באלאגן זו לא מילה...

[ב א ל א ג ן]

באלאגן זו לא מילה...

אולי פשוט עדיף שאתחיל מההתחלה... בת 31 נשואה 6 שנים + 2 ילדים לפני חודש עברת התקף חרדה רציני, הגעתי לבית חולים, ובמהלך התקף החרדה אמרתי לבעלי שבגדתי בו... לפני החתונה... מאז באלאגן... אני בטיפול פסיכולוגי + תרופתי, בעלי בבית מצד אחד תומך בי ומחבק ומנשק ועוזר עם הילדים (מה שלא היה עד עכשיו) בגלל התקפי חרדה שחזרו והמשיכו לאמלל אותי מצד שני מזכיר לי את הבגידה שלי, שעשיתי דבר לא טוב ושאני צריכה להתמודד עם זה. אני יודעת שהבגידה שלי היא רק סימפטום, ושהיינו מגיעים למשבר הזה בכל מקרה אחרי שנים של הדחקה. (כל הזמן אמרתי לעצמי שיהיה בסדר, ושלבנאדם יש התקפי זעם וצריך להשלים עם זה ובאיזה שהוא שלב האמנתי שמה שהוא אומר לי זה נכון, שאני לא מספיק טובה, שאני סמרטוט, שאני זבל וקללות מפה עד להודעה חדשה, אלימות מילולית...ומיותר לציין שחיי המין לא היו משהו) נראה כאילו הבגידה שלי תופסת מקום כזה ענק לעומת כל חיי הסבל האלה שעברתי שפתאום מתגמדים. הפסיכולוגית אומרת לי משהו אחד, מכוונת אותי לדרך מסויימת (כבר הייתי מטופלת אצלה בעבר) ובעלי לא מסכים עם חלק מהדברים שהיא אומרת. לא נראה לי שהוא באמת לוקח אחריות על המעשים שלו למרות שהוא רוצה שאני אקח אחריות על המעשים שלי... בקיצור לא יודעת מה לעשות, אני מפחדת שהאמון בפסיכולוגית יתערער, מפחדת שזה יגיע שוב לתהום שהייתי בה, מפחדת שהתקפי החרדה האלו יחזרו, מפחדת להיות איתו ומפחדת להיות בלעדיו... בקיצור מפחדת...מה לעשות??.

 

[seeyou]

למרות שאני לא פסיכולוג-../images/Emo140.gif

לא הבנתי מה הקשר בין הבגידה שלך לפני החתונה לבין החרדות שלך או מה הקשר בין היחסים בנשואים שלכם- " שהוא אומר לי שאני לא מספיק טובה, שאני סמרטוט, שאני זבל וקללות מפה עד להודעה חדשה, אלימות מילולית.לבין הבגידה שהיה לפני החתונה. בהרבה מיקרים בני הזוג מבאים לזוגיות בעיות אישיות ועם הזמן הופכים אותם לבעיה של הזוגיות ," the fear is an indication of the need to change something in the present in order to avoid something in the future. Or, it is a result of something in the past, some experience, which has left some kind of "mark" in the person's psyche which has the effect of " אפשר להתגבר על הבעיה שלך רק כאשר תביני שאת צריכה לשנות את השקפת העולם הישנה שלך לפתוח דף חדש בחשיבה... לטפל בבעיה ולא רק בסימפטום יוסי

 

[ב א ל א ג ן]

אלימות מילולית תמיד היתה...

היינו חברים 5 שנים לפני שהתחתנו... אני מכירה את הבחור מגיל 16 זה לא משהו שנוצר רק מהחתונה זה היה עוד לפני כן, אני משערת שרציתי להרגיש מלאת חיים לרגע, ברחתי למשהו שנתן לי להרגיש טוב פעמיים או שלוש לא מעבר לזה, התקפי החרדה, אני משערת, באו כי התת מודע צעק הצילו, אי אפשר ככה יותר, אין לי מושג כרגע למה בחרתי לומר לו באמצע התקף חרדה שבגדתי בו לפני 8-9 שנים, את זה אני עוד מנסה לברר...

