בא לכם ?

[EuroSims]

בא לכם ?

בא לכם סיפור ? (לצערי אמיתי לגמרי אבל עדיין)

 

[dodobird]

נו, כן!

סיפור סיפור ספר לנו סיפור (יא, אני אפילו לא צריך להסיף את הינשוף, יש לי בחתימה!

)

 

[MARMELAD]

אני גם רוצה סיפור

וטובה שעה אחת קודם

 

[EuroSims]

אוקיי יפה מצידכם, אני מספר...

קודם כל רציתי להבהיר - שהוא קצת ארוך - אז כתבתי אותו בפרקים. דבר שני זה לא "לחיי האהבה" - אז אל תתאכזבו מהסוף ואל תצטערו שקראתם (כדי שאני לא אקבל אחר כך מסרים בנוסח "זה לא סיפור טוב בכלל כי זה לא סוף טוב ולא כולם יוצאים מרוצים והכל") גם רציתי להגיד גם בהזדמנות הזאת בהקשר הזה - שהחיים הם לא טלנובלה ובניגוד אליה- החיים, הרבה פעמים סיפורי החיים -לא- מסתיימים בטוב אם התגובות יהיו טובות - אני אתן לכם את שאר הפרקים... טוב הנה זה בא...

 

[EuroSims]

