בגידה

[שון33]

בגידה

התלחלח מצפונך בחיפושים לשווא אבירך הסורר קורא לך עכשיו בגידה עתיקה - תחילתה במשגה בקרוב יתגשם חלומך המוסווה היכנסי לריקודי לבושה מסכות אחטפך מרצונך ערומה בלהוט לבך בידי החשוף, השלם גורלינו זועק ``העת לשלם!`` ק.ב.

 

[קרני]

זה נשמע לי כמו..

נטירת טינה... תאוות נקם... שון, כשקראתי את השיר שלך, הרגשתי כאילו אני נכנסת לתוך אולם נשף מסכות רחב (הלקוח מסרט עתיק שעולה לי בראש עכשיו...) כולם רוקדים, זזים, מסתחררים עם המוסיקה... רקיחת מזימה אפלה... ביצוע... בשעת מעשה... העונש שלא יאחר לבוא... בגידה... כל כך נלוזה, והרגשות הנלווים כל כך כואבים ועם זאת בשלב מסויים כל כך ארסיים... ואחרי הנקם, האם ההרגשה משתפרת? האם עובדת הבגידה נעלמת?!? יפה, שון... המחול המטורף שגרמת לי לצייר...

 

[שון33]

היופי...

מה שמכסים בסוריאליזם, זה שכל אחד רואה את התמונה מניקודת השקפתו היא נישלמת בדימיונו המוזן מזכרונותיו ופתיחות ליבו... כך יוצא שגם הכותב וגם הקורא יוצרים יחד יצירה משותפת.... הגיוני?... לשרותך... ק.ב.

 

[קרני]

הגיוני מאוד...

מסכימה עם היופי שהיצירה יוצרת ליוצר וליוצרים הסובבים... ) שיהיה לך יום מקסים קרני @ @ J U