M i c h a l y U S A
New member
בא לי לקטר
מה הייתם עושים?
וזה הסיפור:
יש הזמנה לארוחת ערב, אחד על אחד. 4 עיניים. אוקי. אמרתי בסדר. זה היה ביום שישי שעה 10 בבוקר. בשעה שלוש החלה סופה טרופית חזקה לרדת על האיזור. בשעה 4 יצאתי מהעבודה. לקח לי שעתיים להגיע הביתה בגשמים עזים. מקבלת טלפון בדרך..שעה חמש בערך והשאלה היא:
"נכון שאת מגיעה לארוחת ערב"
ואני אמרתי : "כן בתנאי שמזג האויר יאפשר."
אחרי חצי שעה:
מיכל אני הכנתי ארוחת ערב כבר, והכל מוכן אשאיר לך דלת כניסה פתוחה..תגיע ב שמונה בערך.
ואני: עוד לא הגעתי הביתה..אם מזג האויר יתאפשר.
אחרי חצי שעה
"מיכל את מגיעה נכון? הכנתי ארוחת ערב."ואני בשלי ..אותו הדבר מסבירה לגבי הסופה..
והוא בשלו.
הגעתי הביתה בקושי..אגמי מים ענקיים..מכוניות תקועות לכל אורך הדרך. בטלויזיה מפצירים באנשים לא לצאת מהבית.
האיזור שלי מוצף לגמרי ויש לי תמונות להוכיח.
בשעה שש בערב אני מודיע לו שאין מצב שאני יוצאת מהבית.
והוא מתחיל עם לחץ אדיר:
[בקול מתבכיין]
"זו תהייה פעם שלישית שאת שמה לי ברז. כבר בשלתי..ואם היית אומרת לי בשלוש.הייתי הולך לאקסית שלי. היא גם הזמינה אותי..אבל עכשיו את תוקעת אותי לבד ביום שישי בערב." -אבל רק ב 4 נפלה עלינו הסופה ולא ידעתי מה יהיה התוצאה.
ואני מסבירה לו: אם אני אצא אתקע עם הרכב..אתה תבוא להוציא אותי? מה הוא אומר?
"בטח..אם תצאי עכשיו לפני כניסת שבת..כי אחרי זה אני מכבה את הטלפון?
אז אמרתי שלא יוצאת..ואז התחילו הסרנדות של : מה את תוקעת אותי."
אז למרות האינטואיציה לא שמעתי לעצמי ויצאתי. חרפתי את נפשי להגיע אליו לארוחת ערב.
היה יופי של ארוחה.
אחר כך החל לחץ מתון אבל מסיבי להשאר. אני הלכתי. עברתי אגמים. ולמחרת:
הרכב לא התניע. הרכב נגרר. עולה לי 300 דולר תיקון. מים הרטיבו כבלים שעשו קצר חשמלי.
בקיצור..
אני כועסת:
על עצמי שלא הקשבתי לקול שלי שאמר לי שאסור לצאת גם אם אני תוקעת אותו ושמה לו ברז.
ושנית : על הלחץ שלו ..כאילו מה יקרה עם ישב שישי אחד לבד?
למה היה עדיף לסכן אותי ..או את הרכב שלי על מנת לספק את היצר שלו..או את הפחד שלו מלהשאר ערב אחד לבד?
מה אין ספרים? אין עיתונים? אז מה עם בישל..למחרת גם היה אפשר להגיע.
תוצאה: ארוחת ערב מאוד יקרה שלא בא לי לשלם אותה.
ואני חושבת שעליו לשלם את תיקון הרכב שלי. לפחות חצי חצי..משום שאחריות שלי היא שלא שמעתי בקול של עצמי.
ראבאק על הגברים המתבכיינים האלו..ושרק יודעים לומר:
ME ME & ME
לרגע לא חשב מה יקרה לי בדרך
לרגע לא חשב שיש סופה בחוץ..משתוללת..ושיש הצפה מאוד רצינית באיזור
מה שחשוב היה לו..ששמתי לו ברז כבר פעמיים [בגלל אילוצים אחרים] וזו אולי הפעם השלישית.
כל השבת הייתי תקועה בבית. יום ראשון קבלתי רכב מחבר קרוב.
איזה מזל שיש חברים עם רכב אקסטרה.
