באתי למלא את מקומה של אמא

[מילקי מקורי]

באתי למלא את מקומה של אמא../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

עברתי להתגורר בבית הורי עם בעלי והילדים מפני שאמא נפטרה ממחלת הסרטן לפני חודשיים ושבוע אחיי ואבא שלי ביקשו ממני מפני שקשה להם הם רצו להאחז בדמות אימהית ולא יכותי לסרב כי אני יודעת שזה מה שאמא היתה רוצה קשה לי זה לא קל אבל בשביל המשפחה שלי אני מוכנה לתת את כל כולי לא יכולתי לראות את אבא שבור ואת אחיי עצובים לפני שבוע נוסף לצרות אבי קיבל התקף לב והיה שבוע בטיפול נמרץ עכשיו הכל בסדר ברוך השם אז תגידו לי האם לא פעלתי נכון מאז שעברתי הבית קצת יותר שמח כי לאחר שאימי נפטרה היא לקחה עימה את כל שמחת החיים שהיתה בבית אז עכשיו הרעש קצת חזר הילדים שלי מרעישים אבא עוזר לי איתם וזה משכיח לו את הצער שהוא נמצא בו מעט כי הוא היה שבור לחלןטין אני יודעת שאמא גאה בי ואני מוכנה לתת הכל למענה אמא אני אוהבת אותך אמא לא אשכח אותך לעולם תודה שהיית אמא כה טובה

 

[מיכל של הכוכבים]

כל הכבוד לך מילקי

אני חושבת שנהגת נכון.

 

[מיקימק]

הי

כל הכבוד לך שהסכמת לכזה צעד. אבל אני חושבת שאסור לך לשכוח את עצמך בכל הסיפור הזה ולעשות מה שהכי טוב לך ולמשפחה שלך (לילדיך אני מתכוונת). אני מציעה לך לתחום את זה בזמן מסוים ושכולם יידעו שהמצב זמני ומתישהו את חוזרת לשגרה שלך. אני באמת חושבת שזה חשוב שהחיים שלך ימשיכו כמו שהם היו אמורים להיות. את בטח בת בכורה, בגלל זה את מרגישה כזו אחריות על אביך ואחייך, גם אני נמצאת באותו סיפור.....

 

[חידון בחרוזים]

עברת לגור אצל אביך

עשית מעשה נכון אבל... מה בעלך אומר על כך מה ילדיים אומרים על כך , סך הכל כל שגרת חייהם התהפכה, את צריכה בשלב כלשהו לשוחח עם בעלך וביחד להחליט מה עושים הלאה,,, כי אם כל הכבוד... גם לבעלך יש זכות להחליט בעניין אלה הם חייו זו משפחתו, כשנשאת, הכנסת אדם נוסף שאת חייבת להתחשב בו ואינך יכולה לקבל החלטות כאלה על דעת עצמך בלי להתייעץ בבעלך וגם בילדייך, בשלב כלשהו תצטרכי להרפות ולחזור לביתך ולהמשך חייך עם בעלך וילדייך, ועם כל הקושי שבעניין - תוכלי רק לעזור לפעמים לאביך ואחייך אבל אינך אשתו של אביך ואינך אמם של אחייך - אל תשכחי זאת... לעומת זאת את אשתו של בעלך ואם ילדייך... והם קודמים.

 

[מילקי מקורי]

../images/Emo51.gif חידון בחרוזים

בעלי לא התנגד הוא מאוד חופשי בבית הורי הוא מרגיש מאוד נוח יילדי קטנים הגדולה בת 8 והקטן 9 חודשים הגדולה מאוד התלהבה מהעניין אני לא יודעת מה לעשות לעת עתה זה בסדר אבל כשארצה לעזוב איך אעשה זאת? מה אומר?

 

[gitta]

