עוד יוסף פנדריך
Member
בג"צ או ערעור
לפני מס´ שנים הופעתי בביה"ד הרבני לדיון בענינו של לקוח. הבעל לא הופיע. הופיעה אשתו והטוענת הרבנית שלה. אב ביה"ד, הרב הרצברג, דרש ממני להתחייב בשם הבעל לשלם לאשה פיצויים בסך 9500 דולר אחרת "בית הדין ישמע עדים ויצווה על תשלום מלוא הכתובה". מחיתי על דעתו הקדומה. הוא חזר בו אבל לפני שעזבנו חזר שוב על דרישתו. שוב מחיתי והוא אמר "או שאתה לוקה בשמיעתך או בהבנתך". התרגזתי ודרשתי ממנו לפסול עצמו בגין דעה קדומה. חברו התערב וחזר על הביטוי הפוגע. ביקשתי שלא ידבר בצורה מעליבה והוא בשלו- "או שאתה לוקה בשמיעתך או שאתה לוקה בהבנתך". השבתי לו "אתה לוקה בהרבה דברים אחרים". הוא אמר שתוגש תלונה והשבתי שגם אני אתלונן עליו. התלונה שהגישו היתה שקרית. הם סילפו את הארוע וזייפו את הפרוטוקול כדי לקדם את התלונה. עמדתי על כך בתגובה ללשכה. כל זה לא עזר והעמידו אותי לדין. כשקיבלתי את ההודעה חשבתי שאני משתגע. לא מספיק שגידפו אותי העלילו עלי וזייפו את הפרוטוקול, אני עוד צריך לעמוד לדין? לפיכך כתבתי מכתב לח"כ טומי לפיד. כתבתי שבתי הדין הרבניים הם מוסדות פרימיטיביים אפלים ומושחתים שאין להם אח ורע בעולם המערבי. השוחד, העדר סדרי דין, הטקסים המשונים, הלבוש המפחיד והחוקים שלקוחים מעולם אחר יכולים לגרום הלם לאדם תרבותי. לפיכך הצעתי לבטל אותם בחוק. העתק שלחתי לבית הדין. תגובת הדיינים היתה מבהילה. הם הטילו עלי חרם ואסרו עלי לייצג לקוחות. נאלצתי להגיש עתירה לבג"צ. גם לאחר שבג"צ הוציא צו ביניים שאסר עליהם למנוע ממני את ההופעה הם המשיכו להחרים אותי. רק לאחר שהפרקליטות הצטרפה להליכים הוסר החרם. במאמר מוסגר יצויין שרק הפעילות הזאת מצדיקה את כל מה שכתבתי עליהם. הלשכה החליטה להעמיד אותי לדין גם בגין המכתב. בעקבות הקובלנה ביצעתי חקירה וגיליתי שחברי ביה"ד המשמעתי בחיפה מתמנים על ידי חברי הועד המחוזי. הדבר אינו חוקי בעליל כיוון שהועד המחוזי הוא גם קובל והתובע לא ממנה את השופטים. זהו מתכון בטוח למשוא פנים. פורמלית שופטי ביה"ד אמורים להבחר על ידי עורכי הדין העובדים במחוז הבחירה ואם מס´ המועמדים לא עולה על מספר העומדים לבחירה ממנה הועד המחוזי את המועמדים כמיקשה אחת ללא שיקול דעת. במקרה דנן מתקיים הליך בחירה על ידי חברי הועד. המועמדות לא מוגשת באמצעות רשימות כמתחייב בתקנות והמועמדים פונים באופן לא פורמלי לחברי הועד. כל זה גיליתי באמצעות התכתבות עם ראש הועד ועיון בגליון הלשכה. בקיצור ברשותי נתונים שחברי ביה"ד התחזו לשופטים. העליתי הטענה בתחילת הדיון והיא נדחתה לאחר ש"השופטים" ישבו על המדוכה 8 חודשים... שלשום הורשעתי בהתנהגות בלתי הולמת בגין 2 הארועים. לא אפרט מהלך הדיון. הוא התנהל בצורה מבישה כראוי לשופטים שחייבים את כהונתם לתובע. שאלתי למשפטנים שביניכם היא- האם כדאי לתקוף את ענין הסמכות בעתירה לבג"צ או במסגרת ערעור לביה"ד המשמעתי הארצי. תחושתי היא שביה"ד לערעורים לא בנוי להתמודד עם טענה כל כך עקרונית. היתרון הוא שאם חלילה הטענה לא תתקבל יש עדיין טענות אחרות עניניות מדוע לבטל את פסק הדין- ובראש וראשונה חופש הביטוי. מה דעתכם?
