"באמת" - עוד סיפור
חובה לוודא שקראתם את השרשור הזה במלואו קודם לכן, כי ככה. "באמת, דודי . תחזיר לו את העיפרון." אמרה המורה. "איזה עיפרון ?" היתמם דודי. "הסגול עם המחק הירוק, אני יודע שאתה גנבת אותו" התריס גדי. "לא נכון" אמר דודי, והוסיף "אני עוד אתנקם בך", בעוד המורה הסתובבה. יותר מאוחר באותו יום, גדי ישב בביתו, וקרא ספר מרתק על הרמטכ"לים של צה"ל. לפתע נפתחה הדלת בחרישיות וחרקה, אבל זאת הייתה רק הרוח, כך לפחות נדמה היה לו. הדלת חרקה מצד לצד, ולבסוף נטרקה ברעש. סדקים הופיעו ליד המשקוף, ומעט טיח התפורר מהתקרה. לפתע ידית הדלת ירדה, והדלת התחילה להיפתח לאט לאט... זאת הייתה ... אימא שלו. "אתה רוצה לשתות משהו ?" היא שאלה זיכרונות הציפו את גדי, בהם ראה את אימא שלו, משקה אותו בנוזל לניקוי חלונות. שהיה מרווה אומנם, אך חמצמץ מדי לטעמו. "לא תודה" השיב. אימו יצאה וסגרה את הדלת מאחוריה. לפתע נפתחה הדלת בפתאומיות ובפתח עמד ... אבא ? .. זה צפוי כבר, לא משהו... לא, לא ... עכשיו אני מגיע לקטע המותח, אל תפריע. טוב. ובפתח עמד.... אתה בטוח ? כן טוב.. ובפתח הדלת עמד לו שנייה, אני צריך לשירותים. טוב, אני מחכה.. ............................................ ............................................ טוב, תמשיך. בלי הפרעות יותר, טוב ? בסדר, יאללה , תמשיך. טוב, ובפתח הדלת עמד לו דודי, עם מבט מרושע בעיניו, כשהוא מחזיק בידו מכוסת הכפפות עיפרון, גדול וסגול עם מחק ירוק בקצהו. "אמרתי לך שאני אחזור לנקום" אמר דודי. "כן ? מה כבר תעשה לי ?" התגרה בו גדי. דודי משך את גדי לאמצע החדר, הרים את העיפרון גבוה, כיוון לחזה של גדי, והורידו בעוצמה.. "לא !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקו שניהם, כאשר העיפרון נשבר. "מה אתה מטומטם ?" אמר גדי, "מה אתה דוקר אותי ? ועוד עם עיפרון ?" "יאללה , יאללה איתך, מה אתה מתלהב ? כולה עיפרון, מה אתה בלחץ ?" "בכל זאת, אני אגיד אותך למשטרה" אמר גדי, והסיר את אפוד המגן מגופו. "ידיים למעלה" אמר דודי לגדי, שציית מיד. דודי הרים אקדח מהשולחן שליד, כיוון אותו לעבר חזהו של גדי ולחץ על ההדק. כדור בודד יצא, ופילח את חזהו של גדי. גדי נפל על הרצפה בקול חבטה. דודי מהר שם את טביעות האצבעות של גדי על האקדח, העלים את העדויות המרשיעות, ויצא מהחדר, דואג לקחת איתו את שברי העיפרון. כעבור זמן מה, כבר נשמעו סירנות המשטרה מבחוץ. מספר שוטרים יצאו מהמכוניות, התקדמו לעבר רחבת הבית ונעמדו ליד הגדר. "שלוש, שתיים , אחת" ספר המפקד "צא !" . כל השוטרים הושיטו את ידם לעבר כפתור המכנס, הורידו את הריצ´רץ´ , והשקו את שיחי הגינה. "נער !" רעם קולו של המפקד. לאחר