תהיי חזקה ותשמרי על עצמך

מילקי היקרה, כמה נקודות בדברייך נתנו לי הבנה של המצב מהזווית שלי. מצד אחד: א - אחייך ואביך רצו דמות אימהית. כלומר, הרצון העיקרי בא מצידם. ב - לא יכולת לסרב. כלומר, רצית לסרב אך היית חלשה מכדי לעשות זאת או שחשת אי-נעימות. ג - את מוכנה לעשות הכל למען אמא, הגאה בך, זאת אומרת את לא עושה זאת למען עצמך, אבל הרי אין לך ודאות גמורה שזה באמת מה שהיא רוצה בשבילך. ומצד שני: אביך נפגע בליבו, וזהו סימן אזהרה גדול, הדורש התגייסות לעזרה. את חושבת שעכשיו הכל בסדר, אבל לא כל כך מהר מחלימים מהתקף לב, צריך להתרגל לתרופות ולהתאימן בהדרגה עד שמגיעים לאיזון נכון, וצריך לשנות לגמרי את אורח החיים והגישה לחיים. לזה צריך בן אדם שיקדיש עצמו רק לכך. המסקנה שלי היא, שלך יש כבר ידיים עמוסות ומלאות במטופלים נוספים. ומי תומך בך ועוזר לך, כדי שלא תכרעי תחת המשא הכבד הזה? לדעתי, עליכם לעשות מועצה משפחתית ולהגיע להחלטות ביחס לעתיד. זה מאוד אצילי מצידך להתגייס מייד לעזרה, ובהחלט עשית את הדבר הנכון. אבל לטווח ארוך, כמו שהחברות האחרות ציינו כאן, צריך לשנות כמה דברים. הפתרון האידיאלי היה אילו יכולת לגור עם בעלך וילדייך בבית צמוד או סמוך לבית אביך, ולהביא מישהי ברמה שתעשה את כל העבודה הקשה בביתו, ותהיה מעין סוכנת בית ולא רק עוזרת לניקיון ובישול. את תוכלי להדריך אותה ולפקח עליה, אבל חס וחלילה לך מלנהל שתי משפחות בעשר אצבעותייך. תהיי חזקה ותשמרי על עצמך, מגיטה.

 

[חולפת2]

מילקי,איזה מעשה אצילי עשית! כל

הכבוד לך! באתי לכתוב מילה במילה מה שכתבה לך גיטה,אז לא אכביר מילים,רק בקשה קטנה: שלא תשכחי את עצמך אי שם בין הצורך להיות משענת עבור כולם. רק תהיי חזקה,ושוב-כל הכבוד לך!

 

[מילקי מקורי]

../images/Emo7.gifתודה לך גיטה

אני מבינה כל מה שאת אומרת אבל אין לי הרבה מה לעשות אני לא מסוגלת לחשוב שאבא שלי לבד בבית ועצוב ואני לא לצידו זה קשה לא הכי קל לי בעולם אבל מה אני יעשה? עוד על פי כמה וכמה שאבא קיבל התקף לב עכשיו

 

[gitta]

אם כך הרי דעתך סגורה על המצב

הנוכחי ואת ממשיכה איתו מתוך מודעות. אכן אינך יכולה לעזוב את אביך, זו גם דעתי, וחשבתי שדיור צמוד יהיה כמו ביחד ולחוד בו בזמן. כעת הכל עוד לא התייצב בתנאים החדשים. אני בטוחה שבעוד מספר שבועות או חודשים כולכם תתחזקו ביחד, במאמצים משותפים ובתמיכה הדדית, ואז תוכלי לעשות הערכת מצב מחודשת. לילה טוב לך יקירה, ותהיי חזקה, מגיטה.

 

[סְקָאלִי]

מסכימה עם גיטה.

גם עם מה שכתבה בהמשך. כרגע - את כנראה נחוצה שם, ולכן את שם. ככל שהזמן יחלוף, את כבר תראי מתי הרגע הבשל לעזוב, ואיך לגבות את אבא כשזה יקרה, אם יש אפשרות למגורים קרובים או צמודים - מה טוב. חשוב כל הזמן להיות קשובה גם למשפחתך ולבעלך - עליך לשמור, כמו שאמרו כאן לפני, גם על התא המשפחתי שלך. אבל בסה"כ אני חושבת שעשית את המעשה הנכון. מבחינתי מילת המפתח היא 'ערבות הדדית', במשפחה הגרעינית אצלנו ברור שעושים הכל אחד בשביל השני בלי לחשבן, ואני רואה שגם את נהגת כך. הרבה בריאות לאביך והחלמה מהירה! מחזקת את ידיך.

 

[Storm131]

מילקי מקורי הי

אני חושבת שזה מעשה מקסים של חסד,שיש בו הרבה הקרבה.בני כמה אחייך? אני בטוחה שזה יקל על כאבם של אביך ואחייך.חזקי ואמצי.

