באנו למילואים

  • פותח הנושא magy
  • פורסם בתאריך

magy

New member
באנו למילואים

חשבנו עושים חיים נתנו לנו עוזי אוכל ווזווזי באנו למילואים..... 40 שנה למלחמה ההירואית.......
 

יוליקה

Member
מנהל
בואו לספר זכרונות מלפני 40 שנה

אני הייתי חיילת במלחמה. הזכרונות מלוים אותי כל חיי. שרתתי במחנה השלישות ברמת גן - בממר"ם. התקיימה בבסיס מסיבת יום העצמאות ה-19 של המדינה. על הבמה הופיעה להקת פיקוד דרום עם הכוכבת שלהם - ציפי שביט פצצה אנרגיה במלוא מובן המילה. ישבנו על הגדר, בצידו של רחוב קריניצי. אט אט התמלא הרחוב באטובוסים שהחנו זה מאחורי זה. בבוקר, יצאו האוטובוסים שהם עמוסים במילואימניקים שגוייסו במשך כל הלילה. הרגשנו חיל ורעדה, איש לא ידע מה צופן העתיד. למחרת אספו את כולנו ביחידה והרס"ר שמואל פנחסי ז"ל (נהרג לאחר המלחמה כשהג'יפ שלו התהפך ליד רפיח) הורה לכולנו להדביק סרטי הדבקה על החלונות. זה ניראה לנו טיפשי, חיילים בצבא ההגנה לשיראל מתגוננים באמצעות סרטי הדבקה... תקופת הכוננות היתה מורטת עצבים. היינו מרותקים לבסיס וכיון שאין סידורי לינה, יצאנו הביתה בחצות. את פנסי המכוניות צבעו בכחול (יתכן שזה היה מאוחר יותר) כאמור תקופת ההמתנה היתה מתישה. לפתע, ביום א' 4.6.67 ניראו ברחובות הערים חיילים בחופשה. זה היה מוזר וכולם חשבו שהכוננות ירדה. היום יודעים שזה היה "תרגיל הסחה". למחרת בבוקר, שמענו בערך ב-8 בבוקר את האזעקות, וברדיו הודיעו כי משעות הבוקר מתנהלים קרבות. סבתא שלי עליה השלום היתה לבד בבית. התקשרתי אליה שזהו רק תרגיל. לאמא שלי התקשרתי שתלך מהר הביתה כי פרצה המלחמה וסבתא לבד. כמובן שאי אפשר לשכוח את הכמות הבלתי נדלית של השירים שנכתבו בתקופת הכוננות.
 

magy

New member
את מלחמת השחרור (48) פיספסתי

הייתי בת חצי שנה במחנה עקורים בגרמניה......... ואת "ששת הימים" שוב פיספסתי.......... כעת כשאני חושבת על זה, מדהימה אותי החזרה הזו על הפיספוס. שוב הייתי בגרמניה, כבוגרת, מבלי לדעת שתפרוץ מלחמה. נסעתי לסדר עניינים קריטים....... והמלחמה תפסה אותי שם. הרבה יותר גרוע להיות מחוץ למדינה בזמן מלחמה.. החשש לקרובים בארץ, המחסור במטוסים ......או אוניות כדי לחזור מיד (לשם נסעתי באוניה)....אין קוים, אין מכתבים. בטח שאין אינטרנט........ נורא. הייתי בטוחה שישראל הושמדה (כך הודיעו לפחות ברדיו הגרמני,, שסוריה מוסרת.) בתי הזיקוק וחיפה הופצצו בידיעה של השעה 14.00 בבוקרו של יום שני בדרך למסעדה. שאלתי את עצמי בבכי, למה אני צריכה להשאר היחידה מכל משפחתי דווקא בארץ, שהשמידה יהודים , זה היה קטע נוראי.........הייתי בשוק מוחלט..... ולא ידעתי כמה "השגים" היה לצבא כשאני הסתגרתי בחדר ועולמי חרב עליי. אחר כך הגיעו הקלטות והעיתונים מהבית.......... והצהלות נמשכו עד השבר הגדול ב- 73. לחשוב מה עברתי בגיל 19 ............... אפשר לכתוב על זה ספר...........
 

טרה10

New member
לקחו אותנו לחורשות שאני כבר ממש לא זוכר..

