את מלחמת השחרור (48) פיספסתי
הייתי בת חצי שנה במחנה עקורים בגרמניה......... ואת "ששת הימים" שוב פיספסתי.......... כעת כשאני חושבת על זה, מדהימה אותי החזרה הזו על הפיספוס. שוב הייתי בגרמניה, כבוגרת, מבלי לדעת שתפרוץ מלחמה. נסעתי לסדר עניינים קריטים....... והמלחמה תפסה אותי שם. הרבה יותר גרוע להיות מחוץ למדינה בזמן מלחמה.. החשש לקרובים בארץ, המחסור במטוסים ......או אוניות כדי לחזור מיד (לשם נסעתי באוניה)....אין קוים, אין מכתבים. בטח שאין אינטרנט........ נורא. הייתי בטוחה שישראל הושמדה (כך הודיעו לפחות ברדיו הגרמני,, שסוריה מוסרת.) בתי הזיקוק וחיפה הופצצו בידיעה של השעה 14.00 בבוקרו של יום שני בדרך למסעדה. שאלתי את עצמי בבכי, למה אני צריכה להשאר היחידה מכל משפחתי דווקא בארץ, שהשמידה יהודים , זה היה קטע נוראי.........הייתי בשוק מוחלט..... ולא ידעתי כמה "השגים" היה לצבא כשאני הסתגרתי בחדר ועולמי חרב עליי. אחר כך הגיעו הקלטות והעיתונים מהבית.......... והצהלות נמשכו עד השבר הגדול ב- 73. לחשוב מה עברתי בגיל 19 ............... אפשר לכתוב על זה ספר...........