באסה ../images/Emo10.gif (וגם לא..)
אתמול הייתי בסגירה ראשונה אחריי הסיוט עם הניתוח ועם התופעות שהבנתי שלא ממש אמורות לקרות החלטתי שאני לא סוגרת 5 גם ככה אני קצת סגורה גם ככה כבר הקאתי גם ככה דברים נתקעים וכל זה לפניי סגירה... ירדתי 6 ק"ג (כבר 7 נראה לי) בשבועות הראשון והשני והמשקל נעצר החלטתי שאני לא מסתכנת והודעתי לד"ר אבינוח לאחר כבוד - שאני לא מעוניינת בסגירה של 5 הוא סגר לי 4 ושלח אותי לשתות מים... עוד שאלתי אותו מה עושים אם המים לא עוברים והוא הגיב ככה שהבנתי שזה לא עומד לקרות כוס מים עברה כמו כלום, את הכוס השניה כבר סיימתי בדרך לאוטו, מתבאסת שאני לא סגורה.. (שמעתי שם נשים שאמרו אחריי הסגירה הראשונה, שהמים מטפטפים.. לא טיפטפו ולא נעליים...) הייתי ילדה טובה ונשארתי אתמול כל היום על נוזלים (למרות שהייתי ממש רעבה, מה שלא כל כך קרה מאז הניתוח ולחלוטין פסיכולוגי לדעתי) היום התחלתי בהדרגה לאכול - וכלום. הכל עובר כאילו לא קרה שום דבר עוד לא עברתי לאוכל אוכל, אבל לדעתי אני פחות סגורה ממה שהייתי בלי הניפוח (אני יודעת שזה לא הגיוני, זו ההרגשה) אז באסה, כי זה עוד שלושה שבועות לחכות להגבלה, וכי בא לי כבר תוצאות ולא באסה כי פסח, וזה הפחיד אותי בטירוף לסגור שבוע לפניי פסח.. ממיליון ואחת סיבות החלטתי שאני לוקחת את הניתוח הזה ממש ממש לאט, לא יורדת כמויות במהירות ומקשיבה לגוף אבל בא לי תוצאות... ההתאוששות מהניתוח היתה גהנום מטורף, ועכשיו שהתאוששתי כלום לא קורה
זהו, סתם הוצאת קיטור שיהיה סופ"ש רגוע וחג מעולה לכולם!
אתמול הייתי בסגירה ראשונה אחריי הסיוט עם הניתוח ועם התופעות שהבנתי שלא ממש אמורות לקרות החלטתי שאני לא סוגרת 5 גם ככה אני קצת סגורה גם ככה כבר הקאתי גם ככה דברים נתקעים וכל זה לפניי סגירה... ירדתי 6 ק"ג (כבר 7 נראה לי) בשבועות הראשון והשני והמשקל נעצר החלטתי שאני לא מסתכנת והודעתי לד"ר אבינוח לאחר כבוד - שאני לא מעוניינת בסגירה של 5 הוא סגר לי 4 ושלח אותי לשתות מים... עוד שאלתי אותו מה עושים אם המים לא עוברים והוא הגיב ככה שהבנתי שזה לא עומד לקרות כוס מים עברה כמו כלום, את הכוס השניה כבר סיימתי בדרך לאוטו, מתבאסת שאני לא סגורה.. (שמעתי שם נשים שאמרו אחריי הסגירה הראשונה, שהמים מטפטפים.. לא טיפטפו ולא נעליים...) הייתי ילדה טובה ונשארתי אתמול כל היום על נוזלים (למרות שהייתי ממש רעבה, מה שלא כל כך קרה מאז הניתוח ולחלוטין פסיכולוגי לדעתי) היום התחלתי בהדרגה לאכול - וכלום. הכל עובר כאילו לא קרה שום דבר עוד לא עברתי לאוכל אוכל, אבל לדעתי אני פחות סגורה ממה שהייתי בלי הניפוח (אני יודעת שזה לא הגיוני, זו ההרגשה) אז באסה, כי זה עוד שלושה שבועות לחכות להגבלה, וכי בא לי כבר תוצאות ולא באסה כי פסח, וזה הפחיד אותי בטירוף לסגור שבוע לפניי פסח.. ממיליון ואחת סיבות החלטתי שאני לוקחת את הניתוח הזה ממש ממש לאט, לא יורדת כמויות במהירות ומקשיבה לגוף אבל בא לי תוצאות... ההתאוששות מהניתוח היתה גהנום מטורף, ועכשיו שהתאוששתי כלום לא קורה