א-ו-מ-ה מ-ג-ו-י-ס-ת

[SigurRos]

א-ו-מ-ה מ-ג-ו-י-ס-ת

נווו..אז הבטיחו לנו כבר לפני חודש מלחמה,סדאם שמדאם,טילים,מסיכות ופטריוטים...בוקה ומבולקה בביצתנו הלבנטינית הקטנטנה ורווית האיבה כדי באושים. אז הבטיחו...ובינתיים גזר הדין מתמהמה מהינתן בהלמות הכרעה וקץ לטירוף או שמא תחילתו של אחד אחר?! שידורי הטלוויזיה הופכים קודרים מיום ליום ומנבאים שטף מהלכי אימה צבאיים מרתק,האומה הופכת מגוייסת עאלק לנרטיב המיליטנטי הכל כך שחוק שמצדיק משכורות לחבורת גבירי חונטה מעונבים שמעוררים בי חלחלה........ אבל בכל אופן,כשאומתנו מגוייסת{תדיר,יש לומר}ישר צפים ועולים הזכרונות מהצבא.מהווית וחווית השירות וטעמיו האותנטיים. האוכל הצבאי חברים.אחחח...נזכר בו בערגה...

..הוא האוכל שכל אחד מאיתנו סבל לפחות 3 שנים{או שנתיים לנשים}.אני באופן אישי חוויתי אותו 4 שנים בגוונים וטעמים שונים-נסבלים,מפתיעים,ובלתי אנושיים בעליל. מהן החוויות הקולינאר-צבאיות שלכם?!?!?!? האם מישהו כאן יזכה לנפץ את מיתוס האוכל הצבאי הגרוע?!?!

 

[כתומתי]

נשמע כמו אוקסימורון - צבא וקולינריה

שירתתי בגלילות, כך שהקולינריה שלי התמקדה במסעדות של הרצליה

 

[גידי42]

מזה אוקסימורון ראבק. הגם את ברוטוס

 

[פינליש]

חההההה נראה לך?

טוב אז ככה: אני שרתתי בדרום הרחוק. חול חול ובאמת שלא היה מה לאכול. הייתי חוזרת פעם בחודש הביתה, מה שעשה את זה יותר נורא... אז איך מתמודדים? פלאפל ועוד חפוזים בפיתה ממקום ישוב קרוב לבסיס אליו הייתי מתגנבת עם הג'יפ של המחלקה. סמי בורקס בואך שק"ם... אני נזכרת בחיוך בבורקסים על הבוקר. לחם... כמויות של לחם... אני עד היום לא מבינה איך לא פיתחתי צליאק מהכמות לחם... עם שוקולד למריחה. וכמובן אל נשכח את חטיפי ה"טעמי", "טוויסט" ועוד ימח שמם חיק טפו של חטיפים שצימחו לי תחת של פילה הריונית. על חדר האוכל קשה לי לדבר... אכן רפי "תמונות קשות". תוצאה: טראומה מנקניקיות, גבינה לבנה, שוקולד למריחה. בורקסים = חולשה = מוקשים. דיאטה חריפה, גמילה מלחם למשך שנה. חרם על קפיטריות של מכללות, חדרי אוכל של קיבוצים, או כל מקום עם ריח של אוכל שמתבשל בסירים יותר גדולים ממני. מסקנה: למילואים באפריל אני אקח הרבה במבה ומנה חמה ואקווה לטוב... לפחות התחת יכנס בכייף למדי ב'

 

[liti]

../images/Emo160.gif חוויות מחיל האוויר

על הבוקר- פיצות, קרואסונים, בורקסים ועוגות יחד עם בעלי היהלום (והמבין יבין). צהריים- משלוח מיוחד של כל הדברים הטובים מהמטבח. אחה"צ לפעמים- פירות, נישנושים וצ'ופרים. ערב- כבר אין מקום, ואם יש אז לחם עם קוטג' ומלפפון כי צריך לחשוב גם על תזונה נכונה... בקיצור, המיתוס על האוכל הצבאי הגרוע פסח עלי... אבל אני לא אנפץ אותו עקב הזכרונות המזוויעים מהטירונות (שקשוקה צה"לית בארבע וחצי בבוקר... הייתי אומרת איכס אבל לא כידוע אומרים איכס על אוכל).

 

[לה ליי]

אמת בפרסום

אכן כן! האוכל בחיל האוויר באמת מעולם אחר... ולא רק לבעלי הדרגות והכנפיים, גם פשוטי העם מצאו אוכל מעניין. חביתות, פנקייקים, מעדני חלב למיניהם, עוגות שרק יצאו מהתנור, גבינות מתובלות, פיצות, שניצלים, ציפס, בורקסים, קרטיבים, קרמבואים, פירות חופשי, ולא לדבר על אירועי היחידה שאז בכלל הכינו אוכל פצצה, ממש גן אירועים. ואם מישהו בכל זאת נשאר רעב, תמיד אפשר היה ללכת לבונז'ור ליד חדר האוכל ולקנות משהו טעים, איזה סטייק/ שווארמה/ המבורגר/ סנדוויץ'/ בורקס/ פיצה ועוד עם אוכל כזה אומרים שהבנות בח"א כוסיות...