הסתערות זו, השוטרים התכוונו לחזור למכוניות, אך אבא של גדי, חשב לנצל את ההזדמנות ולמכור להם לימונדה. "אני אתן לכם לבדוק את הגופה של הבן שלי, הוא התאבד היום" אמר אבא של גדי. "טוב נו , אמר המפקד, יאללה פנימה" השוטרים נכנסו פנימה לבדוק את הגופה. "התאבדות ?" אמר אחד השוטרים בספק, "לא נראה לי." "צודק" , הסכימו השאר, "דפנטלי פלישת חייזרים" "אידיוטים" התרעם עליהם קול מאחורה, זה היה השולחן. "מה אתה רוצה ?" שאל האבא "זה ברור שזה היה רצח" אמר השולחן, "אני הייתי פה וראיתי בעצמי". האבא לא ידע למי להאמין, לשוטרים או לשולחן. מצד אחד, הוא תמיד סמך על שוטרים, מצד שני , פינוקיו היה אח של גיסתו. "תקשיבו לי" הקשה השולחן. "אני אומר לכם, שהוא נרצח" "אנחנו רוצים הוכחה", התעקשו השוטרים. "תעשו דבר כזה", אמר השולחן, "תבדקו אם יש הפרש בין החור של הקליע בחולצה לחור של הקליע בגוף של הבן אדם, בגלל שהוא היה עם ידיים מורמות כשירו בו, יש הפרש בין החורים" "אבל הוא לא לובש חולצה" אמר האבא "שיט ! " אמר השולחן "הייתי בטוח שזה יעבוד". "טוב, אכלת אותה" אמר מפקד השוטרים "לא, לא, השולחן צודק, גם אני ראיתי את זה" אמר פתאום הכיסא. "עכשיו נזכרת ?" התעצבן השולחן "אל תתלהב לי עכשיו, אם אתה רוצה לפתור את התעלומה תעזור לי" "מה אתם מתכוונים לעשות ?" שאל המפקד "אני חושב שאני יודע", אמר האבא , "לשולחן ולכיסא יש כוחות סודיים, הם יכולים להחזיר אנשים לתחייה, כאשר הם משתפים פעולה" "אתה צודק" אמר השולחן. "יאללה" אמר הכיסא ושניהם ביחד מלמלו "אנחנו מזמנים את כוחות העץ ווווווודוודודודודודודדו" שאר הלחש היה בלתי נשמע לאוזן האנושית. לפתע, גופתו של גדי התרוממה באוויר, הכדור יצא ממנה ונחת על השולחן. החור בחזהו של גדי נאטם, גדי נעמד על רגליו, וקם לתחייה. "מה לעזאזל קרה פה ?" צעק גדי "סליחה, אני אנקה את זה" , אמר השוטר שהרטיב על הרצפה. "חסר לך שלא !" איים גדי, "כולם לצאת מהחדר שלי עכשיו !" "אתה לא חושב שאתה חייב לנו הסברים ?" , שאל המפקד "לא !" , צעק גדי . "טוב, טוב, אתה לא צריך לצעוק" אמר המפקד, וסימן לשאר השוטרים לצאת אחריו. "סיימת שיעורים ?" שאל האבא "כן, עכשיו אני הולך לראות טלוויזיה" אמר גדי "טוב, ביי שולחן וכיסא" אמר האב ויצא מן הדלת "ביי", אמרו שולחן וכיסא והלכו לישון. בטלוויזיה, גדי ראה שדודי נחתך באותו יום מפחית ספרייט, ודימם למוות על מסילת הרכבת, לאחר מכן, התרסק עליו מטוס, נפלה עליו אונייה, וגמל סיבירי השתין עליו. גדי סגר את הטלוויזיה ופתח את אחת ממגרות השולחן. המגירה הכילה אלפי עפרונות גדולים סגולים עם מחקים ירוקים. הוא הוציא את אחד מהעפרונות, הכניס אותו לתיק, סגר את האור, והלך לישון. מחר עוד יום לימודים.
