Celluloid Hero
New member
בבילון- סרט מלחמה
Max Romeo and the Upsetters- War ina Babylon- 1976
אני חושב שבשלב זה של הפינה זה המקום להודות שאולי חטאתי מעט לאמת. תראו, לא התכוונתי ליצור אשליה שכל הרגאיי בעולם הוא רגאיי עצוב, דכאוני, אפל, עם סאבטקטס שמספר סיפור שאיכשהו תמיד נגמר במוות בלתי טבעי מיוסר כלשהו.. באמת שלא..
כי, מן הסתם, ההפך הוא הנכון. רוב הרגאיי בעולם הוא רגאי שמח. אולי ננסח את זה אחרת- כמעט כל צורה של רגאיי בעולם מבטאת שמחה, קצב, כיף חיים, ועשבים ירקרקים משוננים. עבורנו, זאת אומרת. עבור העם הג'מייקני, שמוזיקה כמו קליפסו, מנטו וסקא, זאת מוזיקת הפולק שלו, רגאיי היא המוזיקה הכי מדכאת שאפשר היה לחשוב עליה. הבלוז שלהם. ופה אנחנו יכולים להתחיל להבין למה ליריקה כל כך עצובה מצורפת לה ככה למוזיקה כל כך שמחה (בעינינו). כל זה לא משנה את העובדה, שהאלבום העצוב שאני הולך לדבר עליו הפעם הוא בעיני אלבום משמח לאללה.
אולי זה כי למקס רומיאו היתה הסטוריה של שירי פופ-רגאיי עליזים מלכתחילה (wet dreams שלו מ 1969 עם עם ליריקה כמו : Lie down gal let me push it up, היה להיט מסחרר בג'מייקה), משהו בו המשיך להיות קליל גם כשהמדינה כולה החלה קורסת תחת נטל השחיתות, העוני, האבטלה, והראסטות (היי, נראה אותכם סוחבים את זה על הראש!). מה שאולי הוביל אותו לשיתוף פעולה עם הבנאדם היחידי שיכל לגאול אותו משמחתו- לי "השרוט" פרי.
אבל למען האמת, אפילו מכשף הדאב במעבדת הצללים שלו, עם להקת הבית שלו (The upsetters), לא הצליח לרקוח הפעם תמיסה שתאפיל על כוחן של התמיסות שרומאו הביא איתו כבר מהבית שלו... נכון, הוא מוסיף כל מני רישרושים וקירקושים מגניבים ברקע שתופסים את האוזן, אבל מעבר לזה הוא נזהר כמה שיותר שלא לדרוך על המלודיות הנפלאות של רומאו ( להפך, למעשה עזר לעצב חלק מהן). כך שאפילו שיר פה שנכתב על לוציפר בכבודו וברשפו, מקבל תפנית משעשעת שבועטת את אדון אשמדאי ל Outer space בשביל למצוא another race .
נשמע מוכר?. כן, Chase the devil הוא שיר מאוד מאוד מוכר. בביצוע קצת שונה אומנם (לייתר דיוק- באותו ביצוע בדיוק, רק מסומפל) אבל כולכם כבר שמעתם ואהבתם (או לפחות אני אהבתי, הרי הכל נסוב סביבי בסיכומו של דבר) אותו.
אפשר לומר ששיר הפתיחה One step forward עוד מצליח לצייר בראש משהו מתמונה הדרמטית של העטיפה, ובהחלט מניב נעימה ספוגת שחורות. הפזמון הוא תמיד החלק החזק בשירים של רומיאו. לא הייתה לו את היכולת הווקאלית או יכולת ההגשה או סגנון כבד-הנשמה של טיפוסים כמו ברנינג ספיר, ג'וניור מארווין, או בוב מארלי, לכן שיר שלו נופל וקם על יכולת ה HOOKS , והכתיבה ב catch phrases מדבקים בתוך מקצבי הרגאיי שלו. שאגב עדיין מבטאים מסרים שנשארים נאמנים לחלוטין לרוח התקופה, ולמצוקת העם הג'מייקני. בייחוד אם מסתכלים על שירים כמו Uptown babies don't cry שמבכים את הבדלי המעמדות הקיצוניים בחברה, ו Stealing in the name of jah (שאגב קצת גונב במלודיה שלו מ what a wonderful world. אולי גם בשמו של ג'ה?
).
רוצה לומר- בכל שנה אחרת על ידי כל אומן אחר, בכל סגנון אחר זה היה יכול להיות מוזר עבורי לשמוע שיר כל כך כיפי עם הפזמון החוזר הזה של War ina babylon שמושר על ידי להקת הליווי, ומקס רומאו שצווח לו שם כמו קופיף מאושר. שיר שמתייחס לקריעתה לגזרים של קינגסטון במלחמת כנופיות עקובה מדם, לא פחות. אבל אישכהו פה הכל מרגיש טבעי ואותנטי. ככה הג'מייקנים הורגים אחד את השני, וככה הג'מייקנים חוגגים במסיבות רחוב. הפרדה לא קיימת בין הטראגדיה לאושר הקיומי שלהם.