 

[seeyou]

הרבה פנים ל../images/Emo12.gifחרדה-

ישנם כאלו שלא יוצאים מהבית מפחד.... את מנסה לברר... למה? מה זה ישנה את המצב שלך היום למה בגדת ? אין מספיק מקום לרשום את הסיבות לכן אפשר לדלג על כך תנסי לברר למה הגישה שלו כלפיך-תוקפנות מילולית את זה את צריכה לשפר למה אמרת לו "באמצע התקף חרדה שבגדתי בו לפני 8-9 שנים"...? אני משאר שזה מתוך נקמה על מילה שהוא זרק לך וזה השפיל אותך... אני מכיר הרבה נשים שבוגדות רק כדי להתנקם בבעלים... אני לא אוהב רופאים במיוחד כאלו שמחטתים בראש... אם את מבינה את המצב בו את נמצאת תוכלי להתמודד עם בעיות שלך . תפתחי דף חיים חדש תרשמי לעצמך מה לא טוב מה היית רוצה ומה ניתן לעשות האתמול מת המחר עוד לא נולד אז מה נשאר?.....רק היום!!! בהצלחה

 

[רק אשה]

../images/Emo45.gif

התקפי הזעם, כפי שאת מכנה אותם, מעידים על כך שעברת התעללות נפשית קשה מצד בעלך ואולי מכאן נובעות החרדות שלך. אני אספר רת סיפורי ואולי תמצאי מקבילות מסויימת. כיום אני נשואה בשנית. לפני נישואי הראשונים הייתי אדם מלא ביטחון, "מלכת החבר'ה", מדריכה בתנועות נוער והאמנתי בעצמי. נישאתי בגיל 20, מייד עם שחרורי מצה"ל לאדם גאון ומטורף שהתעלל בי נפשית בצורה שלא תתואר. הוא אפילו אסר עלי לראות תוכניות מסויימות ב-TV כי זה "לעמחה". הוא היה מנתב אותי לפי צרכיו: הייתי האמא שלו, הבת שלו והגיישה שלו. חשבתי לעצמי שזהו גורלי ולא אמצא משהו טוב יותר. הוא לא איפשר לי להתקדם וללמוד בטענה שלא אצליח, מעולם לא פירגן, להפך היה "יורד" עלי. היה מחליט שעכשיו הגיע הזמן שאלך לישון ואם הייתי ממרה את פיו הוא היה רב איתי. הייתי צריכה לערוך קניות לבדי. בימי שישי הייתי שואלת אותו עם חסר לו משהו וענה לי שלא. מייד כשנסגרו החנויות הוא היה מחליט שהור צריך סיגריות, בא לו שוקולד וכד'. גרנו ביישוב קטן. לי לא היה אז רשיון נהיגה ולו כן והיה לו רכב אבל אני זו שהייתי צריכה ליסוע בטרמפים לעיר כדי לספק את צרכיו. אני לא יודעת מה הניע אותי לעשות את זה. מה שבטוח זה שהרגשתי מאוד חסרת ביטחון התרחקתי מהמשפחה והחברים. (הייתי צריכה לבקש רשות ממנו להזמין חברות, חברים...) הוא פשוט בשיטטיות גרם לי להגיע לשפל המדרגה בעיקר מבחינה נפשית כך שיוכל לשחק בי כמריונטה. ואז התפכחתי ועזבתי את הבית. הוא התחנן שאחזור ונתתי לזה עוד צ'אנס. היו 3 חודשים של גן עדן שהפכו במהרה לגיהינום גרוע יותר ואז עזבתי ולא שבתי עוד. לקח לי זמן רב לאסוף את פיסות חיי. האמון שלי באנשים ירד פלאים ובמקביל הביטחון חזר. לא רציתי להינשא בשנית אך הכרתי אדם מקסים ונישאנו. לא שחיי מושלמים כעת אבל בהחלט לא רעים. לפחות אני מקבלת יחס של כבוד. גם לו היו לי ילדים הייתי עוזבת כיוון שברור לי שהאלימות הנפשית שספגתי ממנו הייתי סופגת גם מילדי - לו היו לי ממנו - כיוון שהיו מחקים אותו. לאף אחד לא מגיע יחס שכזה. החיים בחוץ יפים. הסיקי את מסקנותייך.