המקום ה-23 / פרק 1

(שם די זמני כי עדיין לא מצאתי לו שם אחר) (זה המשך של סיפור קודם - אם זה יילך טוב, אני אשמח להביא גם אותו פשוט התהליכים כאן הם החזקים ביותר) אני פשוט - אתה מבין כל הייתי חייב לדבר אם דני - להגיד לו רק מילה להגיד לו שרק לא יפחד ממני - שייתן לי להגיד לו מילה - אמרתי לאייל וביום רביעי באתי למכללה - ואחרי שיעור בוליאנית ישר התיישבתי במזנון אבל הוא לא היה הייתי מאוכזב - וישבתי במזנון ככה סתם והבטתי החוצה כי הוא הרי יצא החוצה - לא שראיתי אותו בחוץ - ופתאום שמעתי אותו - הוא נכנס ועלה במדרגות - ואני ישר קמתי אליו - ורציתי להגיד לו שלום דני מה שלומך - שמח לראות אותך - כי ממש הקרח ביננו עשה לי רע ! רע! ואני מנסה לתפוס איתו קשר עין כדי להגיד לו כי הרי אתה לא יכול סתם לזרוק את זה אתה חייב קשר עין עם הבן אדם - אבל הוא איך שהוא כל הזמן מסיט את העיניים שלו ואני אמרתי משהו שלא הבנתי בדיוק - לא חשוב על זה, והוא ישב שם ואני והייתה לי הזדמנות - היה לי המון זמן להפסקה והוא ישב שם - ואני לא הצלחתי להסיר ממנו את העיניים - אבל בזאת בצורה לא רצונית הם זזו מדי פעם כי כולם -כולם- היו שם אתה יודע מזה ואני עומד על ידו והוא מדבר עם כולם - צוחק ומחייך בדיוק את אותו החיוך שאני אוהב - ואני הייתי חייב להגיד לו מילה - פשוט התחננתי בלב רק למילה אחת איתו ושוב פעם ניסיתי אבל הוא לא הייתה שום תגובה מצידו ואני ה פשוט בצד הנגדי לו - ופשוט העינייים שלי ננעצו ביופי שלו, האוזניים בקול שלו וכל הלב רק מפרפר בכאב אדיר - עד שכבר הוא לא יכל לסבול - בזבזתי כבר 10 ! דקות 10 דקות שהייתי שם עם דני - ולא עשיתי כלום - הלב כבר הלך עוד רגע לעולמו לא יכולתי לסבול יותר - קמתי ממולו ומישהו התיישב ממש על ידו ממגמת טכנאים התיישבתי על ידו (על יד זה ממגמת טכנאים) ו... והמבוגר הזה ממגמת טכנאים התכופף מעט קדימה - והעיניים שוב ננעצו בדני והפעם אף אחד לא כל כך יכל לראות את זה כי הייתי מוסתר על ידו והעיניים רואות אותו את הדבר הכי מדהים בעולם במשך דקות ארוכות, והאוזניים שומעות אותו והלב עובר גיהנום!!!!!!! אז.... ולקחתי את שתי הציפורניים החדות שלי מיד ימין וצבטתי את שמאל - הכאב לא עבר צבטתי חזק יותר - חזק יותר - חזק יותר - דם התחיל לרדת - ולמרות הכל יותר חזק חתיכת עור נעקרה - הכאב בטח היה אמור להיות