בדידות איומה
כתבתי בעבר בפורום אחר בתפוז. בודדה נורא, למרות שאני נשואה עם ילדים גדולים. לפי מה שקראתי והתרשמתי, אני מבוגרת יותר מהמשתתפים האחרים בפורום. מתקשה להאמין שהחיים שלי ישתנו. לא משתנים אחרי גיל 50. לא מוצאת טעם בחיים. אל דאגה, אני לא אובדנית. לא אשאיר את הילדים שלי לבד, אבל אני מדוכאת. דחייה במשפחה המורחבת, אפס חיי חברה. החיים שלי הם תהליך ארוך של אכזבה מעצמי. הבנה שאני לא סתם ביישנית, אלא חריגה. לא עברתי אבחון פסיכולוגי, אולי יש הפרעת אישיות (נמענת או חרדה חברתית או סלט דומה), חלק מלידה וחלק מנסיבות. אנשים לא רוצים את חברתי. הטובה הכי גדולה שאני יכולה לעשות לאנשים היא לעוף להם מהעיניים, וזה עצוב. אלמלא הילדים, הייתי מסיימת את החיים שלי. אין טעם לחיים בלי חברים.
כתבתי בעבר בפורום אחר בתפוז. בודדה נורא, למרות שאני נשואה עם ילדים גדולים. לפי מה שקראתי והתרשמתי, אני מבוגרת יותר מהמשתתפים האחרים בפורום. מתקשה להאמין שהחיים שלי ישתנו. לא משתנים אחרי גיל 50. לא מוצאת טעם בחיים. אל דאגה, אני לא אובדנית. לא אשאיר את הילדים שלי לבד, אבל אני מדוכאת. דחייה במשפחה המורחבת, אפס חיי חברה. החיים שלי הם תהליך ארוך של אכזבה מעצמי. הבנה שאני לא סתם ביישנית, אלא חריגה. לא עברתי אבחון פסיכולוגי, אולי יש הפרעת אישיות (נמענת או חרדה חברתית או סלט דומה), חלק מלידה וחלק מנסיבות. אנשים לא רוצים את חברתי. הטובה הכי גדולה שאני יכולה לעשות לאנשים היא לעוף להם מהעיניים, וזה עצוב. אלמלא הילדים, הייתי מסיימת את החיים שלי. אין טעם לחיים בלי חברים.
