א ב י ב ה חיים טובים
New member
באלאגן!!!!!../images/Emo31.gif
באלאגן הוא תוצר של עומס+אי שקט. אי שקט שהיה אצלנו בדיוק בדקה שיצרנו אותו. נכנסנו הבית בריצה, חסרי נשימה וזרקנו הכל מהידיים... ראינו את הערימה של הכביסה מולינו ולא התחשק לנו לסדר אותה באותו הרגע... באו לפתע אורחים והזזנו את הערימה למקום נסתר... ישבנו מול ערימה דפים, עייפים, מוטרדים, ולא ממוקדים והשארנו אותה ל"מחר"... הרבה פעמים אני שומעת "אין לי מקום בבית", "לאיפה אעביר את זה?" "אז מה אני אעשה עם זה?"... יש קשר הדוק בין העומס בבית לעומס הריגשי שלנו.ככל שכמות הפריטים בבית רבה יותר, כך יש לנו יותר במה להתעסק. לנקות, להזיז, לסדר, ואז זה גוזל יותר זמן. גזילת הזמן הזה היא פרק הזמן שבו אנחנו פחות אפקטיביים ובוודאי פחות שמחים... לא ממש תענוג כל הזמן לסדר ערימות והכי מעצבן זה ששתי דקות אח"כ מישהו מחריב את זה. ריבוי של פריטים הוא צורך בשליטה. הראש אומר: "אם יהיה לי את זה כשאני ארצה לעשות...אז אוכל להשתמש בזה...אני אשמור את זה לידי עכשיו כדי שיהיה לי אח"כ... התחושה בעצם היא: "אין לי..." מה זה עושה? תוקע!!! במקום לחשוב על עכשיו, חושבים על אח"כ. כך גם בחיים. במקום ליצור אפקטיביות כרגע, אנחנו חושבים על מחר, או אפילו עוד שנה "כשיהיה לי זמן..." כדי שהזמן הזה יגיע, צריך להפתר מכמה שיותר דברים שאינם שייכים לחיים לחיים שלנו כרגע. בגדים, נעלים, ספרים, תיקים, מזכרות מהילד שהיה בגן והוא כבר אבא..., פסלים מטיול מדהים בארץ זרה, סרווזים בכמות שיכולה להאכיל את משמר המלכה בלונדון, מצעים כנדוניה ששומרים לילדים שכבר התחתנו אז אולי לנכדים...אנציקלופדיות שכבר אי אפשר להשתמש בהן, תמונות שתלויות ואנחנו לא אוהבים אותן ועוד ועוד ועוד... כדי לשנות צריך קודם כל לפנות! אי אפשר למלא דלי במים אם הוא מלא...צריך לרוכן מתוכו כדי שאפשר יהיה למלא עומס גורם לבלבול ותסכול חליל ג'ובראן אומר: "ביתכם הוא גופכם המורחב..." הסתכלו סביבכם בעיניים פקוחות, כל פסיק שם אומר לכם משהו... התחילו בדיוק איפה שהכי קשה, שהכי לא בא, שם תמונה ההצלחה!!!! בהצלחה אביבה
באלאגן הוא תוצר של עומס+אי שקט. אי שקט שהיה אצלנו בדיוק בדקה שיצרנו אותו. נכנסנו הבית בריצה, חסרי נשימה וזרקנו הכל מהידיים... ראינו את הערימה של הכביסה מולינו ולא התחשק לנו לסדר אותה באותו הרגע... באו לפתע אורחים והזזנו את הערימה למקום נסתר... ישבנו מול ערימה דפים, עייפים, מוטרדים, ולא ממוקדים והשארנו אותה ל"מחר"... הרבה פעמים אני שומעת "אין לי מקום בבית", "לאיפה אעביר את זה?" "אז מה אני אעשה עם זה?"... יש קשר הדוק בין העומס בבית לעומס הריגשי שלנו.ככל שכמות הפריטים בבית רבה יותר, כך יש לנו יותר במה להתעסק. לנקות, להזיז, לסדר, ואז זה גוזל יותר זמן. גזילת הזמן הזה היא פרק הזמן שבו אנחנו פחות אפקטיביים ובוודאי פחות שמחים... לא ממש תענוג כל הזמן לסדר ערימות והכי מעצבן זה ששתי דקות אח"כ מישהו מחריב את זה. ריבוי של פריטים הוא צורך בשליטה. הראש אומר: "אם יהיה לי את זה כשאני ארצה לעשות...אז אוכל להשתמש בזה...אני אשמור את זה לידי עכשיו כדי שיהיה לי אח"כ... התחושה בעצם היא: "אין לי..." מה זה עושה? תוקע!!! במקום לחשוב על עכשיו, חושבים על אח"כ. כך גם בחיים. במקום ליצור אפקטיביות כרגע, אנחנו חושבים על מחר, או אפילו עוד שנה "כשיהיה לי זמן..." כדי שהזמן הזה יגיע, צריך להפתר מכמה שיותר דברים שאינם שייכים לחיים לחיים שלנו כרגע. בגדים, נעלים, ספרים, תיקים, מזכרות מהילד שהיה בגן והוא כבר אבא..., פסלים מטיול מדהים בארץ זרה, סרווזים בכמות שיכולה להאכיל את משמר המלכה בלונדון, מצעים כנדוניה ששומרים לילדים שכבר התחתנו אז אולי לנכדים...אנציקלופדיות שכבר אי אפשר להשתמש בהן, תמונות שתלויות ואנחנו לא אוהבים אותן ועוד ועוד ועוד... כדי לשנות צריך קודם כל לפנות! אי אפשר למלא דלי במים אם הוא מלא...צריך לרוכן מתוכו כדי שאפשר יהיה למלא עומס גורם לבלבול ותסכול חליל ג'ובראן אומר: "ביתכם הוא גופכם המורחב..." הסתכלו סביבכם בעיניים פקוחות, כל פסיק שם אומר לכם משהו... התחילו בדיוק איפה שהכי קשה, שהכי לא בא, שם תמונה ההצלחה!!!! בהצלחה אביבה