ממש חזק אבל לא הרגשתי כלום מביט מבעד לאותו טכנאי בדני ושומע את הקול שלו והלב מתחנן מתחנן רק למילה אחת והדם כל כך אדום מטפטף על הרצפה - ולמרות זאת הוא כאין הכאב ביד לעומת הכאב בלב ..... ו.. הוא קם - והלך 15 דקות היו לי איתו ומכל זה - כלום דמעות התחילו מתגנבות לתוך העיניים היבשות שכרגע חזו במראה החזק ביותר בתבל חזרתי לשיעור - שכבר התחיל אבל זה לא כל כך שינה לי - לא היה לי אכפת בכלל ממתי התחיל השיעור שלנו - והתיישבתי במקום שלי והסתכלתי בדף שקיבלנו אבל לא שמעתי את המורה בכלל - הדמעות זרמו וזרמו - פשוט זרמו היד כאבה לי נורא, והדמעות פשוט שטפו את החור ממש שנוצר ביד ודימם ולא יכולתי יותר יצאתי מהכיתה - עליתי לקומה שלישית לשירותים ו..... ופשוט הכל יצא החוצה - הכנסתי אצבע לתוך החור הזה אבל ממש לא כאב - כי במקום אחר כאב פי 200 ישבתי שם רבע שעה - עשרים דקות אולי עד שפשוט לא יכולתי יותר - פתחתי את האסלה - ולחצתי את זה נורא - הכאב היה תופתי - צרחתי צרחה רמה בלב ומכל הדם שזרם לתוך האסלה הוצאתי את הכאב הזה מהלב - אבל ככל הנראה לא את דני חזרתי לשיעור אסמבלר ו..... ורק אז הבחנתי רק עד כמה אנשים אטומים ומרוכזים בעצמם - הם בכלל לא שמו לב שמשהו השתנה אצלי - לא לפני שיצאתי ולא אחרי שחזרתי - והרי מזה פחדתי כל הזמן שאנשים ישימו לב.... אבל ממש לא הייתי בשיעור למרות שלמדנו משהו חדש- לא שמעתי כלום רק העתקתי מהלוח וישבתי כאבן שאין לה הופכין שם בלי לאמר כלום, בלי להרגיש כלום, בלי להיות כלום הגיעה ההפסקה לפני שיעור אלקטרוניקה - סתם הלכתי למזנון, כבר לא מסיבה מסויימת הייתי צריך איזה נייר טואלט או משהו - כי היד נוראה כאבה לי - פשוט לחסום את זה לרגע רק שיפסיק לרדת משם דם כל הזמן ... ו... נכנסתי למזנון - דני היה שם עם קבוצה די מצומצמת של אנשים - והיה מקום פנוי בדיוק על ידו ורק על ידו - לא שלטתי, פשוט הלכתי והתיישבתי על ידו - הייתה סיבה למה אף אחד לא ישב על ידו - הכיסא היה מלא בקפה שנשפך ממישהו ולא שמתי לב שמתי לב לזה רק אחרי שהתיישבתי - אבל התחושה שלי על ידו הייתה כל כך - רציתי את זה - ופשוט ישבתי על הרטוב ולא שינה לי בכלל כמו שלא שינה לי כשממש קרעתי לעצמי את היד - רק כולם עיוו בהבעת גיחוך מאלה שהבינו את הקטע לא החמיצו לתפוס טרמפ ..... מעווים את פניהם כאילו אומרים לדני "אחי, נדפקת!"

