הטראקים של פעם
פעם במקום לטפס על ההימלאיה, להתברבר בג'ונגל או לעשן ת'צמך למוות בהודו, היו חוצים את הגבול ומקווים לאיזה מפגש הרואי עם חילות האויב או עם איזה פאדיון שאבדה דרכו. טראק קל"ב. פעם, כמו היום, עשו כל מה שאסור. את השמעת השיר "הסלע האדום" אסרו בזמנו וזה לא מנע מהצעירים לשאת עיניים ורגליים אל המקדש הנבטי (שביננו, הוא אתר די משמים כשמורידים ממנו את ההוד וההדר שמעניקים לו חייהם של מי שהיו בדרכם אליו. כמוהו יש רבים ויפים בגבולות הארץ - ממשית, עין עבדת וכו'). השאלה שצריכה להשאל פה מה יש ב"מסוכן מסוכן הזה" שעושה אותו כל כך אטרקטיבי ואותנו חסרי שיפוט למולו (בכל תחומי החיים)? וכרגיל, תודה לך NDR על הקולטורה. נעמה