אתה מבין כי בניתוח פשוט, אין כל הגיון-
במה שכתבת, הלא כך?
אם הסתרה שווה לפגיעה באמון, משמע העובדה שאני מאונן ולא מספר לאשתי, זו בגידה באימון.
אבל נלך צעד אחד קדימה: העובדה שאני מפנטז על מישהי אחרת בעת הסקס ביני לבין אשתי (בין אם בשליטה ובין אם לאו) - זו בגידה באמון.
העובדה שאני מסתיר ממנה את מספר הבחורות שהייתי איתן לפני נישואינו, או מה הן הסכימו לעשות ומה לא (למרות שהיא שאלה והתעניינה, ואגב, גם אם לא!) - זו בגידה באמון לשיטתך.
לשיטתך, העובדה שהחברה הכי טובה שלה ניסתה לפתות אותי ואני סירבתי, כאשר בהחלטה קרה החלטתי שאני לא מספר לאשתי על כך, היא גם בגידה באמון.
שיטתך הלא כל כך מציאותית, שלא לומר מגוחכת, מתחדדת לאור הטענה, כי הסתרה גם בתחומים אחרים (שכן, הסתרה היא הסתרה היא הסתרה), כמו זה שאני סובל מפרמטרים לא תקינים בבדיקות דם שעשיתי, ואני לא מספר לאשתי - ממש מסתיר זאת ממנה - כדי שהיא לא תילחץ, בתקווה שהבדיקות בקרוב תצבענה שהכל תקין - גם זו בגידה.
אולי גם דברים שהבן שלי סיפר לי, והוא ביקש ממני שלא אספר לאף אחד - גם לא לאמא, זו הסתרה שדינה בגידה ?!
תפסיקו כבר עם הקטגורציה הזו. ההחלטות הקטגרויות האלו - כאילו כל התובנה נמצאת אצל אנשי המקצוע (אתה כזה, לא?), או כאלו שבטוחים שהם יודעים הכל.
תפסיקו כבר עם המילה המטומטמת הזו "בגידה", שהיא חזות הכל במערכת יחסים בין בני זוג, והיא חותכת דברים ונחתכת בעצמה בין שחור לבין לבן.
כולנו בוגדים. גם אתה. גם כולכם. אם נציב את הגבול במקום של עצם ההסתרה, כפי שהצעת - אין אחד שאינו בוגד, כמו שאין אחד שאינו משקר!
השאלה אם כן היא רק היכן מציבים את הגבול. בבגידות ובשקרים כאחד.
כי לכאורה, די במחשבת זימה על מישהי אחרת, פנטזיה שעולה לך במודע (או רק בחצי מודע), כדי להוות בגידה. הרי הסתרת משהו מאשתך.
או שאולי רק עצם המעשה, הוצאתו מן הכוח אל הפועל, מהווה בגידה? אני ממש לא בטוח.
כנראה, שתלוי את מי שואלים. לכל אחד נוח להציב את הגבול היכן שנוח לו - אולי כדי לשקר לעצמו...
לכן, אין טעם להתמודד עם השאלה. שכל אחד יעשה את החשבון שלו.
לי אגב, ישנה תובנה מדויקת בעניין.
אבל זה לא לשלב הזה.