בכל זאת הזדמנות טובה להיווכח בכוחו של לי פרי כמפיק יצירתי מגיעה עם Norman שהוא השיר ללא ספק האפלולי ביותר פה, כאשר הגיטרות ,הקלידים וכלי הנשיפה נחתכים ומודבקים ככלי מוזיקלי אחד רדוף שדים. אותה הגישה מאומצת ב smokey room , שהצלילים הסותרים בו מקשים עליך להחליט במה להתרכז בו בדיוק. אבל סביר להניח שמשהו בין גיחות הבס הכבד, הסלטות באוויר שחליל מבצע לפניך, וקולן של זמרות הליווי.
השיר האחרון באלבום מסיים בגוון רוטסי, אלבום שעושה הקפה נהדרת שלמה סביב עולם הרגאיי. ובניגוד למוסר ההשכל שלו- "לא להאשים את הילדים, אלא את המורים", קשה שלא להסתכל על הילדים של הרגאיי, שבמקרה (או לא מקרה בכלל) מגיחים כמו שדר מן העתיד ב Tan and see. שהוא אולי השיר עם הכי כיף שובב-ילדותי שכזה פה, אבל ההתחלה שלו מזכירה לי לפחות אלף שירים של " "רית'ם אנד סול" " שיצא לי להחשף אליהם (ולהימלט על נפשי) דרך הצינורות המקולקלים של ה MTV. אז אל תאשימו את המורים. תאשימו את הילדים. המורים היו מצויינים.
All tracks composed by Max Romeo and Lee "Scratch" Perry; except where indicated
"One Step Forward"
"Uptown Babies Don't Cry" (Romeo)
"I Chase the Devil"
"War Ina Babylon"
"Norman"
"Stealing in The Name of Jah" (Romeo)
"Tan and See" (Romeo, Perry, L. Brown)
"Smokey Room" (Romeo, Perry, L. Brown)
Male harmony vocals - Barry Llewellyn, Earl Morgan
Female harmony vocals - Cynthia Scholas, Marcia Griffiths
Max Romeo and the Upsetters- War ina Babylon- 1976
אני חושב שבשלב זה של הפינה זה המקום להודות שאולי חטאתי מעט לאמת. תראו, לא התכוונתי ליצור אשליה שכל הרגאיי בעולם הוא רגאיי עצוב, דכאוני, אפל, עם סאבטקטס שמספר סיפור שאיכשהו תמיד נגמר במוות בלתי טבעי מיוסר כלשהו.. באמת שלא..
כי, מן הסתם, ההפך הוא הנכון. רוב הרגאיי בעולם הוא רגאי שמח. אולי ננסח את זה אחרת- כמעט כל צורה של רגאיי בעולם מבטאת שמחה, קצב, כיף חיים, ועשבים ירקרקים משוננים. עבורנו, זאת אומרת. עבור העם הג'מייקני, שמוזיקה כמו קליפסו, מנטו וסקא, זאת מוזיקת הפולק שלו, רגאיי היא המוזיקה הכי מדכאת שאפשר היה לחשוב עליה. הבלוז שלהם. ופה אנחנו יכולים להתחיל להבין למה ליריקה כל כך עצובה מצורפת לה ככה למוזיקה כל כך שמחה (בעינינו). כל זה לא משנה את העובדה, שהאלבום העצוב שאני הולך לדבר עליו הפעם הוא בעיני אלבום משמח לאללה.
אולי זה כי למקס רומיאו היתה הסטוריה של שירי פופ-רגאיי עליזים מלכתחילה (wet dreams שלו מ 1969 עם עם ליריקה כמו : Lie down gal let me push it up, היה להיט מסחרר בג'מייקה), משהו בו המשיך להיות קליל גם כשהמדינה כולה החלה קורסת תחת נטל השחיתות, העוני, האבטלה, והראסטות (היי, נראה אותכם סוחבים את זה על הראש!). מה שאולי הוביל אותו לשיתוף פעולה עם הבנאדם היחידי שיכל לגאול אותו משמחתו- לי "השרוט" פרי.