 

[EuroSims]

המקום ה-23 / פרק 2

זהו נשפך על הכסא קפה - אבל לפני זה אני לא ראיתי את זה!! זה לא כאילו התיישבתי שם בכוונה ! לא הצלחתי להבין למה דני "חשוף כל כך לסכנה" של מקום אחד על ידו פנוי עד שכבר התיישבתי על זה ובשירותים מקודם פשוט צרחתי אבל חנקתי את הקול ויצא רק קול דק כזה - אתה מבין ... פיזית פשוט לחצתי על החור ביד ובכאב העצום הפיזי שזה ייצר הוצאתי את הכאב הפנימי החוצה - כי הלב כבר ממש עלה על גדותיו - לא יכולתי יותר לסבול את זה ככה ובמזנון על הקפה השפוך וכאילו לא מספיק לי - אותו יום הוא לבש *בדיוק* את אותם הבגדים שהוא לבש באותו היום הראשון שפגשתי אותו - חולצה לבנה, ג´ינס והנשק שלו על ידו בדיוק באותו מקום ונראה יפה מתמיד טוב - יש גבול לשבת על קפה - זה יראה כבר ממש לא טוב למי שלא יבין שבטעות ישבתי שם - כי בטעות אוקיי אבל מה הקטע עם להמשיך לשבת שם - יש גבול אז זזתי מעט אבל לקצה - איפה שלא היה כל כך רטוב - ועד כמה שזה עדיין נראה לא טוב על הזין שלי - כבר עברתי את החלק הכי גרוע - דפקתי לעצמי חלק מהיד פשוט נשארתי לשבת ובכלל לא הרגשתי שרטוב לי משהו במכנסיים - ורפי שדי מבין הייתי מגדיר את זה ככה ולצידי - רמז לי כאילו בצחוק - "נו דבר איתו!" (כדי שתהיה לי אמתלה לפתוח בשיחה עם דני - בלי שאני אצטרך לחשוב על איך לעשות את זה והרי בדרך הזאת אני לא אפתח איתו בשיחה בחיים) ואני ישבתי על ידו וההרגשה - ככה אני רוצה למות בחיים שלי אמרתי לעצמי וממש לא הייתי רחוק מאיזה התקף לב או משהו ברצינות אז כבר כל ההיסטריה הייתה יותר אחרי אז יותר העזתי - הבטתי ביופי האדיר הזה ממש בעינים והייתי ממש קרוב אליו - ישבתי ממש על ידו אולי היה ביננו 10 ס"מ רווח בגלל הקפה השפוך - אז אמרתי לו..... קראתי לו - "דני!" "דני!" "דני!" אפשר להגיד לך משהו ? והוא כל מה שהוא אומר זה "אני הולך להרוג אותך רפי" "תפסיק עם זה מייד!" "רפי אני רואה שאתה בכוונה עושה לי" ושלח אל רפי מבטים רצחניים וישבתי שם - ואמרתי לעצמי - אין סיכוי שהוא בורח הפעם ....... אני אומר לו "נו ?" ואמרתי לעצמי זה לא עובד - והרי את הקטע ההיסטרי עברתי כבר ביג טיים והייתה לי יותר ההעזה והרמתי את הקול שלי - אבל עדיין בקול חביב כזה אני אומר לו "דני תפסיק להתחמק ממני - אני מדבר אליך!" ואז ממש בעינים שלי הוא ראה שהוא לא יתחמק מזה יותר רפי פתח לי את הדרך - נתן לי את האמתלה - כי הרי "זה לא אני!!" זה רפי אומר לי כל הזמן "נו דבר איתו" ועושה לי חץ עם היד לכיוון של דני (הוא ישב מולי בצד השני של החדר לא מזנון כל כך גדול) ואני בפעמים הראשונות חששתי - אז רפי הגביר את הסימון שלו לסימון יותר ברור ואז הבטתי בו - והיה ביננו בדיוק 10 ס"מ אולי - אז אני אומר לו והרי גם רפי עושה את הסימנים שלו כאילו בצחוק - שום דבר רציני אני: "דני!" והוא בצחוק כזה לרפי: רפי אני יהרוג אותך - תזהר ממני אני: "דני! אפשר לדבר איתך כבר?" הוא: אין תשובה אחרי חמש שניות הוא בקול בצחוק כזה לרפי: רפי תפסיק מייד! אני גם בצחוק כזה: "דני! אתה לא תתחמק הפעם" הוא גם בצחוק: "רפי אתה הולך למות היום! אני רציני - תפסיק עם הסימנים האלה" ואז ממש נכנסתי לזה ואמרתי עכשיו לא יעזור כלום ממש הסתכלתי לו בעיניים הרמתי את הקול שלי אבל עדיין אני נחמד אליו אומר לו אבל בקול הכי ברור שאפשר שלא יחשוב כאילו אני עדיין באווירה של הצחוק "דני! אפשר בבקשה להגיד לך מילה?" והוא ראה ממש שהפעם הסטת הנושא לא תעזור והרי הוא יושב על ידי ממש ואמר לי בקול של כאילו הוא עסוק במשהו ממש ממש ממש רציני ולא יכול עכשיו "לא לא עכשיו !" "אל תפריע לריכוז שלי אני חושב על משהו" לפחות הפעם הוא איך שהוא לא יכל להתחמק ודי שידר את האמת :´ (כי הרי הוא לא אמר את זה - בשבילו עכשיו הוא לא יכול לדבר כי הוא עסוק באיך להרוג את רפי - אז לא להפריע לריכוז שלו)

