א ס י ף

טשטושה

New member
א ס י ף

א ס י ף שתי מזוודות ענק מונחות על גבי המיטה, אחר-צהריים של שבת, בחלוק בית שכבר שנים לא לבשה, אוספת זרזיפי חייה כמו היתה מאחה קרעי חייה טלאי לטלאי לטלאי... זו תקופה ארוכה שהתמונה מונחת מנגד עיניה, נהירה וברורה מאי-פעם, המוסיקה הזו צורמת לאוזניה – שנים שהתקליט הזה מקרטע, חורק, חוזר על עצמו וכמו נסיעה במעגל סגור ללא כל מוצא, הדברים שבים ונשנים ללא כל פתרון... דיברו, טיפלו, ניסו, אמרו, כאבו, בכו, צעקו, עלבו, פגעו, התאוששו, חייכו, הושיטו יד, נפלו וקמו – אין ספור פעמים... ולא נותר בהם עוד הכח... כתונת פסים זעירה וסגלגלת נשמטת מידיה, נוחתת ברכוּת מאכזבת בין שאר הפריטים המכילים את מזוודת חייה, מציפים שוב את אותו מעמד יחיד בו לבשה אותה לפני שנים כֹה רבות, מעלים בה זכרונות, כמעט ונוגעת חרש בחיוכים, בקולות הצחקוקים ובגרגורי משחקי היא-הוא אנושיים – אין מקום יותר לסגלגלות המפוספסת הזו בחייה עוד – שולפת חזרה את הכתונת, ובתנועה מזלזלת משליכה אותה מעליה, מעל חייה, הלאה ממנה – הרחק..... "בוקי" שלה כבר מזמן לא בוקי, הוא מזמן כבר חבקוק – סתם איש שנמצא תחת אותה קורת גג במחיצתה ולא מתוך רצון, לא אגב הנאה...אלא כורך – כורך בלתי נסבל ומעייף... "תיקחי גם את המיקסר של אמא שלך, גם את התקליטים שלך ובעיקר את הספרים שלך – אין מקום לנשום בבית הזה" הוא שואג לה מעבר לקו. והיא מרגישה איך נוחכותה מצטמצמת עוד ועוד ועוד אגב כל מילה נוספת שלו... נושמת עוד נשימה עמוקה, לוטפת ולופטת חפצי הוויה – הווית חייה שלה, נאנחת וממשיכה... אורזת עוד תקליט - עוד מגף – עוד ספר – עוד חולצה – עוד תמונה – אורזת ארנק... נוטפת דומית כאב עמומה נכנסה בסערה שוב לחדר, פרקה כל פריט ואגדה מחדש בערימה סדורה – זה מכבר שההיא נמהל בהוא – והתרכובת לא מוצלחת ואין בה דבר אחד שהיתה רוצה איתה לקחת לא תקליט ולא חולצה לא ספר ולא תמונה אין מקום לשזור את העבר במחר נעלה שתי מזוודות ענק בבגדיה, חילצה עצמה מהחלוק הישן – נכנסה חזרה לג´ינס נעלה, נעלה, נעלה, נעלה את הדלת . טש
 
טשי ../images/Emo25.gif

ולאחר שנעלה את כל הנעילות כל שנותר לי לאחל לה, שבקרוב תוכל לפתוח דלת חדשה, ולנעול אחריה את כל עברה. יופי שאת כאן.
 
נעלה...

נעלה נעלה , אך את מה שעושה אותה עכשיו.. לאחרת , היא עוד תפתח .... יפה , אהבתי ונעצבתי...
 
תמיד --------------../images/Emo42.gif

תמיד ללכת קדימה לא לשוב אחור לחשוב על המחר ולהפסיק לחשוב על אתמול. ללכת, להמשיך בחיים ולדעת שאין דרך חזרה לכן חשוב לנצלם כי החיים לא ישובו לעולם!
 
ברוכה השבה......

אל הבית החם..... כמו תמיד כתיבתך נפלאה, אך אני מקווה כי דברים אלה אינם לקוחים מתוך חייך.... נשמע קצת עצוב לנעול חיים שלמים בתוך שתי מזוודות....
 

טשטושה

New member
אחרית דבר.....

ראשית תודות לכל הקוראים והמגיבים..... ובאשר לשאלתך ליהי - בכל סיפור כנראה - יש משהו קטן משלנו - ..... שמץ זרזיף... משו....... שבוע טוב טש
 

גילית.

New member
EVERY TIME WE SAY GOODBYE

EVER TIME WE SAY GOODBYE ...I DIE A LITTLE יש שיר שקט ויפה באנגלית שאומר את המילים האלה, ואכן יש משהו עצוב בכל פרידה. גילית
 
Everytime we say goodbye

Everytime we say goodbye, I die a little, Everytime we say goodbye, I wonder why a little, Why the Gods above me, who must be in the know, Think so little of me, they allow you to go. When you´re near, there´s such an air of spring about it, I can hear a lark somewhere, begin to sing about it, There´s no love song finer, but how strange the change from major to minor, Everytime we say goodbye. When you´re near, there´s such an air of spring about it, I can hear a lark somewhere, begin to sing about it, There´s no love song finer, but how strange the change from major to minor, Everytime we say goodbye.
 
למעלה