אבל למען האמת, אפילו מכשף הדאב במעבדת הצללים שלו, עם להקת הבית שלו (The upsetters), לא הצליח לרקוח הפעם תמיסה שתאפיל על כוחן של התמיסות שרומאו הביא איתו כבר מהבית שלו... נכון, הוא מוסיף כל מני רישרושים וקירקושים מגניבים ברקע שתופסים את האוזן, אבל מעבר לזה הוא נזהר כמה שיותר שלא לדרוך על המלודיות הנפלאות של רומאו ( להפך, למעשה עזר לעצב חלק מהן). כך שאפילו שיר פה שנכתב על לוציפר בכבודו וברשפו, מקבל תפנית משעשעת שבועטת את אדון אשמדאי ל Outer space בשביל למצוא another race .
נשמע מוכר?. כן, Chase the devil הוא שיר מאוד מאוד מוכר. בביצוע קצת שונה אומנם (לייתר דיוק- באותו ביצוע בדיוק, רק מסומפל) אבל כולכם כבר שמעתם ואהבתם (או לפחות אני אהבתי, הרי הכל נסוב סביבי בסיכומו של דבר) אותו.
אפשר לומר ששיר הפתיחה One step forward עוד מצליח לצייר בראש משהו מתמונה הדרמטית של העטיפה, ובהחלט מניב נעימה ספוגת שחורות. הפזמון הוא תמיד החלק החזק בשירים של רומיאו. לא הייתה לו את היכולת הווקאלית או יכולת ההגשה או סגנון כבד-הנשמה של טיפוסים כמו ברנינג ספיר, ג'וניור מארווין, או בוב מארלי, לכן שיר שלו נופל וקם על יכולת ה HOOKS , והכתיבה ב catch phrases מדבקים בתוך מקצבי הרגאיי שלו. שאגב עדיין מבטאים מסרים שנשארים נאמנים לחלוטין לרוח התקופה, ולמצוקת העם הג'מייקני. בייחוד אם מסתכלים על שירים כמו Uptown babies don't cry שמבכים את הבדלי המעמדות הקיצוניים בחברה, ו Stealing in the name of jah (שאגב קצת גונב במלודיה שלו מ what a wonderful world. אולי גם בשמו של ג'ה?
רוצה לומר- בכל שנה אחרת על ידי כל אומן אחר, בכל סגנון אחר זה היה יכול להיות מוזר עבורי לשמוע שיר כל כך כיפי עם הפזמון החוזר הזה של War ina babylon שמושר על ידי להקת הליווי, ומקס רומאו שצווח לו שם כמו קופיף מאושר. שיר שמתייחס לקריעתה לגזרים של קינגסטון במלחמת כנופיות עקובה מדם, לא פחות. אבל אישכהו פה הכל מרגיש טבעי ואותנטי. ככה הג'מייקנים הורגים אחד את השני, וככה הג'מייקנים חוגגים במסיבות רחוב. הפרדה לא קיימת בין הטראגדיה לאושר הקיומי שלהם.
בכל זאת הזדמנות טובה להיווכח בכוחו של לי פרי כמפיק יצירתי מגיעה עם Norman שהוא השיר ללא ספק האפלולי ביותר פה, כאשר הגיטרות ,הקלידים וכלי הנשיפה נחתכים ומודבקים ככלי מוזיקלי אחד רדוף שדים. אותה הגישה מאומצת ב smokey room , שהצלילים הסותרים בו מקשים עליך להחליט במה להתרכז בו בדיוק. אבל סביר להניח שמשהו בין גיחות הבס הכבד, הסלטות באוויר שחליל מבצע לפניך, וקולן של זמרות הליווי.
השיר האחרון באלבום מסיים בגוון רוטסי, אלבום שעושה הקפה נהדרת שלמה סביב עולם הרגאיי. ובניגוד למוסר ההשכל שלו- "לא להאשים את הילדים, אלא את המורים", קשה שלא להסתכל על הילדים של הרגאיי, שבמקרה (או לא מקרה בכלל) מגיחים כמו שדר מן העתיד ב Tan and see. שהוא אולי השיר עם הכי כיף שובב-ילדותי שכזה פה, אבל ההתחלה שלו מזכירה לי לפחות אלף שירים של " "רית'ם אנד סול" " שיצא לי להחשף אליהם (ולהימלט על נפשי) דרך הצינורות המקולקלים של ה MTV. אז אל תאשימו את המורים. תאשימו את הילדים. המורים היו מצויינים.
All tracks composed by Max Romeo and Lee "Scratch" Perry; except where indicated
"One Step Forward"
"Uptown Babies Don't Cry" (Romeo)
"I Chase the Devil"
"War Ina Babylon"
"Norman"
"Stealing in The Name of Jah" (Romeo)
"Tan and See" (Romeo, Perry, L. Brown)
"Smokey Room" (Romeo, Perry, L. Brown)
Male harmony vocals - Barry Llewellyn, Earl Morgan
Female harmony vocals - Cynthia Scholas, Marcia Griffiths