 

[איש המערות]

לדעתי כדאי שתיפרדי מבעלך

לא נראה לי שהוא מאפשר לך להתאושש מהחרדות - תהיה סיבתן אשר תהיה - וכי הוא מנצל את חולשתך כדי לפרוק עלייך תיסכולים שלו. הבריאות שלך חשובה יותר מכל דבר ועלייך להבהיר זאת בראש ובראשונה לעצמך. התייעצי עם אנשי המקצוע איך לעשות זאת "נכון" והבהירי לו שאם הוא רוצה אותך בחייו בחזרה עליו לאפשר לך לארגן את חייך כמו שצריך - על פי דרכך ולא על פי דרכו. בהצלחה.

 

[s h o o s h a]

סדר בבאלאגאן

מה שאני מצליחה להבין מדבריך הוא, כי בן זוגך מנצל את הידיעה על בגידתך בטרם נישאתם כדי להצדיק את התעמרותו בך בעבר ואולי גם היום. ואת ... את חוששת "...מפחדת להיות איתו ומפחדת להיות בלעדיו..." ויכולות להיות לחשש הזה הרבה סיבות * דימוי עצמי מאד נמוך * מצב כלכלי לא קל * ביטחון עצמי שואף ל 0 מה להציע לך? ראשית, לחזור ולטפל בעצמך באופן תרופתי כדי לא ללקות שוב בהתקפי חרדה. לטפל גם בתסמיני הדיכאון אשר ניכרים ממה שכתבת ועל ידי כך לחזק את ה"אני העצמי" שלך. על ידי טיפול תוכלי להתמודד מולו ובעיקר להתמודד עם כל סימני השאלה שיש לך היום בינך לבין עצמך לגבי הקשר ועתידו. מרגע שתפסיקי לחשוש, תפסיקי גם לתת לו, באופן בלתי מודע, לנהל ולשלוט בחייך ולגרום לך לרגשי אשם כל כך חזקים. צריך הרבה אומץ לעשות מעשה. את כרגע לא ערוכה לכך, כאמור, מהסיבות, שלדעתי, מניתי. טפלי בעצמך וחזקי את עצמך. רק כך תוכלי לעשות סדר בחייך.

 

[האם תרזה]

ימותו הקנאים

נמאס לי מהם לגמרי! אני הייתי מחפשת מישהוא מוצלח יותר, ובמיוחד לא קנאי מטופש. מצד שני, במצבך הנפשי הרעוע, הפרידה יכולה להיות קשה מאוד, מאבק על החזקת הילדים יכול להיות קשה הרבה יותר. מציעה לך לנסות "פסק זמן", אם אישך יסכים. שיעזוב את הבית למספר חדשים, ואז תקבלו החלטות. בינתיים, יתכן מאוד שמצבך הנפשי ישתפר, תפסיקי עם הטיפול התרופתי, ואם יהיה צורך לפרידה סופית תהיי במצב טוב יותר.

