בדידות
שלום לכולן, אני חדשה בכל נושא הפורומים ואף פעם לא חשבתי לכתוב..אבל היום שחזרתי הביתה הרגשתי צורך לכתוב.... אני בת 31 ואף פעם לא היה לי ממש חבר, אני לא ממש יודעת איך זה שמישהו מחבק...מתעניין...מקשיב...אוהב..אני רגילה לסופי השבוע של הלבד...לבדידות והימים עוברים מעבודה לבית..בית עבודה,משהוא שהוא כל כך מוכר לי,עד שזה ממש מפחיד, להתרגל לחיות בלבד..אבל היום שחזרתי הביתה הרגשתי שהבדידות פשוט עוטפת אותי והלבד היה כל כך חזק ..רציתי לראות בן זוג בחדר, ששואל אותי איך עבר היום, ומה נשמע....רציתי חיבוק........חבר אמיתי...שפשוט יעטוף אותי..ולא היה שם אף אחד... אני שמחה שרגעים כאלה מגיעים...שהפחדים מקשר ומזוגיות נעלמים ואני פשוט שם בפנטזיה ...זה גורם לי שוב לצאת ולחפש את האחד.....ולא להישאב פנימה לדבר הכל כך מוכר, והידוע של,,,,,,,: להיות לבד.
שלום לכולן, אני חדשה בכל נושא הפורומים ואף פעם לא חשבתי לכתוב..אבל היום שחזרתי הביתה הרגשתי צורך לכתוב.... אני בת 31 ואף פעם לא היה לי ממש חבר, אני לא ממש יודעת איך זה שמישהו מחבק...מתעניין...מקשיב...אוהב..אני רגילה לסופי השבוע של הלבד...לבדידות והימים עוברים מעבודה לבית..בית עבודה,משהוא שהוא כל כך מוכר לי,עד שזה ממש מפחיד, להתרגל לחיות בלבד..אבל היום שחזרתי הביתה הרגשתי שהבדידות פשוט עוטפת אותי והלבד היה כל כך חזק ..רציתי לראות בן זוג בחדר, ששואל אותי איך עבר היום, ומה נשמע....רציתי חיבוק........חבר אמיתי...שפשוט יעטוף אותי..ולא היה שם אף אחד... אני שמחה שרגעים כאלה מגיעים...שהפחדים מקשר ומזוגיות נעלמים ואני פשוט שם בפנטזיה ...זה גורם לי שוב לצאת ולחפש את האחד.....ולא להישאב פנימה לדבר הכל כך מוכר, והידוע של,,,,,,,: להיות לבד.