בדידות

[קספר07]

בדידות../images/Emo129.gif

יש לי הרגשה שאני נרקבת... אני מרגישה נורא לבד לא משנה שיש לי אנשים שאוהבים אותי אני יודעת את זה אבל אני מרגישה נורא לבד ומפחדת מהעולם הזה... מהתחושות שלי... ביום שישי המשפחה שלי באו למיטה ועשו לי מסיבה בהפתעה הכינו עוגה וכל מיני זה נחמד אבל אחר כך אני לבד... זה היה יומולדת דוחה... הרגשתי רע פיזית ונפשית-מוטלת במיטה שעות על גבי שעות ומתחננת מאלהים שיקח אותי או שיפסיק את הכאבים תרתי משמע בני משפחתי עד מהרה חוזרים לעיסוקים שלהם ואני שוב מרגישה את הריקנות הזו ואת הפחד שאשאר תמיד דיכאונית ולבד... זה מפחיד... חוץ מבן זוג אחד כל הקשרים שלי נגמרו יחסית מהר... אני קשה כנראה מצפה לרגישות שרק לי יש... רגישות שהייתי רוצה להסיר אותה ממני אבל אני לא תמיד מצליחה... אני שבוע וחצי סובלת מכאבים והייתי גם בבית חולים ואמא אומרת שזה פסיכוסומטי... אמא אומרת שנמאס לה לראות אותי דועכת אבל אני חולה ומרגישה חסרת אונים כל כך... שאין לי מה לעשות חוץ מלשכב במיטה... קבעתי תור לגסטרו... זה עוד הרבה זמן אבל בנתייים ייתכן שאהיה בסדר כי אני מרגישה כאבים שונים... הרופאים אמרו שזה כנראה וירוס עוצמתי והוא אשכרה הרג אותי... אני צריכה שוב ללכת היום לבדיקות ואין לי כוח!!! אין לי כוח להתמודד עם הדברים הקטנים... עוד לילה היה לי בלי שינה... כמו עוד הרבה לילות לאחרונה... המצב לא מזהיר אני לא הייתי אצל הפסיכאטרית והפסיכולוגית כבר יותר מדי זמן... אני מתייאשת אבל לא רוצה אומרת שזה לא עוזר ותמיד אני שוב נופלת אבל נותנת לעצמי צ'אנס... לא מבינה למה לעזעזאל יש לי רצון למות למה אני לא יכולה לחיות את החיים ולהנות כמו כולם למה אני מסתגרת ולא זזה (רק מהמיטה לספה ואולי טיפה למחשב) שבוע שכמעט לא אכלתי בגלל ה"וירוס" וכמעט לא ישנתי... טירוף לחשוב-אני פוחדת הכי מהמצבים שאני נשארת לבד ופתאום חושבת ואומרת לעצמי למה אני חיה??? כל החיים שלי מסריחים אבל זה לא נכון יש לי הכל... אני צריכה רק להאמין שיהיה בסדר נכון שיהיה בסדר?

 

[seeyou]

אין לי כוח להתמודד עם הדברים הקטנים

ברשותך אחלק את המשפט ל3: 1-אין לי כוח 2- להתמודד 3-עם הדברים הקטנים 1-אין לך כוח מסיבות בריאות....כאבים שונים ומשונים.יש קשר בין גוף לנפש .קחי ברצינות את הטיפול. ישנה מרפאה שמטפלת בכאבים כאשר לא מצליחים בקופות החולים -או ניגשים לרופאים מומחים בתשלום.. 2-להתמודד-זה שייך לכול דבר חי ...אף אחד לא חי מבלי להתמודד עם בעיות. לבעיות יש הרבה צורות וקיימים גם אצל עשירים או יפים. 3-כול הדברים בנוים -מורכבים מדברים קטנים. סרט-בסופו של דבר מורכב מתמונות בודדות. תלמדי לעריך אותם פרטים קטנים שטובים לך ורק אז תחברי ביניהם והתמונה הכללית תשתנה. יש לך רצון למות? מה יש למהר? זה קורה בכול מיקרה לכולם אם נרצה או לא. חוץ מבן זוג אחד כל הקשרים שלי נגמרו יחסית מהר... ? ייתכן שהם לא היו טובים למי שיש הרבה קשרים זה לא בטוח שיותר טוב לו בחיים. כול עוד את תצליחי להתחבר לעצמך הכול יסתדר. אדם צריך להיות החבר הטוב ביותר לעצמו. "אני צריכה רק להאמין שיהיה בסדר נכון שיהיה בסדר? " להאמין זה לא מספיק-צריך גם לעשות צעדים בונים בכוון הרצוי.

