בא לי

[pink101]

בא לי

להקיא, הנשמה שלי עייפה, כאילו חבטו בי מהבוקר, רגלי ממאנות מלקרוס וכאילו האדמה תחתי אינה יציבה. הגוף מבקש מנוחה עוד לפני שאני מספיק לפקוח עין משינה. אין לי כח, נגמרו לי סוללות הרזרווה, אז איך נטענים באנרגיה חיובית, מה צריך לעשות? איך מתנתקים מסביבה מורעלת שאתה שם 24 שעות.

 

[עומר בריגר]

חווים את זה

יש רק דרך אחת להתנקות באמת, וזה דרך הלכלוך ולא במלחמה בו. אם את צריכה להיות עכשיו בג'יפה, תהיי בה. תגמרי איתה. תמצי אותה. אם את יכולה, תאהבי אותה! אם את אוהבת את השימחה, אין סיבה שלא לאהוב את ההשתקפות שלה, העצב או הקושי. פשוט - תני לזה להיות. תראי, שזה מתמצה ונעלם לאט לאט... ואם הסביבה שלך מרוקנת אותך לאורך זמן - יש לעשות שינוי! קחי אחריות על החיים שלך ותמצאי מה הנשמה שלך מבקשת. את יכולה, אין לי ספק בזה.

 

[pink101]

..

הצרה שהיא ממאנת להסתיים, אני לא יכול לעזוב כרגע לצערי אם ההיתי יכול ההיתי עוזב מזמן. איך אפשר לשמור מרחק גם שאת בסביבה מרעילה, גם כשפונים אליך בבקשה למשהו ושניה אחר כך מתוך ידיעה שהיחס כלפך יהיה גועל. לסרב לבקשה זה מעין הכרזת מלחמה ולא שאיכפת לנסות ולהבין למה זה כך. אומרים רק אהבה תנצח אותי לימדו שלא! יש מצבים שככל שאת עושה למען הזולת, הזולת פחות מעריך ופחות מכבד וככל שהזמן מתקדם אז זה נהפך לטבע. ושאתה משנה גישה וכולם רגילים שאתה שותק ועושה ופיתאום זה לא כך, הדבר ``הנורמאלי`` הזה שהיה ועכשיו אינו זה נראה כעין חוצפה. ונימאס לי מהיחס הזה כלפי. לעזוב, אני לא יכול השאלה איך מתמודדים עם מצב כזה.

 

[עומר בריגר]

המממ....

זו שאלה מעניינת... לא יכול להשאר, לא יכול לעזוב... אני מאוד שמחה שאתה חולק איתנו את המועקה הזאת... אני משערת שזה נעים לשחרר קצת לחץ... בשבילי, זה הרבה פעמים מאיר את הפתרון - לדבר על זה מספיק, עד שאני מבינה מה הכיוון שלי, מה א נ י רוצה לעשות..

 

[מיכל הררי]

יש הבדל בין לעזור מתוך שלמות

לבין לעזור כשפוגעים בעצמנו ודורכים על עצמנו. כאשר אתה עוזר לזולת מתוך כבוד הדדי לשניכם, לא מרחם עליו, ולא דורס את עצמך, לא תרגיש מרוקן. אתה אמור להציב גבולות ולא לתת מהכוח האישי שלך.