 

[מילקי מקורי]

storm 131 ../images/Emo51.gif

תראי חמודה אין לי אחים קטנים ישלי 2 אחים נשואים שגרים בבתים משלהם ועוד אח אחד רווק שתגורר בבית אבי אחי הגדול בן 33 השני 32 והשלישי 30ואני 28 זה לא בעיה של גיל אנו משפחה מאוד חמה ומאוד מעורבת כל אחד בשני ואחיי רגילים להיות יום יום בבית הורי ככה אמא הרגילה אותנו ולפי דעתי אין גיל לילד שמאבד את אימו

ממילקי מקורי

 

[Storm131]

הי מילקי מקורי

את צודקת בעניין שאין גיל לתחושת היתמות.וזה נהדר שאתם משפחה חמה ותומכת,תשמרו על זה ובטוח שזה יעזור לכם בכאבכם.

 

[חידון בחרוזים]

רציתי לדעת בני כמה בבקשה אחייך

האם הם צעירים תלמידים בבית ספר וזקוקים לאמא ביומיום או בוגרים יותר גילאי עשרה + וסך הכל צריכים מישהי שתעשה עבודות בית ופחות תשב אתם באופן אישי, כי כמו שאמרו כאן את יכולה לנסות לעבור לגור בקרבתם, וככה תוכלי להקדיש להם מספר שעות ביום וגם לטפל בביתך, או לחילופין באמת למצא - אם בית - איזו אשה אולי שכנה, אולי קרובת משפחה, או חברה מכרה מישהי שאתם מכירים וסומכים עליה, שתגיע למספר שעות כל יום תנקה תבשל ותטפל באחים ובאבא, ואת תגיעי לראות שהכל בסדר. בכל אופן לאורך זמן תצטרכו למצוא איזה שהוא פתרון אחר כי לך יש מפשחה משלך והיא אמורה להיות בקדימות סדר העדיפויות שלך.

 

[מילקי מקורי]

לחידון בחרוזים ממילקי מקורי

אחיי מאוד בוגריםהגדול נשוי בן 33 השני נשוי בן 32 השלישי רווק בן 30 זה לא שאלה של גיל זה לא שהם זקוקים לי פיסית אחיי רגילים לבוא יום יום לבית הורי והלב לא נותן לי שהם יגיעו לבית שאין אמא אנו משפחה מאוד מלוכדת וחמה ומאוד מעןרבים אחד בשני הבדידות של אבא שלי הרסה אותי השיחות טלפון שהינו מדברים בלילה כאשר עדיין לא התגוררתי אצלו היו קשות הרגשתי שהוא רוצה שאבוא לגור איתו אך הוא לא רצה לכפות זאת עלי כאשר הצעתי זאת ושאלתי הוא היה שמח מאוד וביקש שזה יהיה כמה שיותר מהר את מבינה אני מוכנה לתת את כולי למשפחתי

 

[איחוד האחת]

מילקי היקרה

חושבת שעשית מעשה נפלא ואוהב, אך חייבת לומר שאין את יכולה למלא תפקיד של אמך. את יכולה לעזור, לתמוך, לטפל, לשמח ולאהוב את משפחתך המורחבת, אך חייבת לחשוב גם על עצמך ועל משפחתך האחרת - ילדייך ובעלך. מרשה לעצמי לומר לך זאת כי עשיתי מעשים דומים בחיי וחשבתי שזו הדרך הנכונה, אך עם הזמן גיליתי שלסחוט את עצמי במובן פיזי ונפשי לא הוביל למקומות הנכונים, כלומר בזמנו ניסיתי לעשות דברים שחשבתי שאמי היתה רוצה שאעשה ורציתי שתהיה גיאה בי....דבר רדף דבר והגעתי לתשישות נפשית וכמובן גם גופנית, ורק כשהבנתי שאם אנסה כל הזמן להשביע רצון מבלי לחשוב על עצמי, הרי שבשלב כלשהו, נגמר הכוח "הדלק", ונגמרת היכולת, מרגישים מרירים הקושי רב והתועלת הולכת ופוחתת. מה עוד שגם לתת לאחר ללמוד להתמודד הוא נתינה חשובה מאוד, וגם אני גיליתי זאת בדרך הקשה. איני יודעת בני כמה אחייך, אך אם לא יתמודדו היום, ההתמודדות תגיע מתי שהוא... אומנם עשית מעשה שנובע מאצילות נפש ורצון טוב, ואף אולי לימדת את ילדייך פרק חשוב בחיים - אהבה ואחריות (כמובן בהתאם לגילם) - אך מציעה שתשקלי שוב את הדברים לטווח הארוך יותר ואולי לא עכשיו אלא רק בעוד זמן מה כשהדברים יירגעו מעט. הרשי לי להביע דיעה וכמובן בדקי וראי רק מה שמתאים לך, הפתרון הרצוי לדעתי הוא שתהיי בקירבת מקום - דירות סמוכות או משהו דומה - אם ניתן להעסיק עזרה לפחות מבחינה טכנית, הדבר יוריד מעלייך מעמסה פיזית ואולי תוכלי אף להעניק יותר מבחינה נפשית. אל תשכחי שגם עבורך זהו אובדן ועלייך לבטא את אבלך בדרך כלשהי, הפתרון הוא לא להעמיס על עצמך ולהרוס את עצמך וחייך. טפלי באביך, טפלי באחייך תני להם אהבה תני להם שמחה אך תני גם לעצמך... סלחי לי אם התערבתי בנקודה כה רגישה ואולי חדרתי לפרטיות אך כל כך מבינה את הצעד שעשית וכל כך רוצה לעזור מניסיוני. איש לא יכול לומר לך איך לפעול אך מבחינתי דברים דומים התגלו כשגויים והפחיתו את יכולתי ומשהבנתי ושיניתי, לפתע הנתינה והתועלת חזרו להיות מועילים הרבה יותר. שולחת לך הרבה כוח ו

