהשלכת הזבוב לתוך הקפה שלו, מבקש סיוע מהאו"ם, לוקח הלוואה מהאיחוד האירופי כדי לרכוש קפה חדש, ומשתמש בכסף לרכישת חומרי נפץ. אח"כ הוא מפוצץ את בית הקפה ששם יושבים: האנגלי, האמריקאי, הסיני והיפני עם הישראלי...שמנסים להסביר לישראלי שהוא יותר מדי תוקפני!.
 
אל תתעסקו עם אמא!

אל תתעסק עם אמא הבן שלי חזר מבית הספר יום אחד כשחיוך מרוח על פרצופו . ‏הוא החליט שהוא פיקח מספיק כדי להעמיד אותי במקומי . ‏תנחשי מה למדתי היום בשיעור אזרחות למדנו היום על "מגילת זכויות הילד " ‏כתוב שם שאני לא צריך לסדר את החדר או להסתפר אף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב, או להגיד או ללבוש אני משוחרר מדת, ולמרות מה שאת אומרת אני לא צריך להרכין את הראש ובטח שלא להתפלל אני יכול לענוד עגילים אם אני רוצה, ולחורר את הלשון ואת האף אני יכול לקרוא ולצפות במה שאני אוהב, ולעשות קעקועים מראש ועד כף רגל ואם את פעם תכי אותי אני אאשים אותך בפשע ואגבה את כל הטענות שלי עם הסימנים שהשארת על אחורי . ‏אל תגעי בי אף פעם – גופי מיועד לשימוש אישי שלי בלבד לא לחיבוקים ולנשיקות שלך – זו התעללות בקטין . ‏אל תטיפי לי מוסר כמו שאמא שלך עשתה זו שטיפת מוח וגם זה לא חוקי . ‏אמא, יש לי את זכויות הילד שלי, כך שאינך יכולה להשפיע עלי או שאני אקרא למועצה להגנה על הילד . ‏האינסטינקט הראשון שלי היה לזרוק אותו החוצה אבל ההזדמנות ללמד אותו שיעור עצרה בי וגרמה לי לחשוב עוד קצת . ‏הרהרתי בזהירות על הנושא, לא יכולתי לתת לו לעבור סתם כך ואז חיוך עלה על פני – הוא מתעסק עם מקצוענית . ‏ביום המחרת לקחתי אותו לקניות בחנות לבגדים מיד שניה אמרתי לו : "אתה יכול לבחור כל מה שאתה רוצה – יש פה המון חולצות ומכנסיים " צלצלתי למועצה למען הילד והם אמרו שלא אכפת להם ‏אם אני קונה לך נעליים בחנויות זולות או את נייק – אייר . ‏ובטלתי לך את שיעורי הנהיגה המועצה לשלום הילד אמרו שלא אכפת להם . ‏ואין זמן לעצור ולקנות חטיף בחנות . ‏מחר אתה מתחיל ללמוד להכין לעצמך את ארוחת העשר לבד . ‏ותשמור על התיאבון לארוחת ערב היום אנחנו אוכלים כבד עם בצלים – המאכל האהוב עלי . ‏הוא שאל :"אני יכול לשכור סרט וידאו ?" " ‏מצטערת", עניתי, "אבל מכרתי את הטלויזיה שלך וקניתי צמיגים חדשים למכונית ". ‏וחוץ מזה , השכרתי את החדר שלך, ואתה תישן על הספה בסלון המועצה לשלום הילד דורשת שיהיה גג מעל לראשך, וזה מספיק .
 
סיפור מהחיים על איפוק ונוכחות הורית.

סיפור מהחיים על איפוק ונוכחות הורית. איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אמא וילדה בת שלוש, שישבה בתוך עגלת הקניות. כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות והאמא אמרה: "לא!". הילדה התחילה ליילל ולצעוק ולהקים מהומה, אבל האמא שמרה על שלוות רוחה ורק אמרה בנחת: "או-קיי מוניקה, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות, תיכף נסיים כאן, אל תתרגזי, רק עוד טיפה". הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה, תוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים. האמא סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האמא לא איבדה את העשתונות: "די, מוניקה, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה. עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה". כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה למסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק. כשאמה השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות והאמא דיברה בקול רגוע ושקט: "מוניקה, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן. חמש דקות ואנחנו בחוץ ואז ניסע הביתה , ותוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה". האמא גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה. האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל שהתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו ואמר לה: "תסלחי לי, גברתי, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך. אני חייב להחמיא לך על הדרך שבה התנהגת עם מוניקה הקטנה". נתנה בו האמא מבט מחוייך ואמרה: "לקטנה קוראים תמי. אני מוניקה ".
 
בדיחה!!!

מכשפה תפסה מרוקאי, עיראקי ותימני. לקחה אותם לנהר מלא תנינים. אמרה להם: "מי שלא עובר את הנהר לגדה השנייה אני הורגת אותו". טוב, המרוקאי מתקרב לשפת הנהר איך שהוא טובל את רגלו במים מגיעים תנינים וטורפים אותו. מגיע העיראקי שם את רגלו במים, שוחה מעט לתוך הנהר לפתע מגיעים תנינים וטורפים אותו. היגיע תורו של התימני, ללא ברירה גם הוא נכנס למים, אך להפתעתו שם לב שכל התנינים מתרחקים ממנו, ניצל התימני את ההזדמנות ושחה לגדה השנייה וניצל ממוות. לאחר כחצי שעה שאל התנין הקטן את אימו:"אמא,מדוע את המרוקאי והעיראקי טרפנו ואילו את התימני לא טרפנו" ? ענתה לו אימו: "אל תשאל, אכלנו אחד כזה שבוע שעבר, עד עכשיו שורף לנו התחת".
 
למעלה