 

[קספר07]

תודה ../images/Emo13.gif

כל כך השקעת... אז ככה-אין לי כוח נראה לי מסיבות בריאותיות ונפשיות גם כן... למה המוות נראה לי כפיתרון? כי אני מיואשת הרבה כי אני חווה יותר כאב מאשר שמחה ואני חושבת שלא שווה לי לסבול את הכאב שלי-אבל זה רק לפעמים אני מנסה להתחזק להאמין להאיחז בדברים קטנים וכל פעם מפחדת ששוב ארגיש רע נורא... מפחדת מחוסר תפקוד או מתפקוד לקוי או מכל מיני דברים שלי... אבל יהיה בסדר! קמתי הרבה פעמים אקום גם הבאה (נראה לי) (או שהצד הבריא מקווה)

 

[גילי פרי]

היי קספר../images/Emo24.gif

קבלי לעת עתה

ענק משום שאני

טסה לעבודה ולא רוצה לענות לך כלאחר יד. מקווה שבינתיים תזכי לתגובות של כמה חברים ב

, וחשוב יותר - תרגישי טוב

יום נפלא לכולנו

 

[קספר07]

תודה רבה../images/Emo13.gif

הוקל לי קצת, אני שמחה שיש אנשים כאלה טובים פה אני תיארתי לעצמי שאכתוב סתם כזה כדי לפרוק והנה אני רואה מלא תגובות... זה נחמד

לחברים שלי (תודה לאל) עוד נשאר כוח ואחת עכשיו בדרך אליי אז זה כבר עושה לי הרגשה טובה... היא באה לכמה שעות לעשות לי טוב... החיוך שלה וההבטחה שתעמוד לצידי עושה לי טוב היא חברה שלי כבר כמעט 14 שנה ומעולם לא באמת הבינה אבל גרמה לי הרבה להרגיש טוב...

 

[Darek engel]

קספר את לא לבד

קספר אני רוצה שתדעי שקראתי כמה פעמים את מה שכתבת וממש נכנסת לי ללב במילים שלך . הרשתי לעצמי לשלוח לך מסר אני מקווה שזה בסדר . שיהיה לנו יום טוב יום נפלא .

 

[קספר07]

תודה

הרשיתי לעצמי להחזיר לך

 

[שירה03]

קספר,

נשמע שיש בתוכך מלחמה (ממש כמו זו שבצפון

). יש את הצד שבך שרוצה ליפול ולשקוע בדיכאון ומושך אותך למטה. ויש את הצד השני שמתנגד לו ומנסה להסביר לו שיש לך הכל ושאין סיבה להרגיש ככה. אז מה בעצם הסיבה להרגשה הזו שלך? הרבה פעמים אין קשר בין המצב החומרי שלנו למצב הרגשי - נפשי - רוחני שלנו. כי אם הרוח לא מרגישה טוב, אז כל החומר שבעולם (כסף, חברים וכו') לא יעזרו לה. זה לא מעניין אותה. היא רוצה משהו אחר. למה הרוח שלך ככה? מה היא מנסה להגיד לך? את זה רק את יודעת. אבל את יודעת מה יכול לעזור לצאת ממצב כזה? להתנדב. לעשות טוב למישהו אחר. זה מאוד מאוד ממלא, ונותן תחושה טובה אמיתית. לא מזויפת כמו שכסף נותן. כל המחלות הן פסיכוסומטיות. הגוף והנפש הם אותו דבר. כשמשהו לא זורם כמו שצריך בנפש - במשך הזמן הוא יגיע לגוף ויגרום גם שם למשהו לא לזרום כמו שצריך. כנראה שזה מה שקורה לך. אז תנוחי ותתני לגוף להתאושש, ותעשי כמובן את הבדיקות שצריך. אבל תנסי לחשוב גם על הצד של הנפש. תנסי אולי ללכת לטיפול ברפואה משלימה, ששם יעזרו לך לחזק ולאזן את הגוף וגם את הנפש. נשמע שאת חזקה ולא מתכוונת לוותר ל"כוח המשיכה". בהצלחה ותרגישי טוב

 

[קספר07]

../images/Emo51.gif

 

[גילי פרי]

"ממליצה להתנדב"../images/Emo45.gif

אהלן קספר

קראתי את דברייך הלוך ושוב, ולפני שאני אומרת משהו, קראתי גם את התגובות המגוונות ניתנו לך פה. אני מזדהה מאד עם תגובתה והצעתה של שירה. לכי להתנדב... לא חשוב איפה ומה תעשי, רק עשי משהו עם עצמך שייתן איזו שהיא תכלית וסיפוק בחייך. כאשר אנו מתנדבים, בעיקר כאשר אנו מטפלים באנשים חסרי אונים, אותן "בעיות" שלנו מתגמדות עד להיעלמות מוחלטת. מעבר לזה, בעצם הנתינה שלנו, קורה משהו לדימוי העצמי שלנו, ונדמה שזה משהו שמאד חסר לך. זה לא אמור לבוא על חשבון בדיקות או בריאות פיזית שלך, אלא שאם הבנתי נכון, ברמה הרוחנית את פגועה הרבה יותר מאשר הפיזי, וכמו שירה גם אני גורסת שכל מחלה היא פסיכוסומטית. תחילה אנו נפגעים בגופים האסטרלי, אתרי וכיו'ב, כלומר בהילה, וככל שאנו מזניחים הרי שמתי שהוא החסימה מוצאת ביטוי בפיזי בדמות מחלה.

יקירה, ודעי שאנו פה גם עבורך, תמיד!

