באתי לברך...
הכל התחיל בזה שהייתי רעבה במשך שלושה ימים. בחיי. תהפוכות חיי רצופי הדרמות, חייו האינטנסיבים, לא אפשרו אפילו למלא את המקרר בבסיס אבל לא חשבנו שצריך כי היינו מוזמנים, ארוע וחובות וכולי, אז מילא.
ואז הכל התחיל ליפול ונותרנו עם מקרר ריק. חמישי- כפרה. שישי-כפרה אבל שבת? די, הכרזתי , אני רעבה. הולכים לעתיקה לאכול ב ש ר!
התחלנו בביקור בגן הקבר במזרח ירושלים 2 מטר(וקצת) משער שכם. שם התבשרנו שהיום שבת הפסחא ואנו חשבנו שהתמזלנו, כי היו הרבה קבוצות ותפילות וזמירות והיה נעים אמיתי. אבל אז נכנסנו לחומות והתברר שהעיר נצורה! בכל פינה עמדו מגבניקים שעצרו את המטיילים. שבת חג כנסית הקבר פקוקה אין מעבר. אחרי שעה!!! שבה חשבנו שאנחנו הישראלים נתחכמה לו, הבנו שלא ויצאנו מורעבים לחפש מזלנו מחוץ לחומות.
נסיונות להתייעץ עם המקומיים(עלה לי ב2 כוסות מיץ סחוטרי כדי לרכוש אמון, ככה חשבתי) הובילונו לחומוס עכרמאווי ולמסעדת הואדי(בערבית, לא זוכרת בדיוק)- איפה שכככככוווולם אוכלים. מכיון ששנינו חלק מכולם וכבר אכלנו שם פעמים
(והמבין יבין) וידענו שרחוק מכצעקתה, ולעומת זאת קרוב מאד לטינופת(סליחה), ויתרנו.
ואז האדון נזכר בימי ה70-80 העליזות בהן אם רצית לאכול מזרחי טוב ולהרשים אורחים מחו"ל, היית הולך לפילדלפיה.
בחשש רב הלכנו.
ולתכלס:
פילדלפיה נמצאת די עמוק במזרחית (זהרה 5), מרחק הליכה משער שכם. יורדים במדרגות לאי של שקט, אפלולי עם מוזיקה קלאסית.... מאד שקטה ו2 מסכים שהראו ברקע את ברצלונה נרמסת סופית בבית ע"י ביירן. אני מציינת את זה כדי שתבינו את סוג האוירה. המקום היה ריק. אבל הבלבתים הבטיחו שתיכף מגיעה קבוצה של יפנים והושיבו אותנו הרחק ככל האפשר. אח"כ הגיע עוד זוג תיירים ובסוף הקבוצונת.
התישבנו ומיד קיבלנו קנקן לימונדה , אני לא שותה מתוק אבל האדון שמח בה מאד.
קיבלנו שולחן סלטים כנהוג. 2 סוגי זיתים שחורים וירוקים דפוקים-שניהם אגב מעולים. טחינה ירוקה טובה. חצילים בטחינה סביר, סלט בריאות(טבולה "אשכנזי" עם שקדים וכד') , חומוס שבעיני היה באמת טוב(אם כי תפל- והתפלות הילכה כחוט השני בין המנות). תורכי- שתסס.... והוחזר כלאחר כבוד ועם אינסוף התנצלויות ואולי עוד משהו? בנוסף קיבלנו צלחת עם 2 קובה ו4 פלאפלים לוהטים מהשמן, נחמד מאד גם אם לא בשורה. ואני, שלא שערתי את הכמויות הזמנתי גם גבינת כבשים מטוגנת בשמן עמוק- חביב. לעיקריות האדון לקח את הפנטזיה שלו - שישליק כבש , 2 שיפודים מנה נאה עם צ'יפס. בסדר גמור והוא סיכם ב"שלנו יותר טעים" ובשלנו הכוונה למקום הקבוע שלנו בשוק הקצבים שהפעם היה מעבר להרי החושך.
