באותו עניין כלכלי...

[אופירA]

ואולי עדיף חיים אבודים?

 

[שחר חרישי]

 

[מישהי1632]

באותו עניין כלכלי...

יודעת שפורום פסיכולוגי הוא לא מקום לפתרון בעיות כלכליות. צריכה לפרוק וזהו.
העזתי וטלפנתי לבנק ולחברת האשראי ובדקתי את גובה החוב שלי. (הייתי צריכה לעשות את זה קודם, אני יודעת). התוצאה מזעזעת. לא מסוגלת לכתוב, זה שש ספרות.
לא נראה לי שפעמונים ערוכים לחוב אימתני זה.
החיים שלי אבודים.

 

[אלומת האור]

ניסית לשאול את פעמונים אם הם ערוכים לחוב אימתני כזה?

או שהחלטת מראש אפילו לא לנסות?

בכל מקרה אולי תנסי לבדוק גם כאן, אולי יעזרו לך:

http://uaisrael.info/מהו-ua/

וגם
http://pelledcom.com/bda/

יש גם פגישות טלפוניות רבות משתתפים, את אפילו לא צריכה לזוז מהכורסה. (עדיף כמובן להגיע).

 

[נעמי טאובר]

חששות ומסקנות חפוזות

שלום לך מישהי
אני מצטרפת לעידוד כאן- פני מהר ל"פעמונים"ת אני בטוחה שהם פגשו מצבים קשים יותר... כארגון יש להם הכוח להתווכח עם הבנקים ולהפחית קנסות וריביות, או למחזר הלוואות להלוואות זולות יותר. אל תחכי, אין מה להפסיד.
נסי גם את עמותת "ידיד". בהצלחה!!

 

[מישהי1631]

תודה לכן, אעשה זאת, אבל מרגישה כל-כך לבד

נפגשתי היום עם אלמנתו של אבא שלי.
היא מוכנה לעזור בסכום עלוב ומביש יחסית למה שיש לה, שלא יעזור. הייתי עם בעלי, שלא ממש עזר לי בשיחה. נראה לי שהוא עייף ממני, ובצדק.
האלמנה דיברה אלי בצורה מתנשאת, ביקרה את ההתנהלות הכספית שלי וטענה "המומחית הגדולה" שהמחלות שלי לא קיימות וסתם אני עושה עניין. להבדיל, כשאני קוראת בקבוצת הפייסבוק "גם אני חליתי בסרטן השד" על נשים שהיו בשלב שבו הייתי ועברו אותו ניתוח, אני קוראת שוב ושוב על משברים נפשיים ועל סיבוכים פיזיים. רבות מהן עובדות מישרה חלקית, אם בכלל, ואני נדרשת למישרה מלאה ועכשיו לחפש מישרה נוספת, לנקות את הבית לבד, לסחוב מהמכולת ולהרים סירים כבדים. הבעיה עם הניתוחים הללו שהם משתבשים גם שנים אחרי. כיום המצב יותר גרוע אצלי. יד שמאל כואבת, יש ימים שלא יכולה להרים אותה ופיזיותרפיה לא עוזרת. הסבירו לי שהורידו שרירים ועצבים בניתוח וככה זה. בקושי מקלידה, ותוהה אם אוכל לעבור את הבחינה לתואר השני. מעולם לא נבחנתי בלי להכין סיכומים ולשנן מאמרים באנגלית, הכול בראש.
ובעיקר - הידיעה שאין לי אף אחד. שאני לא מעניינת איש. שאני יכולה לקפוץ מהגג ולסיים עם כותרת קטנה בתחתית העיתון על עוד אישה מבוגרת, לא בריאה, שהסתבכה בחובות.
תמיד ידעתי שהעולם מחורב... שאנשים הם רעים, אבל ממרומי גילי, אני עדיין מופתעת.

 

[נעמי טאובר]

לבד וביחד

שלום לך מישהי1631
צר לי על הסבל שאת חשה, לעתים זה לא משאיר מקום כדי לשים לב שלכל אחד ה"חבילה" שלו, ומה לעשות- גם אם חבילת הצרות של אחרים קטנה יותר- זו לא בהכרח ההרגשה מבפנים... וכך הולכים בעולם כל איש וחבילת צרותיו ולעתים לא מרימים עינים כדי לפגוש את האחר... הסיכוי גדל אם אני ואת נרים את ראשינו ונתעקש לפגוש את עיני האחר, לברך, לחייך, להתייחס.
את כבר עושה זאת בשביל אחרות בפורום, ואני מקווה שתרגישי את נוכחותנו ומחשבותינו הטובות עבורך הולכות איתך.

 

[מישהי1631]

תודה נעמי, על התשובה המקסימה