חובה לוודא שקראתם את השרשור הזה במלואו קודם לכן, כי ככה. "באמת, דודי . תחזיר לו את העיפרון." אמרה המורה. "איזה עיפרון ?" היתמם דודי. "הסגול עם המחק הירוק, אני יודע שאתה גנבת אותו" התריס גדי. "לא נכון" אמר דודי, והוסיף "אני עוד אתנקם בך", בעוד המורה הסתובבה. יותר מאוחר באותו יום, גדי ישב בביתו, וקרא ספר מרתק על הרמטכ"לים של צה"ל. לפתע נפתחה הדלת בחרישיות וחרקה, אבל זאת הייתה רק הרוח, כך לפחות נדמה היה לו. הדלת חרקה מצד לצד, ולבסוף נטרקה ברעש. סדקים הופיעו ליד המשקוף, ומעט טיח התפורר מהתקרה. לפתע ידית הדלת ירדה, והדלת התחילה להיפתח לאט לאט... זאת הייתה ... אימא שלו. "אתה רוצה לשתות משהו ?" היא שאלה זיכרונות הציפו את גדי, בהם ראה את אימא שלו, משקה אותו בנוזל לניקוי חלונות. שהיה מרווה אומנם, אך חמצמץ מדי לטעמו. "לא תודה" השיב. אימו יצאה וסגרה את הדלת מאחוריה. לפתע נפתחה הדלת בפתאומיות ובפתח עמד ... אבא ? .. זה צפוי כבר, לא משהו... לא, לא ... עכשיו אני מגיע לקטע המותח, אל תפריע. טוב. ובפתח עמד.... אתה בטוח ? כן טוב.. ובפתח הדלת עמד לו שנייה, אני צריך לשירותים. טוב, אני מחכה.. ............................................ ............................................ טוב, תמשיך. בלי הפרעות יותר, טוב ? בסדר, יאללה , תמשיך. טוב, ובפתח הדלת עמד לו דודי, עם מבט מרושע בעיניו, כשהוא מחזיק בידו מכוסת הכפפות עיפרון, גדול וסגול עם מחק ירוק בקצהו. "אמרתי לך שאני אחזור לנקום" אמר דודי. "כן ? מה כבר תעשה לי ?" התגרה בו גדי. דודי משך את גדי לאמצע החדר, הרים את העיפרון גבוה, כיוון לחזה של גדי, והורידו בעוצמה.. "לא !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקו שניהם, כאשר העיפרון נשבר. "מה אתה מטומטם ?" אמר גדי, "מה אתה דוקר אותי ? ועוד עם עיפרון ?" "יאללה , יאללה איתך, מה אתה מתלהב ? כולה עיפרון, מה אתה בלחץ ?" "בכל זאת, אני אגיד אותך למשטרה" אמר גדי, והסיר את אפוד המגן מגופו. "ידיים למעלה" אמר דודי לגדי, שציית מיד. דודי הרים אקדח מהשולחן שליד, כיוון אותו לעבר חזהו של גדי ולחץ על ההדק. כדור בודד יצא, ופילח את חזהו של גדי. גדי נפל על הרצפה בקול חבטה. דודי מהר שם את טביעות האצבעות של גדי על האקדח, העלים את העדויות המרשיעות, ויצא מהחדר, דואג לקחת איתו את שברי העיפרון. כעבור זמן מה, כבר נשמעו סירנות המשטרה מבחוץ. מספר שוטרים יצאו מהמכוניות, התקדמו לעבר רחבת הבית ונעמדו ליד הגדר. "שלוש, שתיים , אחת" ספר המפקד "צא !" . כל השוטרים הושיטו את ידם לעבר כפתור המכנס, הורידו את הריצ´רץ´ , והשקו את שיחי הגינה. "נער !" רעם קולו של המפקד. לאחר הסתערות