ה``עצבות`` = בחירה או נפילה
מה שורש יצירת ה``עצבות`` - האם היא מדעת או שלא? האם ההתעסקות בעצב הוא עניין של בחירה, נהנתנות מהצל ומגוון הכהה, או דבר שמוכיח לך כי באה את מאהבה. אם העצבות הוא ה-עניין והרי כך הוא שאינו בונה ואינו מפרה, והעצבות למרות המתיקות לכאורה מזרימה בך רוח קפקאית = נותנת בך רוח יצירתיות וזה שווה לך כי זה מגיע לך - ולא סבלת מספיק ועונשך על קיומך לא בא לידי סיפוק, הרי שביכולתך להמשיך ולספוג את צערם של כולם עד כלות נשמתך. אבל......אם אמת בנפשך, ואמות יופי וטוהר ברוחך, את דרכך את עושה בזהירות של מנע מדריסת כל בעל חיים עטיר נשמה, ואת זכה וברה בעיני רוחך וסובבייך, הרי נשאלת השאלה: למה זה מגיע לך? למה את עוסקת בצער הזה ימים כלילות? למה את אוספת כל צער בדרך כאילו מדובר באוסף יקר - והרי שנו רבותינו ``איספי ג`וקים`` (חחח..), אם כך = מתוקה שכמותך - עיצה לי אליך חברתי הנפלאה, אספי לך אושר בכל מקום שתלכי, הרשי לעצמך לקבל, להנות, לשמוח גם לצהול. כי גודש צערך ולו אך כביטוי ולא באמת הרי שם טמא הוא העצב - מכשול פח ונגע. מחכי שם זה לעד , דברי רק על אושר ואל תתפתי לנורא. כי חייו של אדם לא מעט מתנהלים על פי דבריו. ועוד יפת נפש לך עיצה שוב אגיש (גם לי זה נחוץ ולכל איש שמקשיב) לציפור הנפש שבך יש מגירה שבשליטה , נקראת מגירת העצב ולא סתם מגירה, מישכי אותה כל ערב - משכי עד הסוף, עד אשר תעקר ממקומה ותאסף אל ידייך - לפני לכתך כבר לישון - הפכי אותה - רוקני, ובבוקר הוציאי שוב לבדוק כי נקי. מיד אחר כך בדקי עוד מגירה - מגירת האושר שלך - שם אספי אוצרות. וכך מידי יום, וכך מידי לילה - עד אשר תמצאי את החיוך העמוק. תמיד איתך - רז
