חד הריונית
New member
באה אליכן...
בנות יקרות... כבר באתי פעם והתייעצתי לגבי איך זה להיות אם חד הורית סיפרתי לכן שיש לי חבר שמעבר לכוונות טובות לא ממש מצליח לספק את הצרכים שלי ושל מה שבבטן... ואז בעקבות התגובות שקיבלתי ושהבנתי שזה הולך להיות תהליך קשה בלעדיו החלטתי כמו שאומרים למחול על כבודי ולתת לו הזדמנות להוכיח את עצמו. עבר הרבה זמן מאז והבנאדם לא מראה שינוי. בינתיים נכנסתי לחודש הרביעי(ממש בהתחלה) לא רואה את הבנאדם מעבר לבדיקות שהוא מתלווה אליי וכשסוף סוף הוא מואיל בטובו להגיע הוא מצפה שאני אהיה מאוהבת ואשתף פעולה עם כל גחמותיו, בין היתר הוא מצפה שאני אבין אותו ושאקיים איתו יחסי מין-למרות שאני מלאה בכעסים עליו אפילו לא בא לי שהוא ייגע בי וכמובן שאני לא משתפת פעולה עם הרצונות האגוצנטריות שלו, כמו שימים ארוכים כשאני מתמודדת עם החיים האמיתיים הוא אפילו לא כאן ומתנהג כאילו לא איכפת לו. אני כרגע גרה עם בן משפחה שלי בבית מאוד קטן שאני צריכה לעזוב כי מן הסתם עוד מעט נהיה שניים ואני מאוד זקוקה לפרטיות שלי עם העולל הקטנטן. אני לא יכולה להרגיש אהבה לחבר שלי(אני גם לא חושבת המילה "חבר מתאימה בכלל) כל עוד הוא מתנהג לא לעניין. כל חיי חיכיתי לרגע הזה שאהרה אך לא חשבתי שארגיש כזו ריקנות-הריקנות שנובעת מעצם התהליך עצמו שאני לבד. אני מדברת לעובר ומבקשת המון סליחה על כל המתח שאני חווה ועל כל הפחדים וממש מקווה שזה לא ייצור מצב שזה ייפגע בעובר המתוק שלי. אני חוששת מהלבד למרות שאני מחזיקה מעמד כי אין לי ברירה. אני שוקלת ברצינות להמשיך ולהיות לבד אם חד הורית אני מקווה שאני אצליח. מישהי יודעת האם בשלבים אלה של ההריון מגיעה לי מהאבא עזרה? חוץ מרצון טוב שלו? למי פונים? ומה עושים הלאה??? מאיפה שואבים את הכוחות??? סליחה על האורך של ההודעה אבל איזו תחושה של הקלה!