 

[EuroSims]

המקום ה-23 / פרק 3

הרמה של שנה ב´ היא ממש לא בשמיים זה כבר ידוע - אחד מהם גמר לשתות פחית וקימט אותה לכדור מלבני כזה - אז הם החליטו לשחק שם מן כדורגל כזה - הצד שיושב עם הגב לקיר של התמונה המוזרה (אני ודני) נגד הצד שיושב עם הגב לקיר עם הציור של המכונת צילום - 4 כולל רפי ועוד כמה בנים מהמגמה שלהם זה לא בדיוק כדורגל - זה היה מן משחק לא מחייב כזה - סתם לכיף כזה - שכל אחד צריך לבעוט בפחית המכווצת הזאת כדי ל"הבקיע" ולהכניס אותה למתחת לכיסא של היריב, טוב -אני מודה הרעיון הוא די אידיוטי - אבל אתה יודע משועממים בהפסקה ועם שנה ב´ בתמונה יכול לקרות הכל. טוב - רפי כמובן פתח לי את הדרך - וישר אמר "לפי דעתי דני ויניב זאת הקבוצה הכי טובה שיכולה להיות!!!" ודני ישר נחלץ "להגנתו" (להגנת עצמו) וצעק על רפי שיסתום את הפה (כמובן שוב בקול צוחק כזה) כי הרי גם רפי אמר את זה בצחוק - כי הרי למה שיגיד את זה ברצינות מה הקטע בזה? ופתאום דני שרצה לשחק פתאום לא רצה בזה - כי פשוט זה נראה לו פתאום אידיוטי לא חשוב שמקודם לפני ההצעה של הקבוצות הוא די נהנה - אבל הוא כמובן לא יגיד שהוא לא רוצה להיות איתי - הוא פשוט פתאום עכשיו לא בא לו. טוב - כולם התיישבו - ורפי אמר "תעביר" ואני לא ידעתי אם אני בקבוצה שלו או לא!! כי הרי לא נסגר שום דבר - אז מה אני עושה ? אז רפי שלח את הפחית בבעיטה לכיוון של דני והוא שולח את זה לאיזה אחד שאני לא כל כך יודע את שמו מהכיתה שלהם וההוא הזה שולח את אליי (כמובן שהוא כאחד מה"קבוצה" השנייה ניסה להבקיע) אני (מן הסתם!) שולח חזרה לדני - אבל כמובן כאילו שוער מוסר לשחקן בקבוצה שלו ועדיין אין לי מושג בכלל אם אנחנו קבוצה או לא - אבל לא רציתי שיפסיק לא רציתי שהרגע ייפסק - לשבת ככה ממש באותו ספסל עם דני ממש כתף לכתף ולשחק איתו לא רציתי לחיות יותר מידי באשליות שאנחנו קבוצה כי הרי לא ידעתי אם אנחנו כן או לא אבל פשוט רציתי בזה - כי הרי דני ניסה להמנע מזה ככל שהוא יכל - והוא היה נותן הרבה כדי גם להצליח להמנע מהמצב הזה נראה לי - אז לא ידעתי אם אנחנו באמת קבוצה או לא אז לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות - ואז המשמו הזה בעט אליי בדיוק לבין הרגליים שלי וזה נכנס בול - ואלה שהיו מולנו צהלו בהיסטריה אז דני פנה אליי כאילו זה אני ואתה משחקים - אשכרה פנה אליי בקול שהוא פונה לחברים - ממש לא בגערה או משהו כמו שיכול להיות מצופה מהמצב - ממש כאילו לא היה שום דבר מהקטע הלא יפה הזה ביננו שלו ממש כאילו אני באמת חברים טובים והכל "איך אתה משחק? אתה השוער שלי! אני צריך אותך, אני סומך עלייך!" אבל אלוהים !! מאיפה זה בא פתאום???????????!!!!!!! לפני רגע הוא לא רצה לשחק כי אני ישבתי על ידו ונחשבתי לקבוצה שלו לא ידעתי שהוא ייחס לזה חשיבות - לא ידעתי שאנחנו קבוצה - ממתי זה קרה ???? ותבין הוא באמת אמר את זה - הוא דיבר אליי כאילו הוא מדבר לחברים טובים שלו בטון כזה חברי - רחוק מהקור הזה שהוא מדבר אליי בדרך כלל לא ידעתי איך זה הגיע כי אם להמשיך את הדפוס שלו הוא יכל להגיד לי את זה פשוט בטון הקר הרגיל שלו או פשוט לא לייחס לזה חשיבות כי הרי הוא אמר שאנחנו לא קבוצה כי לא בא לו לשחק אז מה פתאום זה בא ????? (לא שאני מתלונן - נתנו לי כאן מתנה תבין) אבל אני לא מבין איך פתאום זה השתנה - זה קרה פתאום ככה OVER NIGHT ואף אחד לא סיפר לי - אני לא ייחסתי למשחק הזה שום משמעות - הרי הוא ניסה להתחמק מזה !!!!!! אז מה אני יודע - חשבתי שזה סתם שנינו בגלל שאנחנו יושבים ביחד לא כקבוצה אז לא בדיוק ניסיתי לשחק - אם הייתי יודע - הוא היה מקבל תצוגה וירטואוזית! וכבר התחלתי להכנס לעצבים שקיבלתי את השער הזה - הייתה לי כאן הזדמנות אבל מצד שני אמרתי לעצמי שלא יכולתי לדעת - אז זאת לא אשמתי אז זה מה שבלבל אותי - איך? פתאום הוא ואני חברים כל כך טובים שאני זוכה לקבל את הטון החם האוהד שלו גם אם זה להגיד לי למה חטפתי שער - זה עדיין היה בטון חברי, נחמד כזה ועוד תוכן הדברים שלו - אתה השוער שלי! אני צריך אותך וסומך עלייך! מה זה? - חשבתי שהוא ואני לא קבוצה הוא אמר את זה- מה פתאום ? ותבין אני לא מתלונן - זה היה החוויה הכי מקסימה בחיים שלי - רק לחשוב על זה ממש מממש גורם לי להתעלף - הייתי השוער שלי דני - באותה הקבוצה איתו.אבל איך פתאום הוא השתנה ? אני הייתי ממש בשוק היסטרי - לא בדיוק ידעתי מה קורה כאן בכלל אבל בכל זאת אמרתי - "מה אנחנו משחקים ביחד? אני לא ידעתי! חשבתי שלא" אז כולם אמרו כזה - "אתם ביחד!" וגם הוא אמר......