 

[מאי 39]

לדעתי

לא טוב באם כרגע תזמי כל פרידה שהיא אלה תנסי כמו שאת עושה את הדרכים להתחזק וללמוד על עצמך כמה שיותר וכמו שאמרו קודמי רק ממקום שבו את מחוזקת ובעלת בטחון גדול יותר ועצמאית יותר רק מהמקום הזה תוכלי להביא לשינויים בהצלחה ורפואה שלמה

 

[המיתבונן]

גזר דין המוות שלך - אם תרזה

מדוע להכניס את "המוות" למי שאינו אשם? בכלל גזר הדין שכזה, אינו מעורר חלחלה? מה אשם האיש הקנאי שעליו תגזרי מוות? הכיצד?

 

[האם תרזה]

זהו רק סטיקר נפוץ

על חלונותיהם האחוריות של מכוניות. ומצד שני האם אתה חושב שהקנאים אינם אשמים? אי שפיות זמנית/קבועה? מחלת נפש מקובלת? למי איכפת אם בן זוגי שכב עם פלונית (לפני החתונה, לפני שמונה שנים)? נמאסו הקנאים, שילכו לעזאזאל.

 

[המיתבונן]

הקנאים ומעשיהם

ישנם בני אדם שיש בהם את רגש הקינאה בתדירות גבוהה, מאחר שכך הם נקראים קנאים באופיים, אך קנאי הוא למעשה כל אדם שמבעבע בו רגש של קינאה. ובכן- רגש זה מתהווה שלא באשמת האדם. האם משום שהוא קנאי צריכים לאחל לו מוות? לא!!!!!!!!!! רק משום ההשלכות המעשיות, ההתנהגותיות , רק כשקינאתו יוצאת לפועל, או-אז יהיה אפשר להתייחס אליהם ערכית ולאחל להם שבעת מדורי גיהנום. הניסוח צריך להתייחס לעושה המעשה שלאחר המעשה. את רוצה איפוא, לאמר שנמאסו עליך מעשי הקינאה באשר הם מעשים, ובכך אני מסכים משום שהמעשים הללו חורגים לעיתים מכל טעם טוב בבואם למלא אחר דרישות בעל רגש הקינאה. אני איתך, גם לי נמאס מכל מעשי הקינאה אשר אי אפשר להביט עליהם משום צורה ולהבינם מעבר למיאוס. רק אתמול קראתי על רוצח מתועב אשר בשם הקינאה רצח את אישתו, והצפיה בקלטת , כאן באינטרנט, מחרידה. כל טוב

 

[האם תרזה]

מוות עדיף מגהינום?

חייו של הקנאי המצוי קשים כגהינום, והסבל שהוא גורם לסביבתו הקרובה קשה כגהינום. שים לב, לקנאי טיפוסי אין צורך בעילה כלשהיא כדי למרר לבן זוגו את החיים. גם אם יאסור את בן/בת זוגו על ראש מגדל מבודד יחשוב כל הזמן על הבגידות שהוא/היא מזמנים לו: קפה עם השכנה סרט עם החבר לעבודה חיוך בבית קפה טלפון לא מוכר נסיעה לחו"ל . . .

 

[dovk]

כן, קחי אחריות על החלק שלך!

זה עוד לא אומר שאת מסירה ממנו אחריות לחלק שלו, אלא רק שאת תדעי יותר טוב להתמודד עם הכל. אם את הרבה זמן אצל הפסיכולוגית הזו, ואולי כבר קיבלת ממנה את כל מה שאת יכולה לקבל ממנה, אם את מרגישה כבר הרבה זמן שהטיפול לא זז (ז"א שאת לא זזה בטיפול), שווה לבדוק - עם הפסיכולוגית שלך! - אם זה לא יכול להיות רעיון טוב לעבור למטפל/ת אחר/ת. אם תצליחי לשנות את דרך ההתנהלות שלך בתוך הזוגיות, בעלך ימצא את עצמו ללא פרטנר מתאים להתנהגויות שלו, ואו שישתנה, או שתראו ביחד שאין לכם מה להמשיך. את תמשיכי בטיפול, כולל התרופתי אם זה עוזר, ותראי שמצבך ישתפר! בהצלחה!