ערב

לכולנו

 

[קספר07]

../images/Emo189.gif

אני מתחילה את השרות בספטמבר-עבודה עם אוטסיטים בגן... זה באמת דבר נפלא ונותן הרגשה כאילו זקוקים לי ואני מסוגלת לעשות משהו טוב... וילדים עושים לי מאוד טוב בלב אבל זה לא זה... השנה הייתי במקום נפלא-עבדתי ואנשים לא האמינו שאצליח ככה! מנהל מכון השיקון שהייתי אמר שלא אחזיק שם יותר מחודש חודשיים-החזקתי כמעט שנה!! באמת שאהבתי את העבודה ואהבתי את רוב העובדים אבל עדיין צץ בי כאב... עצב והרבה ולמה זה אני לא יודעת... אני רוצה להאמין שיפסקו לי כל המצבים שאני מתייאשת ורוצה להאמין בעצמי שאצליח... מקווה שאצליח...

 

[בן יומו ירח]

קספר יקרה

הדכדוך ניכר בך אבל מקריאת דברייך אני חש שאת יודעת לא מעט על "איך יוצאים מזה". אני מזהה פגיעה קשה בעברך ומשם הסתגרות ועיסוק בעצמך. אבל יותר מכך אני מזהה גם צורך ב"קסמים" שיבואו ממקורות חיצוניים, יש לי מן הרגשה שאת מצפה שמישהו מבחוץ יביא לך את ההרגשה הטובה. לעניות דעתי ומתוך קריאת דברייך אני רואה שיש בך כוחות חזקים וכן אמונה , קחי את כל אלו ותתחילי לשחות בעולם האמיתי, אט אט (גם אם לא נראה כרגע) את תתחילי להתקדם בצעדים גדולים יותר ומהירים יותר- כרגע את כנראה לא רואה היכן להניח את הרגל בשביל הצעד הנכון, אל תהססי, קומי ועשי צעד וראי איך דברים מסתדרים בכוחות עצמך ללא תלות באחרים. מאחל לך המון בריאות ואושר. דברי אלו באו מתוך תחושות ולא מתוך ראית המצב לאמיתו כך שניתן לקחת את דברי בערבון מוגבל.

 

[קספר07]

לא יאומן

קודם אני מצטערת על האיחור בתגובה (הרבה זמן לא הייתי במחשב) שנית אני חייבת לומר שממש התפלאתי מהדיוק שלך לגביי למרות שאין בנינו שום הכרות.. תודה רבה על האיחול יום נפלא!

 

[hilabarak]

קספר היי, אמרו לך הרבה דברים חכמים

ומעניינים, ויש לי עוד דבר אחד להוסיף אולי יתרום לך. בניסיון הרב שצברתי שמתי לב שהרבה אנשים דיכאוניים, הם בעצם אנשיים רגישים, שמחפשים להיות מיוחדים בעיני הסביבה. ובגלל שהם כל הזמן עסוקים בלהיראות ייחודיים מול הסביבה, הם נשארים חסרי אנרגיות לעצמם. כשהם בתוך קשר זוגי, הם עסוקים כל הזמן במה הוא חושב עליי והאם הוא אוהב אותי, וכך אין ממש זוגיות, אלא יותר ניסיון כל הזמן לחפש את ההסכמה של בן הזוג. כשהם בעבודה הם כל הזמן עסוקים בליהראות יחודיים. אני עבדתי עם גננת שהיתה עסוקה יותר בליצור פעילות ייחודית (וכך הצוות ווהרים יגידו שהיא מיוחדת) ופחות בלזרום עם הילדים יום שלם. וכשאמרתי לה "רגע,הילדים צריכים גננת נינוחה ליום שלם. הפעילות היא רק 15 דקות. אם הכנת הפעילות גומרת אותך, ואת משקיעה שעות בפעילות אחת, אז מה הטעם ? " והיא אפילו לא שמה לב. שבמקום להשקיע מחשבה בכל היום, היא עסקה בעיקר בזה. וכשהם עם אנשים הם כל הזמן בודקים מה יחשבו עליהם, ואז הם גם לא מדברים הרבה וגם לא נהנים מהשיחה. ובסוף התוצאה של כל זה, הוא שהם מתרוקנים. הם מתייאשים מהזוגיות ומהעבודה ומהחברים.... והדרך שאני גיליתי, יחד עם אותם אנשים שאיתם עבדתי היא - להתמקד ב"פרפקציוניזם", להתחיל להגיד לעצמך "כולם נהנים מזה שאומרים כמה הם ייחודיים, אבל אני כבר מגזימה עם זה. אני כל הזמן עסוקה בזה ולכן זה הורג אותי". ומרגע שבאמת מפנימים, אז באופן טבעי, כאן מתחילים לדבר, ושם אומרים "לא נורא אז יחשבו עליי....." ולאחר תהליך ארוך של שנה או יותר, אפשר כבר לנשום אוויר נקי מ"ביקורת". אני מקווה שזה גם יעזור לך, גם אם לא ב100 אחוז, בטח יש דברים שתוכלי להשתמש בהם.