בגליל ואח"כ לאלמגור מול הסורים. למטה היה בית המכס התחתון-ששימש למעבר מסוריה שלפני סיום המנדט-וממול לא ראינו כלום. רק אחרי המלחמה ראינו מה היה שם. כפרים של מסכנים מבתי אבן בזלת. כבישים צרים. חשופים בצריח..הר הבית בידנו..בין הספרים שפורסמו על הקרבות. עכשיו 'הארץ' פירסם במוסף[ראו באתר הארץ] כתבה מלוכלכת..שבמרכזה מוטה שכבר מת מזמן ולא יכול לענות- כבר אז הכין את הספר ..שלו. ממש נבלות. שלא אמרו למפקדים איפה ולאן ןמאיפה. מתברר שהצנחנים היו בשפלה ועלו לירושלים אחה"צ באוטובוסים. ובלילה כבר נכנסו לקרבות על העיר העתיקה לאחר שהירדנים תקפו בארמון הנציב. איזה מודיעין ואיזה נעליים. הם אומרים. עכשיו מתברר שאף פעם אין מודיעין, תמיד יש טענות שאם יש מודיעין הוא לא מגיע לאן שצריך. אז אולי הגיע הזמן לפרק את המודיעין..הזה. לדעתי זה אלה שלא מצליחים מסבירים.
 

argamon

Member
"קול הרעם מקהיר"

במלחמת ששת הימים עדיין הייתי נער ,שנה לפני גיל הגיוס, והבידור הכי גדול היה להאזין במלחמה ל"קול הרעם מקהיר". אני זוכר פעם אחת כאשר הקשבתי לתחנה, והקריין אמר: "כאן קול הרעם מקהייאר. כוחותינו כבשו את כפר קיבוץ" כנראה לא היה מושג לקריין מה ההבדל בין כפר לקיבוץ, ובודאי שמע כבר על הקיבוץ בישראל, וכנראה חשב שזה כפר אחד גדול, מפורסם בישראל, ששמו "כפר קיבוץ". יש כאלו שסיפרו שהקריין גם אמר "כוחותינו מתקדמייאם בכוווול החזיות. מעניין באיזה חזיות כוחותיהם התקדמו ? לא שמעתי על נשים שדיווחו על זה.
אגב, למי שזוכר ,בשלב כלשהו גם סוריה עשתה שידור בעברית שנקרא "קול דמשק", וגם הם "ניצחו" בכל מקום, אבל הם לא יכלו לשדר ברמת הבידור של "קול הרעם מקהיר". אגב ,היום שדרו הקלטות משידורי "קול הרעם" ברשת ב' ביומן השבועי של שעה 11.00 .
 

magy

New member
ואתמול השמיעו והראו

בתכנית בערוץ הראשון "כך היה" ועוד קטעים..........
 
אני זוכרת את "קול הרעם מקהיר"

מודיעים שרחובות נס ציונה וראשון לציון עולות באש. ישבנו בכיתה (הייתי בת 17) ולא ראינו אפילו שביב עשן אחד וכמובן צחקנו, תיכוניסטים צעירים. כמו כן הם אתרו ש"חיל הרגליים של מצריים נכנסו לחזיות של ת"א". אנחנו צחקנו וצוחקים היום, אבל לפני המלחמה היו בטוחים שיהיו עשרות אלפי הרוגים והכינו מקום לבית קברות המוני בתל אביב. את זה רק עכשיו שמעתי. אבל איזה ימים יפים באו אחר כך, ממש נהנינו והיינו באופוריה ולרגע לא חשבנו למה זה יוביל אותנו. היום המצב בטטה
 
בשבילי ששת הימים היתה מלחמה

ממש מלחמה... והיה טלי שמת בזרועותיי שהוצאתי אותו מטנק בוער. לא רוצה לחשוב על זה אפילו. מלחמה מקוללת.
 
במלחמת ששת הימים הייתי תיכוניסטית בת 17

ואני זוכרת איך בדרך לביה"ס כבר ממש בכניסה (יום שני 7:50) תפסה אותנו האזעקה הראשונה ואנחנו הולכים באדישות, חשבנו שזה עוד תירגול, אבל המורים יצאו אלינו בהיסטריה וצעקו שניכנס מהר למיקלט כי זו אזעקת אמת. ביום הראשון הגיעו ידיעות נורא מפחידות עד הלילה שהודיעו שחיל האוויר חיסל את מטוסי האויב על הקרקע.
 
בחינת בגרות

ב 4 ביוני כתבתי בחינת בגרות באזרחות בתיכון גאולה בתל אביב. כמה ימים קודם הייתה לנו הרצאה של בוגר בית הספר, האלוף אריאל שרון. ב 5 ליוני עם פרוץ הקרבות הוצבנו כאלונקאים בבית החולים הדסה בתל אביב
 

טרה10

New member
מפקד בי"ס לחי"ר..

ב-1959 היה המרצה שלכם. בשנה שאחרי זה היו לי שלש חברות..ועדיין כולן חיות..
 
למעלה