 

[EuroSims]

המקום ה-23 / פרק 4

טוב ! בדיוק המשכנו לשנייה - אבל בדיוק אז נכנס המורה שלהם ואמר להם ללכת לכיתה אז הם קמו - ואני גם קמתי ממש עפוף לגמרי - אני אומר לך עוד לא עכלתי את זה עדיין. הלכתי לשיעור אלקטרוניקה הקשבתי הקשבתי הקשבתי - לא קרה משהו מיוחד ובסוף השיעור שמתי לב בשולחן מלפני היה כתוב על איפה שהירוק של השולחן אתה יודע נגמר ומתחיל העץ שמחבר את שני החתיכות של הלוח ביחד בשני מקומות הישיבה - את השם שלו והשם של החבר הנמוך שלו (החבר המטר עשרים שלו) - הם יושבים ביחד בכיתה מסתובבים ביחד כל הזמן - חברים באמת הכי טובים שיש אותו רגע - אני באתי לצאת מהכיתה בגמר השיעור - וזה תפס אותי ראיתי את זה - זה יכולתי להתאפק יותר לנוכח "התקפת הטרור" הזאת פשוט פעלתי על פי דחף - זה היה כבר יותר מידי - הרגשתי את הלב עולה לגמרי על גדותיו לקחתי טוש אדום על השם של דני אדמוני כתבתי "Sagapo" (תודותיי לשיר של יוון לארוויזיון בעוד שבוע - כי בלי זה לא הייתי מצליח להזכר באיות הנכון) תגיד מעשה לא נבון אולי - אבל פשוט אותו רגע פשוט זה היה יותר מידי - פשוט הלכתי בלי לחשוב הרבה כי המוח די היה מנוטרל - ועשיתי את זה ככה שראו את השם של דני - עליו ראו בטוש אדום - Sagapo ובצד השני של השולחן את השם של המטר ועשרים הזה זה היה השיעור האחרון שלנו בכיתה ההיא וגם השיעור האחרון שלהם אותו יום ככה שהוא לא ראה את זה עדיין.

 

[EuroSims]