רחב.

 

[מילקי מקורי]

תודה לך איחוד האחת../images/Emo24.gif

אני מודה לך מאוד את צודקת לפעמים אני מגיעה למצב של תשישות וחוסר חשק אבל איני יודעת מה לעשות?הלב אינו נותן לי לעזוב את אבי ואחי לבד שתביני יש לי 2 אחים בני 33 ו32 והם נשואים ומתגוררים בבתיהם ויש לי אח נוסף רווק בן 30 שמתגורר בבית הורי אחיי יום יום באים לבית הורי אנו משפחה מאוד חמה ומלוכדת ככה זה היה תמיד לא רק עכשיו אני יודעת שהמצב לא ימשך זמן רב עם כל החופשיות שיש לי ולמשפחתי כאן זה לא כמו להיות בבית שלך לקחתי זאת בחשבון מלכלתחילה אולי עד שהמצב ירגע קצת אז אעבור לבית משלי לעת עתה אני פה עם כל הקושי לפעמים אני מרגישה שאני לא מתאבלת על עצמי לקחתי את המושכות על כתפי ולא היה לי זמן להתאבל עליה והקשר בינינו היה קשר חזק במיוחד גם לי קשה עם אובדן אימי ושתביני אני עברתי הרבה בחיי לפני שנתיים וחצי איבדתי את בני בן ה3 חודשים ממות עריסה לאחם מכן התגלתה דבר מחלתה של אימי זל הסרטן נלחמנו איתה במשך שנתיים אך בסוף גם היא הלכה לי זקוקה להרבה חיזוקים והבנה כי זו דרכי היחידה להתבטא איני רוצה להוסיף למשפחתי

 

[איחוד האחת]

מילקי היקרה

מחזקת אותך ומבינה לליבך. כשיגיע הזמן בטוחה שתמצאי את דרכך לשנות את המצב. רק קחי בחשבון שאת חייבת למצוא פתרון אחר שיתאים לכולם אך גם לך... את כותבת שמשפחתך חמה ומלוכדת, נסי אם כן לדבר איתם ואולי תמצא דרך להתחלק במעמסה בין האחים, "הרוויחי" זמן לעצמך ולמשפחתך (בעלך וילדייך). בנוסף את חייבת לתת לעצמך את הזמן והאפשרות לעבור את תהליך האבל בעצמך. מבינה שכבר עברת אובדן כואב עד מאוד - מות בנך התינוק -ועלייך לחשוב על עצמך. בטוחה שאמך, במקום בו היא נמצאת, רוצה את אושרך וטובתך. וגם אם כרגע אינך יכולה לעשות כלום, וזה בסדר, חישבי על הדברים בנחת שיקלי זאת מתוך מקום של "צריך לשנות ולמצוא פתרון" ואני מניחה שתמצאי דרך לעשות זאת. הדבר קשה ללא ספק ואת רוצה ומרגישה שעלייך להיות שם עבורם, אך אם לא תטפלי בעצמך, הדברים יחזרו אלייך ובנוסף לא תוכלי לעזור גם להם ...את כותבת שזו דרכך היחידה להתבטא, אך אהבה יכולים לבטא בדרכים רבות ושונות ואני סומכת עלייך שתמצאי דרכים לעשות זאת גם אם לא תהיי שם יום יום ורגע רגע, לעיתים זו דרך לברוח מעצמנו (מכירה זאת, עשיתי זאת בעצמי) לכן, היי חזקה שמרי על עצמך ואל תפלי ברוחך - תמצא לך דרך. שולחת לך

והמון

.