לפני מס´ שנים הופעתי בביה"ד הרבני לדיון בענינו של לקוח. הבעל לא הופיע. הופיעה אשתו והטוענת הרבנית שלה. אב ביה"ד, הרב הרצברג, דרש ממני להתחייב בשם הבעל לשלם לאשה פיצויים בסך 9500 דולר אחרת "בית הדין ישמע עדים ויצווה על תשלום מלוא הכתובה". מחיתי על דעתו הקדומה. הוא חזר בו אבל לפני שעזבנו חזר שוב על דרישתו. שוב מחיתי והוא אמר "או שאתה לוקה בשמיעתך או בהבנתך". התרגזתי ודרשתי ממנו לפסול עצמו בגין דעה קדומה. חברו התערב וחזר על הביטוי הפוגע. ביקשתי שלא ידבר בצורה מעליבה והוא בשלו- "או שאתה לוקה בשמיעתך או שאתה לוקה בהבנתך". השבתי לו "אתה לוקה בהרבה דברים אחרים". הוא אמר שתוגש תלונה והשבתי שגם אני אתלונן עליו. התלונה שהגישו היתה שקרית. הם סילפו את הארוע וזייפו את הפרוטוקול כדי לקדם את התלונה. עמדתי על כך בתגובה ללשכה. כל זה לא עזר והעמידו אותי לדין. כשקיבלתי את ההודעה חשבתי שאני משתגע. לא מספיק שגידפו אותי העלילו עלי וזייפו את הפרוטוקול, אני עוד צריך לעמוד לדין? לפיכך כתבתי מכתב לח"כ טומי לפיד. כתבתי שבתי הדין הרבניים הם מוסדות פרימיטיביים אפלים ומושחתים שאין להם אח ורע בעולם המערבי. השוחד, העדר סדרי דין, הטקסים המשונים, הלבוש המפחיד והחוקים שלקוחים מעולם אחר יכולים לגרום הלם לאדם תרבותי. לפיכך הצעתי לבטל אותם בחוק. העתק שלחתי לבית הדין. תגובת הדיינים היתה מבהילה. הם הטילו עלי חרם ואסרו עלי לייצג לקוחות. נאלצתי להגיש עתירה לבג"צ. גם לאחר שבג"צ הוציא צו ביניים שאסר עליהם למנוע ממני את ההופעה הם המשיכו להחרים אותי. רק לאחר שהפרקליטות הצטרפה להליכים הוסר החרם. במאמר מוסגר יצויין שרק הפעילות הזאת מצדיקה את כל מה שכתבתי עליהם. הלשכה החליטה להעמיד אותי לדין גם בגין המכתב. בעקבות הקובלנה ביצעתי חקירה וגיליתי שחברי ביה"ד המשמעתי בחיפה מתמנים על ידי חברי הועד המחוזי. הדבר אינו חוקי בעליל כיוון שהועד המחוזי הוא גם קובל והתובע לא ממנה את השופטים. זהו מתכון בטוח למשוא פנים. פורמלית שופטי ביה"ד אמורים להבחר על ידי עורכי הדין העובדים במחוז הבחירה ואם מס´ המועמדים לא עולה על מספר העומדים לבחירה ממנה הועד המחוזי את המועמדים כמיקשה אחת ללא שיקול דעת. במקרה דנן מתקיים הליך בחירה על ידי חברי הועד. המועמדות לא מוגשת באמצעות רשימות כמתחייב בתקנות והמועמדים פונים באופן לא פורמלי לחברי הועד. כל זה גיליתי באמצעות התכתבות עם ראש הועד ועיון בגליון הלשכה. בקיצור ברשותי נתונים שחברי ביה"ד התחזו לשופטים. העליתי הטענה בתחילת הדיון והיא נדחתה לאחר ש"השופטים" ישבו על המדוכה 8 חודשים... שלשום הורשעתי בהתנהגות בלתי הולמת בגין 2 הארועים. לא אפרט מהלך הדיון. הוא התנהל בצורה מבישה כראוי לשופטים שחייבים את כהונתם לתובע. שאלתי למשפטנים שביניכם היא- האם כדאי לתקוף את ענין הסמכות בעתירה לבג"צ או במסגרת ערעור לביה"ד המשמעתי הארצי. תחושתי היא שביה"ד לערעורים לא בנוי להתמודד עם טענה כל כך עקרונית. היתרון הוא שאם חלילה הטענה לא תתקבל יש עדיין טענות אחרות עניניות מדוע לבטל את פסק הדין- ובראש וראשונה חופש הביטוי. מה דעתכם?