המקום ה-23 / פרק 5

יצאתי מהכיתה בסוף השיעור ונעמדתי איפה שהמדרגות - יש שם את המערכת כדי לראות מתי מתחיל השיעור שלנו - ובדיוק דני ירד במדרגות מהקומה השנייה - והתחיל לעבור כל מיני אנשים כדי להגיע למדרגות ליציאה מהמכללה שאני עמדתי בראשן בודק את המערכת - אז הוא התקרב וניסיתי ליצור איתו קשר עין כי הרי אי אפשר להתחיל לדבר בלי ליצור קשר עין עם הבן אדם! - אבל בכל זאת היו שם כל מיני אנשים - וכל פעם הוא עבר מישהו אחר ומישהו אמר לו משהו והוא הסתובב והגיב לו ואד הוא הגיע שנייה לפני המדרגות מולי - אזרתי אומץ ואמרתי לו בטון חברי כזה - אומנם לא הצלחתי ליצור איתו קשר עין כי הוא בדיוק הפנה את הראש שלו למישהו הזה שאמר לו את המשהו הזה וברגע שהוא גמר להגיב לו - עשיתי הסבתי את פניי מהמערכת ו... עשיתי צעד אחד לכיוון שלו ואמרתי לו כאילו הוא ואני חברים "מה קורה דני אתה הולך?" לא היה שום מענה - הוא עבר על ידי ולא אמר כלום - עבר אותי הגיע למדרגות .... ולפני שהוא התחיל לרדת בהן אמרתי לו "להתראות דני!" לא הייתה שום תשובה הוא התחיל לרדת במדרגות ... והגיע כבר לחצי של המדרגות (ירד כבר חצי מהמדרגות - וזה היה רק גרם אחד בלי סיבובים פשוט בערך 15 מדרגות שמובילות לדלת) חשבתי - הוא לא שמע צעקתי "דני! אמרתי להתראות" וחייכתי אליו בחברותיות הוא לא הסב את פניו אליי (הוא לא דיבר עם אף אחד - הוא גם ירד לבד במדרגות - מלפניו ירדו איזה 2 סטודנטים שעל פניהם עבר מקודם - אבל הוא עצמו ירד לבד ולא דיבר עם אף אחד) אז כמו שאמרתי צעקתי לו כזה "דני! אמרתי להתראות" - וחייכתי הוא לא הסב את פניו אליי - פשוט המשיך ללכת הרגשתי את העיניים שלי ממש מתלמאות בדם של זעם צרחתי בהיסטריה "אמרתי לך להתראות דני!" - אבל זה כבר היה בלב ........ הוא פתח את דלת הפלדה של המכללה ויצא החוצה - כל האחרים יצאו גם הם נשארתי לבד בראש גרם המדרגות הזה - בלי לומר מילה הלכתי לשיעור תחזוקת פיסי .......................................................... היה די שקט - זה היה 4 אחרי צהריים רק איזה כמה דיברו בינהם - וגם !!! כדי לפסול כל אפשרות שהוא לא שמע עם בטחון עוד ממקודם - כאילו הוא חבר שלי שלא שמע ואני צועק לו משהו צעקתי !! לא חזק אומנם - אבל צעקתי לוודא!! שהוא שמע - וזה היה בדיוק מרחק של 50 ס"מ! אז ממש לא ייתכן שהוא לא שמע - כי חוץ מאיזה ארבעה שדיברו על ידי - היה שקט לגמרי - שקט של אחרי צהריים - המכללה הייתה ריקה רק כשהוא הסתובב למדרגות - ואני התקרבתי יותר אליו אז הוא ראה אבל כמובן יש עדיין את האפשרות הזאת אבל איך זה יכול להיות אמרתי לו "מה קורה דני אתה הולך?" ממרחק אפס אמרתי לו להתראות ממרחק גם קצר אחר כך עוד צעקתי את זה ! בשיעור גם לא קרה כלום - ופשוט חזרתי הביתה בלי לחשוב על זה רק ביום שישי הכל נשפך - והכאב היה חזק מתמיד - והשחור עטף אותי כל מה שרציתי נקבר - ולא רציתי יותר מידי ובכל זאת רק אז שמתי לב שגם דיי הזנחתי את הלימודים שלי במכללה בגלל אותה אהבה ולא כל כך באשמתי - זה מה שרציתי כל הזמן ללמוד וכל כך שמחתי ללמוד את זה סוף סוף - אבל פשוט מהרגע שראיתי אותו רק הוא היה ולא הצלחתי להתרכז בשום דבר אחר.... ועכשיו נשארתי בלי כלום - בלעדיו בלי איזהשהי תקווה להצלחה במבחני סיום בלי שום דבר - הכל בשבילי נגמר - רק 23 שנה חייתי בעולם הזה וכך אני עוזב ולא נשאר שום דבר .... סוף (הקטע האחרון הוא די במחלוקת מכיוון שכתבתי את בסבל של כאב לב אדיר אבל אני לא מתכוון לעזוב אתכם אל תדאגו! אבל מה שבטוח הוא שהחיים לא יהיו אותו דבר...) מקום לתגובות: -------------

 

[MARMELAD]

וואו..... ייקח לי הרבה זמן לקרוא...

עדיין לא התחלתי אבל אני אדפיס את זה - ואקרא את זה בהזדמנות הראשונה...! (אז אל תחשוב שאנחנו מתעלמים. זה פשוט ארררוך

)

 

[EuroSims]

אוקיי הערות

טוב - זה סיפור ועוד איזה! - שלמרות שזה היה רק על 5 שעות - זה נמשך כמו שנים אז זה די ארוך - לא הודעה טוב אני מחכה הערות ממישהו אחר ?