בגלגול הבא
אני לא יודע אם זה המקום הנכון, אבל בוער בי הצורך לכתוב. אז תודה מראש ששמשתם לי תמיכה ופורקן. וזהו הסיפור העצוב שלי: אני בחור צעיר, אחרי הצבא, עבדתי תקופה באילת ושם הכרתי בחורה צעירה בת 18 אז. בחורה שהייתה באילת לבד, בלי הרבה כסף ובלי מקום מסודר לישון, וכך בהתחלה ממש לקחתי אותה אלי ועזרתי לה מתוך רחמים. וגולת הכותרת - אמא לתינוקת שנשארה אצל אמה בצפון. אני בא מממעד סוציו אקונומי גבוה בהרבה משלה והרגשתי צורך לעזור. מהלילה הראשון היה ביננו ניצוץ, חשמל , משהו שאי אפשר להסביר , אבל אני לא נתתי לזה להתפתח לסקס. בתקופה הזו היא הייתה ילדה מאוד בעייתית, היא עברה הרבה קשיים בחיים (התעללות מינית, אבא שנרצח, נזרקה מהבית ועוד צרות) ואני לא אשתחצן אם אגיד שהחזרתי אותה קצת למוטב ודאגתי לה מכל הלב. בשלב כלשהוא הכל התפרק,היא חזרה "להדרדר" ובאשמת שנינו הכל התפרק, ללא סיבה מיוחדת, אבל עם כעסים הדדים, בטח גם היא התגעגעה לילדה וכך היא חזרה לצפון. מהר מאוד הקשר ביננו התנתק. ועם הזמן , לא שחשבתי עליה הרבה אבל שנאתי ואהבתי אותה בזמנית. לא היינו בקשר מעל שנה, בנתיים חזרתי לצפון ויום אחד היא התקשרה אליי. בתקופה הזו חזרנו רק לקשר טלפוני ואפשר להגיד שנהיינו חברים הכי טובים לטלפון. דברנו לפעמים שעות עד שהיא הנחיתה את המכה הראשונה ואמרה לי שהיא בהריון חודש 5 והתביישה לספר לי לפני ולא ידעה איך להגיד לי, והיא כל כך בכתה והצטערה, כאילו לא למדה ממני כלום, כאילו כל ההבטחות שלה לקחת את עצמה בידיים היו לשווא. היא אמרה שההריון מהאבא של הילדה הראשונה שלה, כמה שכעסתי שהיא חזרה לחמור שהכה אותה, לבחור שעשה לה ילדה וזרק עליה פס, כעסתי על עצמי. וגם רחמתי עליה, בטח שוב הבטיח לה עתיד, נתן לה לראות אור בקצה המנהרה ודרש צאצא נוסף. בכל אופן פה כבר סלדתי ממנה, אבל היא המשיכה להתקשר ולשמור איתי על קשר, לאט לאט הקשר התחזק, היא התוודה שהיא מאוהבת בי מהיום הראשון, היינו יוצאים לפעמים או סתם מבלים ערבים ולילות אצלי בדירה. גיליתי למה הרגשתי את אותו ניצוץ מהלילה הראשון. היא הנשמה שלי, אישה מדהימה וחמה ופשוט מתאימה לי. נכון אמרתי לעצמי יש לה תיק רציני אבל איכשהוא נמשכתי לזה כמו בנפילה לתהום. מה גם שהיא נהייתה "רצינית" ומאוד השתדלה להשתנות , היא גמאה ממני כל פיסה של "מידע" והייתה עושה מה שבקשתי ממנה,היא חלמה להפסיק להיות דפוקה כמו שהיא אומרת. אני קללתי את עצמי, מצד אחד מאוהב על מעל הראש ורואה עתיד לשנינו, מצד שני אני בחור צעיר ויש לה שני ילדים קטנים. אפשר להגיד שזרמתי עם הקשר, לא נתתי לה ולי לפתח תקוות או לעשות את זה רציני מעבר למה שזה. מצד שני היה ברור לשנינו שיש כאן אהבה אמיתית. בכל אופן, למה אני מספר את מה שאני מספר? כי אתמול היא הייתה אצלי, ותפסתי אותה על איזה שקרון קטן, יותר נכון התסרת אמת, משהו לא עקרוני. בשבילי אמון זה הכי חשוב ומאוד התעצבנתי, וממש נתתי לה להבין שאני חייב לדעת את כל האמת תמיד, וגם היא תדע את שלי. היום היא שלחה לי הודעות להגיד שהיא צריכה לספר לי משהו, היא אומרת שהאי כבר אמרה לי את זה פעם אבל אני לא זוכר, מה שהיא "גילתה" לי שהבת ההקטנה שלה היא לא מאותו האבא של הגדולה, שזה היה מישהו אחר ושהוא אפילו לא יודע על קיומה. זהו זה נגמר לנו אין סיכוי בעולם הזה היא ממשיכה להתקשר ולשלוח הודעות ואני לא עונה היא אוהבת אותי היא אומרת היא תחכה לי בגלגול הבא בלי טעויות ובלי ילדים זה מה שהיא כתבה
