אוקיי זה כבר יותר מעניין...../images/Emo8.gif
הבחור הכי מבוגר שיצאתי איתו היה בן 28.. ובימים אלה הוא מתקרב בצעדי ענק אל עבר ה-29... (ד"א זה אותו ברמן פורסם מהסיפור בהודעה הקודמת
)
שאלה קשה... באמת שאני לא יכולה לענות. פעם ספרתי, עכשיו כבר לא.
מבחינת בנות?... וואי היה קטע מציק שישבנו ביומולדת שלי כל החברות ושמתי לב שהתנשקתי כמעט עם כולן בשלב זה או אחר בחיים שלי חחחח אבל בסך הכל אני מאמינה שהתנשקתי עם משהו כמו 5-6 בנות.. כולן חברות שלי. וואי אנחנו חבורה של מופקרות!
אני אגיד ללא ספק שהאכזבה הכי גדולה בחיים שלי הוא אותו בחור בלתי מושג אותו אהבתי בטירוף במשך שנתיים ולא הצלחתי להשיג מעולם... האכזבה הכי כואבת הייתה לפגוש אותו כעבור שנתיים ולראות כמה אפס הוא בעצם..
הדבר שאני הכי זוכרת מהילדות שלי זה כסף! *בלינג בלינג* סורי. הייתי ילדה טחונה. למדתי לספור על ידי ספירת שטרות...
כסף לא יקנה לך אושר... אבל כסף יקנה לך אחלה ילדות!
חחחחחחחחחחחחחחחחח את לא רוצה שאני אספר לך מה שאני הכי זוכרת מהילדות שלנו יחד!!!!!!!!!!! חשבתי בידיוק על זה אתמול כשלמדתי לבגרות בפסיכולוגיה וקראתי על כל מני שלבי התפתחות וכאלה..... אוף.. את יודעת בטח על מה אני מדברת כי כתבתי על זה בבלוג לא מזמן....
ילדה עשית לי טראומה להיזכר בזה שוב!
אמממממ תראי. זה נכון שבאיזשהו מקום אני מקווה שתהייה לי אהבה אמיתית ואני מאחלת אחת כזאת לעצמי ולכל הסובבים אותי. אבל העובדות מדברות בעד עצמן.... נורא נורא קשה לי להאמין באהבה אמיתית. סך הכל כל כך הרבה אנשים מתגרשים, נפרדים, בוגדים, פוגעים, זורקים ומה לא אז איפה האהבה בידיוק?! אני לא מאמינה שאפשר לאהוב באמת ובתמים אדם אחד במשך כל החיים.... יש משיכה, יש סקס, יש אינטרסים, יש נוחות אבל קשה לי להאמין שיש אהבת אמת אמיתית ותמימה כמו שיש להורים שלי...
(אבל זה כי הם זקנים חחחח בימינו אין דבר כזה)