בג"צ או ערעור

בג"צ או ערעור

לפני מס´ שנים הופעתי בביה"ד הרבני לדיון בענינו של לקוח. הבעל לא הופיע. הופיעה אשתו והטוענת הרבנית שלה. אב ביה"ד, הרב הרצברג, דרש ממני להתחייב בשם הבעל לשלם לאשה פיצויים בסך 9500 דולר אחרת "בית הדין ישמע עדים ויצווה על תשלום מלוא הכתובה". מחיתי על דעתו הקדומה. הוא חזר בו אבל לפני שעזבנו חזר שוב על דרישתו. שוב מחיתי והוא אמר "או שאתה לוקה בשמיעתך או בהבנתך". התרגזתי ודרשתי ממנו לפסול עצמו בגין דעה קדומה. חברו התערב וחזר על הביטוי הפוגע. ביקשתי שלא ידבר בצורה מעליבה והוא בשלו- "או שאתה לוקה בשמיעתך או שאתה לוקה בהבנתך". השבתי לו "אתה לוקה בהרבה דברים אחרים". הוא אמר שתוגש תלונה והשבתי שגם אני אתלונן עליו. התלונה שהגישו היתה שקרית. הם סילפו את הארוע וזייפו את הפרוטוקול כדי לקדם את התלונה. עמדתי על כך בתגובה ללשכה. כל זה לא עזר והעמידו אותי לדין. כשקיבלתי את ההודעה חשבתי שאני משתגע. לא מספיק שגידפו אותי העלילו עלי וזייפו את הפרוטוקול, אני עוד צריך לעמוד לדין? לפיכך כתבתי מכתב לח"כ טומי לפיד. כתבתי שבתי הדין הרבניים הם מוסדות פרימיטיביים אפלים ומושחתים שאין להם אח ורע בעולם המערבי. השוחד, העדר סדרי דין, הטקסים המשונים, הלבוש המפחיד והחוקים שלקוחים מעולם אחר יכולים לגרום הלם לאדם תרבותי. לפיכך הצעתי לבטל אותם בחוק. העתק שלחתי לבית הדין. תגובת הדיינים היתה מבהילה. הם הטילו עלי חרם ואסרו עלי לייצג לקוחות. נאלצתי להגיש עתירה לבג"צ. גם לאחר שבג"צ הוציא צו ביניים שאסר עליהם למנוע ממני את ההופעה הם המשיכו להחרים אותי. רק לאחר שהפרקליטות הצטרפה להליכים הוסר החרם. במאמר מוסגר יצויין שרק הפעילות הזאת מצדיקה את כל מה שכתבתי עליהם. הלשכה החליטה להעמיד אותי לדין גם בגין המכתב. בעקבות הקובלנה ביצעתי חקירה וגיליתי שחברי ביה"ד המשמעתי בחיפה מתמנים על ידי חברי הועד המחוזי. הדבר אינו חוקי בעליל כיוון שהועד המחוזי הוא גם קובל והתובע לא ממנה את השופטים. זהו מתכון בטוח למשוא פנים. פורמלית שופטי ביה"ד אמורים להבחר על ידי עורכי הדין העובדים במחוז הבחירה ואם מס´ המועמדים לא עולה על מספר העומדים לבחירה ממנה הועד המחוזי את המועמדים כמיקשה אחת ללא שיקול דעת. במקרה דנן מתקיים הליך בחירה על ידי חברי הועד. המועמדות לא מוגשת באמצעות רשימות כמתחייב בתקנות והמועמדים פונים באופן לא פורמלי לחברי הועד. כל זה גיליתי באמצעות התכתבות עם ראש הועד ועיון בגליון הלשכה. בקיצור ברשותי נתונים שחברי ביה"ד התחזו לשופטים. העליתי הטענה בתחילת הדיון והיא נדחתה לאחר ש"השופטים" ישבו על המדוכה 8 חודשים... שלשום הורשעתי בהתנהגות בלתי הולמת בגין 2 הארועים. לא אפרט מהלך הדיון. הוא התנהל בצורה מבישה כראוי לשופטים שחייבים את כהונתם לתובע. שאלתי למשפטנים שביניכם היא- האם כדאי לתקוף את ענין הסמכות בעתירה לבג"צ או במסגרת ערעור לביה"ד המשמעתי הארצי. תחושתי היא שביה"ד לערעורים לא בנוי להתמודד עם טענה כל כך עקרונית. היתרון הוא שאם חלילה הטענה לא תתקבל יש עדיין טענות אחרות עניניות מדוע לבטל את פסק הדין- ובראש וראשונה חופש הביטוי. מה דעתכם?
 

shaio

New member
דבר מה נוסף

אם אני מבין נכון, עניינך הוא "צרת רבים". משום כך, אפשר לעשות את שני הדברים: ערעור בעניין הפרטי ובג"צ בעניין העקרוני.
 