אני התלהבתי מהמנה היותר מעניינת בתפריט "צואר כבש ממולא" וקיבלתי כולל אורז מתובל וריחני ויוגורט בפנכה כרוטב.
המנה היתה תפלה אבל המלח שיפר. הבשר היה יבש מדי והיה רחוק מאד ממנה זהה שאכלתי באל באבור או לחילופין שעשיתי לבד בבית. לקינוח קיבלנו צלחת עם אבטיח לא מקורר(טוב לי, לא טוב לאדון) ועליו עלי נענע . מנה רעננה , האבטיח היה בינוני במתיקותו, כמו אבטיח של תחילת עונה. קפה כמובן, עם הל ומגש עוגות לבחירה בשיטת אכול כפי יכולתך.
השרות היה כ"כ משתדל שליבי כאב. האדון שאל אותו מה קורה והעלה נשכחות מתקופת הזוהר. הבלבית נאנח ואמר שאכן הוא מנסה להחזיר עטרה ליושנה אבל "איך אפשר להשוות את האוירה אז והיום" ואם אנחנו נביא את החברים שלנו והם את שלהם,אז אולי...
נורא רציתי לפרגן. באמת! אז לסיום כמה כל זה עלה לנו? שילמנו על פלטת סלטים אחת (30) וכל מנה עיקרית 70, סה"כ 170.
זייהו!! השארנו טיפ מכובד ולו כדי להעביר איזה מסר אוהד.
חברה שלי מגיעה עוד שבועיים לירושלים בגברדייה מכובדת וחשבתי להציע לה את המקום אבל הם הזמינו כבר בקראוון(להמלצתי) ואפילו כשאני חושבת על חניה באזור, המלצתי לה להישאר בקראוון.
סיימנו את היום עם קנס חניה של 250 ₪
איך אומר דן בן אמוץ "היה יום טוב"
יצאתי מקללת?
הכל התחיל בזה שהייתי רעבה במשך שלושה ימים. בחיי. תהפוכות חיי רצופי הדרמות, חייו האינטנסיבים, לא אפשרו אפילו למלא את המקרר בבסיס אבל לא חשבנו שצריך כי היינו מוזמנים, ארוע וחובות וכולי, אז מילא.
ואז הכל התחיל ליפול ונותרנו עם מקרר ריק. חמישי- כפרה. שישי-כפרה אבל שבת? די, הכרזתי , אני רעבה. הולכים לעתיקה לאכול ב ש ר!
התחלנו בביקור בגן הקבר במזרח ירושלים 2 מטר(וקצת) משער שכם. שם התבשרנו שהיום שבת הפסחא ואנו חשבנו שהתמזלנו, כי היו הרבה קבוצות ותפילות וזמירות והיה נעים אמיתי. אבל אז נכנסנו לחומות והתברר שהעיר נצורה! בכל פינה עמדו מגבניקים שעצרו את המטיילים. שבת חג כנסית הקבר פקוקה אין מעבר. אחרי שעה!!! שבה חשבנו שאנחנו הישראלים נתחכמה לו, הבנו שלא ויצאנו מורעבים לחפש מזלנו מחוץ לחומות.
נסיונות להתייעץ עם המקומיים(עלה לי ב2 כוסות מיץ סחוטרי כדי לרכוש אמון, ככה חשבתי) הובילונו לחומוס עכרמאווי ולמסעדת הואדי(בערבית, לא זוכרת בדיוק)- איפה שכככככוווולם אוכלים. מכיון ששנינו חלק מכולם וכבר אכלנו שם פעמים
(והמבין יבין) וידענו שרחוק מכצעקתה, ולעומת זאת קרוב מאד לטינופת(סליחה), ויתרנו.
ואז האדון נזכר בימי ה70-80 העליזות בהן אם רצית לאכול מזרחי טוב ולהרשים אורחים מחו"ל, היית הולך לפילדלפיה.