אני לא יודע אם זה המקום הנכון, אבל בוער בי הצורך לכתוב. אז תודה מראש ששמשתם לי תמיכה ופורקן. וזהו הסיפור העצוב שלי: אני בחור צעיר, אחרי הצבא, עבדתי תקופה באילת ושם הכרתי בחורה צעירה בת 18 אז. בחורה שהייתה באילת לבד, בלי הרבה כסף ובלי מקום מסודר לישון, וכך בהתחלה ממש לקחתי אותה אלי ועזרתי לה מתוך רחמים. וגולת הכותרת - אמא לתינוקת שנשארה אצל אמה בצפון. אני בא מממעד סוציו אקונומי גבוה בהרבה משלה והרגשתי צורך לעזור. מהלילה הראשון היה ביננו ניצוץ, חשמל , משהו שאי אפשר להסביר , אבל אני לא נתתי לזה להתפתח לסקס. בתקופה הזו היא הייתה ילדה מאוד בעייתית, היא עברה הרבה קשיים בחיים (התעללות מינית, אבא שנרצח, נזרקה מהבית ועוד צרות) ואני לא אשתחצן אם אגיד שהחזרתי אותה קצת למוטב ודאגתי לה מכל הלב. בשלב כלשהוא הכל התפרק,היא חזרה "להדרדר" ובאשמת שנינו הכל התפרק, ללא סיבה מיוחדת, אבל עם כעסים הדדים, בטח גם היא התגעגעה לילדה וכך היא חזרה לצפון. מהר מאוד הקשר ביננו התנתק. ועם הזמן , לא שחשבתי עליה הרבה אבל שנאתי ואהבתי אותה בזמנית. לא היינו בקשר מעל שנה, בנתיים חזרתי לצפון ויום אחד היא התקשרה אליי. בתקופה הזו חזרנו רק לקשר טלפוני ואפשר להגיד שנהיינו חברים הכי טובים לטלפון. דברנו לפעמים שעות עד שהיא הנחיתה את המכה הראשונה ואמרה לי שהיא בהריון חודש 5 והתביישה לספר לי לפני ולא ידעה איך להגיד לי, והיא כל כך בכתה והצטערה, כאילו לא למדה ממני כלום, כאילו כל ההבטחות שלה לקחת את עצמה בידיים היו לשווא. היא אמרה שההריון מהאבא של הילדה הראשונה שלה, כמה שכעסתי שהיא חזרה לחמור שהכה אותה, לבחור שעשה לה ילדה וזרק עליה פס, כעסתי על עצמי. וגם רחמתי עליה, בטח שוב הבטיח לה עתיד, נתן לה לראות אור בקצה המנהרה ודרש צאצא נוסף. בכל אופן פה כבר סלדתי ממנה, אבל היא המשיכה להתקשר ולשמור איתי על קשר, לאט לאט הקשר התחזק, היא התוודה שהיא מאוהבת בי מהיום הראשון, היינו יוצאים לפעמים או סתם מבלים ערבים ולילות אצלי בדירה. גיליתי למה הרגשתי את אותו ניצוץ מהלילה הראשון. היא הנשמה שלי, אישה מדהימה וחמה ופשוט מתאימה לי. נכון אמרתי לעצמי יש לה תיק רציני אבל איכשהוא נמשכתי לזה כמו בנפילה לתהום. מה גם שהיא נהייתה "רצינית" ומאוד השתדלה להשתנות , היא גמאה ממני כל פיסה של "מידע" והייתה עושה מה שבקשתי ממנה,היא חלמה להפסיק להיות דפוקה כמו שהיא אומרת. אני קללתי את עצמי, מצד אחד מאוהב על מעל הראש ורואה עתיד לשנינו, מצד שני אני בחור צעיר ויש לה שני ילדים קטנים. אפשר להגיד שזרמתי עם הקשר, לא נתתי לה ולי לפתח תקוות או לעשות את זה רציני מעבר למה שזה. מצד שני היה ברור לשנינו שיש כאן אהבה אמיתית. בכל אופן, למה אני מספר את מה שאני מספר? כי אתמול היא הייתה אצלי, ותפסתי אותה על איזה שקרון קטן, יותר נכון התסרת אמת, משהו לא עקרוני. בשבילי אמון זה הכי חשוב ומאוד התעצבנתי, וממש נתתי לה להבין שאני חייב לדעת את כל האמת תמיד, וגם היא תדע את שלי. היום היא שלחה לי הודעות להגיד שהיא צריכה לספר לי משהו, היא אומרת שהאי כבר אמרה לי את זה פעם אבל אני לא זוכר, מה שהיא "גילתה" לי שהבת ההקטנה שלה היא לא מאותו האבא של הגדולה, שזה היה מישהו אחר ושהוא אפילו לא יודע על קיומה. זהו זה נגמר לנו אין סיכוי בעולם הזה היא ממשיכה להתקשר ולשלוח הודעות ואני לא עונה היא אוהבת אותי היא אומרת היא תחכה לי בגלגול הבא בלי טעויות ובלי ילדים זה מה שהיא כתבה