זו, השוטרים התכוונו לחזור למכוניות, אך אבא של גדי, חשב לנצל את ההזדמנות ולמכור להם לימונדה. "אני אתן לכם לבדוק את הגופה של הבן שלי, הוא התאבד היום" אמר אבא של גדי. "טוב נו , אמר המפקד, יאללה פנימה" השוטרים נכנסו פנימה לבדוק את הגופה. "התאבדות ?" אמר אחד השוטרים בספק, "לא נראה לי." "צודק" , הסכימו השאר, "דפנטלי פלישת חייזרים" "אידיוטים" התרעם עליהם קול מאחורה, זה היה השולחן. "מה אתה רוצה ?" שאל האבא "זה ברור שזה היה רצח" אמר השולחן, "אני הייתי פה וראיתי בעצמי". האבא לא ידע למי להאמין, לשוטרים או לשולחן. מצד אחד, הוא תמיד סמך על שוטרים, מצד שני , פינוקיו היה אח של גיסתו. "תקשיבו לי" הקשה השולחן. "אני אומר לכם, שהוא נרצח" "אנחנו רוצים הוכחה", התעקשו השוטרים. "תעשו דבר כזה", אמר השולחן, "תבדקו אם יש הפרש בין החור של הקליע בחולצה לחור של הקליע בגוף של הבן אדם, בגלל שהוא היה עם ידיים מורמות כשירו בו, יש הפרש בין החורים" "אבל הוא לא לובש חולצה" אמר האבא "שיט ! " אמר השולחן "הייתי בטוח שזה יעבוד". "טוב, אכלת אותה" אמר מפקד השוטרים "לא, לא, השולחן צודק, גם אני ראיתי את זה" אמר פתאום הכיסא. "עכשיו נזכרת ?" התעצבן השולחן "אל תתלהב לי עכשיו, אם אתה רוצה לפתור את התעלומה תעזור לי" "מה אתם מתכוונים לעשות ?" שאל המפקד "אני חושב שאני יודע", אמר האבא , "לשולחן ולכיסא יש כוחות סודיים, הם יכולים להחזיר אנשים לתחייה, כאשר הם משתפים פעולה" "אתה צודק" אמר השולחן. "יאללה" אמר הכיסא ושניהם ביחד מלמלו "אנחנו מזמנים את כוחות העץ ווווווודוודודודודודודדו" שאר הלחש היה בלתי נשמע לאוזן האנושית. לפתע, גופתו של גדי התרוממה באוויר, הכדור יצא ממנה ונחת על השולחן. החור בחזהו של גדי נאטם, גדי נעמד על רגליו, וקם לתחייה. "מה לעזאזל קרה פה ?" צעק גדי "סליחה, אני אנקה את זה" , אמר השוטר שהרטיב על הרצפה. "חסר לך שלא !" איים גדי, "כולם לצאת מהחדר שלי עכשיו !" "אתה לא חושב שאתה חייב לנו הסברים ?" , שאל המפקד "לא !" , צעק גדי . "טוב, טוב, אתה לא צריך לצעוק" אמר המפקד, וסימן לשאר השוטרים לצאת אחריו. "סיימת שיעורים ?" שאל האבא "כן, עכשיו אני הולך לראות טלוויזיה" אמר גדי "טוב, ביי שולחן וכיסא" אמר האב ויצא מן הדלת "ביי", אמרו שולחן וכיסא והלכו לישון. בטלוויזיה, גדי ראה שדודי נחתך באותו יום מפחית ספרייט, ודימם למוות על מסילת הרכבת, לאחר מכן, התרסק עליו מטוס, נפלה עליו אונייה, וגמל סיבירי השתין עליו. גדי סגר את הטלוויזיה ופתח את אחת ממגרות השולחן. המגירה הכילה אלפי עפרונות גדולים סגולים עם מחקים ירוקים. הוא הוציא את אחד מהעפרונות, הכניס אותו לתיק, סגר את האור, והלך לישון. מחר עוד יום לימודים.