מה הייתם עושים?
וזה הסיפור:
יש הזמנה לארוחת ערב, אחד על אחד. 4 עיניים. אוקי. אמרתי בסדר. זה היה ביום שישי שעה 10 בבוקר. בשעה שלוש החלה סופה טרופית חזקה לרדת על האיזור. בשעה 4 יצאתי מהעבודה. לקח לי שעתיים להגיע הביתה בגשמים עזים. מקבלת טלפון בדרך..שעה חמש בערך והשאלה היא:
"נכון שאת מגיעה לארוחת ערב"
ואני אמרתי : "כן בתנאי שמזג האויר יאפשר."
אחרי חצי שעה:
מיכל אני הכנתי ארוחת ערב כבר, והכל מוכן אשאיר לך דלת כניסה פתוחה..תגיע ב שמונה בערך.
ואני: עוד לא הגעתי הביתה..אם מזג האויר יתאפשר.
אחרי חצי שעה
"מיכל את מגיעה נכון? הכנתי ארוחת ערב."ואני בשלי ..אותו הדבר מסבירה לגבי הסופה..
והוא בשלו.
הגעתי הביתה בקושי..אגמי מים ענקיים..מכוניות תקועות לכל אורך הדרך. בטלויזיה מפצירים באנשים לא לצאת מהבית.
האיזור שלי מוצף לגמרי ויש לי תמונות להוכיח.
בשעה שש בערב אני מודיע לו שאין מצב שאני יוצאת מהבית.
והוא מתחיל עם לחץ אדיר:
[בקול מתבכיין]
"זו תהייה פעם שלישית שאת שמה לי ברז. כבר בשלתי..ואם היית אומרת לי בשלוש.הייתי הולך לאקסית שלי. היא גם הזמינה אותי..אבל עכשיו את תוקעת אותי לבד ביום שישי בערב." -אבל רק ב 4 נפלה עלינו הסופה ולא ידעתי מה יהיה התוצאה.
ואני מסבירה לו: אם אני אצא אתקע עם הרכב..אתה תבוא להוציא אותי? מה הוא אומר?
"בטח..אם תצאי עכשיו לפני כניסת שבת..כי אחרי זה אני מכבה את הטלפון?
אז אמרתי שלא יוצאת..ואז התחילו הסרנדות של : מה את תוקעת אותי."
אז למרות האינטואיציה לא שמעתי לעצמי ויצאתי. חרפתי את נפשי להגיע אליו לארוחת ערב.
היה יופי של ארוחה.
אחר כך החל לחץ מתון אבל מסיבי להשאר. אני הלכתי. עברתי אגמים. ולמחרת:
הרכב לא התניע. הרכב נגרר. עולה לי 300 דולר תיקון. מים הרטיבו כבלים שעשו קצר חשמלי.
בקיצור..
אני כועסת:
על עצמי שלא הקשבתי לקול שלי שאמר לי שאסור לצאת גם אם אני תוקעת אותו ושמה לו ברז.
ושנית : על הלחץ שלו ..כאילו מה יקרה עם ישב שישי אחד לבד?
למה היה עדיף לסכן אותי ..או את הרכב שלי על מנת לספק את היצר שלו..או את הפחד שלו מלהשאר ערב אחד לבד?
מה אין ספרים? אין עיתונים? אז מה עם בישל..למחרת גם היה אפשר להגיע.
תוצאה: ארוחת ערב מאוד יקרה שלא בא לי לשלם אותה.
ואני חושבת שעליו לשלם את תיקון הרכב שלי. לפחות חצי חצי..משום שאחריות שלי היא שלא שמעתי בקול של עצמי.
ראבאק על הגברים המתבכיינים האלו..ושרק יודעים לומר:
ME ME & ME
לרגע לא חשב מה יקרה לי בדרך
לרגע לא חשב שיש סופה בחוץ..משתוללת..ושיש הצפה מאוד רצינית באיזור
מה שחשוב היה לו..ששמתי לו ברז כבר פעמיים [בגלל אילוצים אחרים] וזו אולי הפעם השלישית.
כל השבת הייתי תקועה בבית. יום ראשון קבלתי רכב מחבר קרוב.
איזה מזל שיש חברים עם רכב אקסטרה.