בחשש רב הלכנו.
ולתכלס:
פילדלפיה נמצאת די עמוק במזרחית (זהרה 5), מרחק הליכה משער שכם. יורדים במדרגות לאי של שקט, אפלולי עם מוזיקה קלאסית.... מאד שקטה ו2 מסכים שהראו ברקע את ברצלונה נרמסת סופית בבית ע"י ביירן. אני מציינת את זה כדי שתבינו את סוג האוירה. המקום היה ריק. אבל הבלבתים הבטיחו שתיכף מגיעה קבוצה של יפנים והושיבו אותנו הרחק ככל האפשר. אח"כ הגיע עוד זוג תיירים ובסוף הקבוצונת.
התישבנו ומיד קיבלנו קנקן לימונדה , אני לא שותה מתוק אבל האדון שמח בה מאד.
קיבלנו שולחן סלטים כנהוג. 2 סוגי זיתים שחורים וירוקים דפוקים-שניהם אגב מעולים. טחינה ירוקה טובה. חצילים בטחינה סביר, סלט בריאות(טבולה "אשכנזי" עם שקדים וכד') , חומוס שבעיני היה באמת טוב(אם כי תפל- והתפלות הילכה כחוט השני בין המנות). תורכי- שתסס.... והוחזר כלאחר כבוד ועם אינסוף התנצלויות ואולי עוד משהו? בנוסף קיבלנו צלחת עם 2 קובה ו4 פלאפלים לוהטים מהשמן, נחמד מאד גם אם לא בשורה. ואני, שלא שערתי את הכמויות הזמנתי גם גבינת כבשים מטוגנת בשמן עמוק- חביב. לעיקריות האדון לקח את הפנטזיה שלו - שישליק כבש , 2 שיפודים מנה נאה עם צ'יפס. בסדר גמור והוא סיכם ב"שלנו יותר טעים" ובשלנו הכוונה למקום הקבוע שלנו בשוק הקצבים שהפעם היה מעבר להרי החושך.
אני התלהבתי מהמנה היותר מעניינת בתפריט "צואר כבש ממולא" וקיבלתי כולל אורז מתובל וריחני ויוגורט בפנכה כרוטב.
המנה היתה תפלה אבל המלח שיפר. הבשר היה יבש מדי והיה רחוק מאד ממנה זהה שאכלתי באל באבור או לחילופין שעשיתי לבד בבית. לקינוח קיבלנו צלחת עם אבטיח לא מקורר(טוב לי, לא טוב לאדון) ועליו עלי נענע . מנה רעננה , האבטיח היה בינוני במתיקותו, כמו אבטיח של תחילת עונה. קפה כמובן, עם הל ומגש עוגות לבחירה בשיטת אכול כפי יכולתך.
השרות היה כ"כ משתדל שליבי כאב. האדון שאל אותו מה קורה והעלה נשכחות מתקופת הזוהר. הבלבית נאנח ואמר שאכן הוא מנסה להחזיר עטרה ליושנה אבל "איך אפשר להשוות את האוירה אז והיום" ואם אנחנו נביא את החברים שלנו והם את שלהם,אז אולי...
נורא רציתי לפרגן. באמת! אז לסיום כמה כל זה עלה לנו? שילמנו על פלטת סלטים אחת (30) וכל מנה עיקרית 70, סה"כ 170.
זייהו!! השארנו טיפ מכובד ולו כדי להעביר איזה מסר אוהד.
חברה שלי מגיעה עוד שבועיים לירושלים בגברדייה מכובדת וחשבתי להציע לה את המקום אבל הם הזמינו כבר בקראוון(להמלצתי) ואפילו כשאני חושבת על חניה באזור, המלצתי לה להישאר בקראוון.
סיימנו את היום עם קנס חניה של 250 ₪
איך אומר דן בן אמוץ "היה יום טוב"
יצאתי מקללת?