בבקשה תקראו.

בבקשה תקראו.

אני כותבת את זה פעם שנייה, הפעם בהודעה לבד, כי חשוב לי שתקראו. כי ממש רע לי עכשיו ואני רוצה שעוד ידעו. אמא של אחד מהבסיס שלי נהרגה אתמול בפיגוע. והיום בבסיס גילינו את זה כולם. זה, זה נותן לך הרגשה מפחידה הבנאדם, אני מכירה אותו, רואה אותו כל יום כבר עשרה חודשים. ההורים שלו גרושים. הוא היה גר לבד עם אמא שלו. כל מה שאפשר לחשוב עליו זה איך הוא יחיה עכשיו. איך הוא יחזור לבית שלו בכלל. איך זה כל כך קרוב גם אלי ומה אני חס וחלילה הייתי עושה. איך זה יכול לקרות לכל מי שאני מכירה ולך תדע מתי. איך לעזאזל בנאדם חוזר לבית, שרק הוא ואמא שלו גרו שם, והיא לא שם??? איך?? וכל הדברים שלה, ואתה כולה ילד בן פאקינג 19-20, שצריך לאכול כזה דבר. איך? זה דבר שעושה לך רע מבפנים, שאתה רואה את מולך, מה קורה לאנשים שלידך. זהו. מצטערת אם ביאסתי מישהו, אתם לא חייבים להגיב, העיקר שקראתם, תחזרו לכתוב על סאב וחברים. פשוט שנזכור איפה אנחנו חיים ונקבל קצת פרופורציות. יש לי דמעות כרגע. רע לי. אמא שלי יושבת לידי בסלון וממש רע לי. טוב זהו לבינתיים.
 

DJ JuVi

New member
Try This....

אני לא יכול להציע הרבה, וגם לא לעזור הרבה. אני רק יכול להגיד לך שני דברים: א. על-אף שאני לא יכול להזדהות איתך לגמרי או להרגיש את כאבך, אני מסכים איתך, כי עושה רושם שלא נותנים מספיק תשומת לב לדברים, אולי בגלל שכיחותם. ב. אני חושב שכדי להשתחרר מזה הכי טוב, או לפחות לנסות, תתחברי לרגשות שלך ותצרי מוזיקה. פשוט תשבי, ותכתבתי. בלי שום קשר לכלום - תוציאי הכל על הדף. משהו בסגנון הזה - ואני מתנצל מראש על הרמה הנמוכה...זה לא היום שלי: "עד מתי"?! שאלתי את אלוהיי מתי כבר תענה לתחנוניי ובקשותיי מתי כבר תקשיב לזעקות הלב מתי מישהו יבין כמה שזה כואב? איפה אנחנו חיים, חולמים חלומות גדולים אבל שוכחים שמחר נוכל למצוא את עצמנו מתים או סתם מתגלגלים, מן הפחת אל הפח זה קרה לידיד שלי וסיפורו הולך כך: בגיל צעיר, ההורים התגרשו הוא עוד לא קלט איך שחיו השתנו הוא עבר לגור עם אמא, תקוותו האחרונה מי כבר יכל לצפות שיהיה לו יותר רע הוא הלך והתגייס, לא משנה איפה הוא משרת והוא תמיד עשה הכל בשביל המדינה - אמת! יום אחד כשהוא חזר מהבסיס תשוש סיפרו לו ת´עובדה שהוא נשאר תָלוּש ומכל הבחינות, אין לו לאן לחזור כל חיו נעשו כמו חור אחד שחור ואף אחד לא קולט, אף אחד לא יודע שכמונו הוא יושב בצד, חושב ודומע... או קיי ציפיתי מעצמי לכתוב משהו ברמה הרבה יותר גבוהה, אבל אני עייף. זה מה שיוצא בשלוש דקות. בכל מקרה תלכי על משהו כזה - תאמיני לי זה יעזור לך להשתחרר. הכתיבה הכי טובה באה מהלב, בלי ביט ולי בולשיט - הרגשות נטו.
 
למעלה