שאלה

האם אתה מציע שאגיש ערעור על הכרעת הדין בלי לעורר את שאלת הסמכות, ובמקביל לעתור לבג"צ בענין הסמכות? האם העובדה שאפשר להגיע לביהמ"ש העליון בערעור על החלטת ביה"ד הארצי משנה במשהו את תשובתך?
 
כמו שאומר שאיו: גם-וגם

בתיה"ד המשמעתיים של הלשכה הם הדבר השיפוטי הכי מסואב בו נתקלתי. חלק מזה כבר העליתי לאתר של קימקא, במסגרת הקריאה לסגירתם, והעברת סמכויותיהם לבתיהמ"ש הרגילים. אני מצטרף לכל מאבק נגדם, בין בבג"ץ, בין בדרך אחרת. דומני שחה"כ אברהם פורז הוא הכתובת הנכונה, במישור הציבורי.
 

shaio

New member
עלי זלצברגר ב"משפטים" החדש

אני חושב שתמצא עניין במאמרו החדש והמצוין של עלי זלצברגר, שנתפרסם זה-עתה בגליון לב(1) של כתב-העת "משפטים", שכותרתו "קשר המשפטנים הישראלי: על לשכת עורכי הדין בישראל ובעלי בריתה". (דעתי משוחדת אך אני סבור שתסכים שהמאמר טוב)
 
תודה, שאיו.

כבר לפי שם המאמר נראה שזה מאסטרפיס. האם תוכל לשלוח לי העתק (דואר, פקס)?
 

shaio

New member
הוא דווקא מאבחן נטיה מעניינת

של התערבות גוברת של בית-המשפט של שנות התשעים בהחלטות של הלשכה, בהשוואה לדורות הקודמים. האבחנה היא גם ברטוריקה וגם בסטטיסטיקה. אשמח להעביר לך העתק, אני מניח שאהיה באוניברסיטה במהלך השבוע הקרוב, אז אוכל לצלם את המאמר.
 
האמנם?

כנראה שהוא כתב את המאמר לפני פסק הדין בענין עו"ד ניר. אני עדיין המום ולא יכול לעכל את התוצאה. הרשיעו אותו בגין הבעת דעה. הוא האשים את בתי המשפט לתעבורה שהם משתפים פעולה עם התביעה. לא היתה כאן שום בעיה של סגנון. הוא לא גידף הוא לא קילל הוא גם לא "התחצף". הוא השמיע דעה, קיצונית אולי אבסורדית אבל עדיין דעה. פסק הדין מהווה סתימת פיות מאוד מאוד חמורה. כבר הבעתי דעתי שעל עורכי דין מעצם היותם קרובים לבתי המשפט מוטלת חובה מוסרית לשתף את הציבור בידיעותיהם ו/או בדעותיהם לגבי המתרחש שם. עו"ד איננו שופרו של ביהמ"ש ואינו חייב לכבדו בכל תנאי ובכל מצב. ענישת עו"ד בגין הבעת דעה מזכירה שלטון דיקטטורי שרודף את האינטליגנציה בגלל יכולה לומר לעם את האמת. אין שום חשיבות לשאלה אם יש קנוניה או אין. אין לדרוש מאזרח שמבקר את השלטון להוכיח את טענותיו כמו במשפט דיבה אזרחי. די שאין הוכחה שהוא משמיץ בחוסר תום לב. זוהי משמעותו של חופש הביטוי ועו"ד איננו שונה מכל אזרח במובן זה. נא הפנה תשומת לבו של המחבר לפסק הדין ואולי יכתוב רשימה נוספת.
 

shaio

New member
אני מציין שהאפשרות קיימת

תוכל לטעון בערעור (גם) בשאלת הסמכות של ההרכב לתת את פסק הדין בעניינך. הליך מקביל שיתקיים בבג"צ יכול שיעסוק בתוקפם של כלל פסקי הדין שהוציא אותו הרכב או חבר בני אדם. עם זאת, יש אפשרות שבג"צ לא ייפול למהמורה ויבקש-יחליט להשהות את הטיפול בעתירה עד למיצוי הטיפול בערכאות של הלשכה. לגבי התבונה שבאפשרויות השונות -- אין לי כל הבנה בזה, אבל בפורום יש מומחים במאבקים מסוג זה...
 

ציפי ג

New member
ניגוד אינטרסים במינוים

ניתן בג"ץ בנושא זה בשאלת מינויו של בגוף הבוחר את הדיינים הדרוזים. שם המועמד היה חלק מחבר הממנים. הוא לא הודח מהוודעה למינויו. רצוי לקרוא את ההחלטה בנושא היטב לפני הגשת הבג"ץ.
 

shaio

New member
הוא מאזכר

את הדין הקיים, לפיו הבחירה נעשית במחוז. וגם מאזכר נסיון לשינוי חקיקה שיצרף נציגי ציבור להליך המשמעתי, שכן כביכול מטרתו היא להגן על הציבור.
 
למעלה