בא...

בא...

כל מכה השילה את אחד מחושיי, עמעמה חלק מאבריי, ואיזון הגוף, והנפש והתודעה... וזו משבשת את כולן, בכאב הפנימי של אבדן. והצעקה היא צעקת האילמות... עיוורון לגבי כל מה שטוב בעולם... האם הגאווה היהירה הניחה אותם על שולחן המתים?! מסרבת לראות את השליחות הגדולה יותר?! ורק ליבי אל אותם חדוות החושים ולחירות השובבים... אז בא...תבוא. אל תקהה חושים, הסר מגננות. אל תהיה סנוב, הבט אל האלוקים- אל החמלה והחיבוקים. כשקוראים לך, בשמך, פשוט תבוא.
 
למעלה