 

[עוד חיילת]

הלוואי

שזה היה ככה אצלי בבסיס. כן כן, בסיס חיל האוויר עם אוכל זוועתי. קחו שנייה להירגע מההלם. האוכל אצלנו מורכב משלוש מנות עיקריות לפי ימות השבוע: קוסקוס, אורז ותפוחי אדמה. בכולם שולט הכלל "כמה שפחות מבושל יותר טוב". זה בא בדר"כ עם סלטים, שזה התחום בו הטבחים החליטו להפגין יצירתיות (הם שמים בכל סלט לפחות שלושה סוגים שונים של ירקות לא קשורים. תוצאה זוועתית). האוכל הצמחוני (זו אני, מה לעשות) הוא תמיד שניצל. כאן דווקא יש גיוון - הוא לא תמיד לא מבושל, לפעמים הוא מבושל יתר על המידה, מה שנותן אפקט של קרש. כל שבוע טעם אחר - שבוע תירס, שבוע סויה, שבוע ברוקולי וחוזר חלילה. חוץ מזה יש גם לחם משלשום (נראה לי. יש עליו עובש, מה זה אומר?) אין מעדנים. פירות - פעם בשבועיים במקרה הטוב. בעלי היהלום כנראה מקבלים אוכל יותר טוב, אבל לא הפחות מיוחסים (אני ורוב הבסיס). מי אמר שצה"ל הוא לא גוף שוויוני? עוד ארבעה חודשים למנאייק, ואמא - אני אוהבת את האוכל שלך כמו שלא אהבתי מעולם.

 

[גידי42]

מכירים את הבדיחה על הנשוי

שנכנס הביתה רואה מה יש לו במיטה והולך למקרר? והרווק שרואה מה יש לו במקרר והולך למיטה? יופי, אז אני כל פעם שהייתי נכנס לחדר האוכל בצבא (אל תיסתכלו על סחבק ככה ,יען כי קרבי קרבי הייתי ואף מילואים עד לפני שנה עוד עשיתי) היתי רואה מה יש לאכול והולך לגזלן. אך הגזלנים גזלנים מי המציא אותם (קצת מזכיר לי נשים: אי אפשר איתם, אבל עוד יותר קשה בלעדיהם) אבל מה לעשות שבתוקף קרביותי יצא לי לשהות בשטח זמן לא מבוטל ושם אין ברירה אלא להסתפק במה שיש. ואז היינו נותנים דרור ליצירתיות החולנית שלנו וטובי השפים לא יכלו להתחרות איתנו בשטח הקולונרי, מקוריות, צירוף טעמים ומוצרים שלא מן העולם הזה. שקשוקה עם רוטב חול ושאריות מהלוף של היום הקודם (טוב גם מים ליפה וסבון לא היו בנמצא ,וחוץ מזה מי פרייר לשטוף כלים?) ספגטי שבזמן מצוקה סתמנו איתו פנצ'רים בגלגל... סטיק פילה לוף עם רוטב אנשובי מתובל בקצת הגריז מהנגמש ועוד ועוד....(היה לנו גם מזל גדול אם הטבח התורן גם לא גירבץ רגע קודם)מספיק אם אומר שהחפץ המבוקש ביותר בקיטבג היה מסיכת האב"כ וזה הרבה לפני ששמעו בכלל על סאדם והגזים שלו (לא אפרט כאן גם מה היה קורה כאשר מורידים את הנעליים...) אבל זה עוד כלום, את כל זה היינו נאלצים לפלוט בשטח בכריעה.... נו ואז באמת התחילה הבעיה... אבל זה לא נושא השרשור לכן לא אכנס לזה.

 

[SigurRos]

../images/Emo6.gif אפרופו לוף ../images/Emo26.gif

אז נכון שעצם המילה "לוף" מעוררת בנו חלחלה {ואם לומר את האמת, אני מוריד את הכובע בפני ריכרד לוי המניאק הקטן הזה שהאכיל אותנו בshit הזה ועשה על קיבותינו המצולקות מליונים אבל ניחא...}, אבל זכורה לי חוויה מיוחדת שחוויתי בזמנו אפרופו לוף דווקא במוצב על גבול הצפון. כיוון שהטבח היה חדור רוח מוטיבציה מפאת סכנת הקטיושות המרחפות מעל, הוא הפליא במטבחו והוציא מנות טעימות לעילא ולעילא יחסית לצבא. אחת מהן הייתה לוף קצוץ ומטוגן בארטישוקים ולימונים.המנה הייתה עזת טעם ובעלת אוריינטציה א-לה מזרחית ולא זאת אף זאת- טרפנו אותה כדי ליקוק הצלחות,ביקשנו תוספת אך לא הייתה. אתם קולטים?! תוספת לוף..כמובן שברגע הנגיסה לאף אחד מאיתנו לא היה שמץ של מושג כי מדובר בלוף ורק אחרי דין ודברים עם הטבח ותהייה על פאר היצירה נחשף הסוד הגדול והנורא...חחחחחח למעט אותה החוויה אפשר לומר שבתנודותיי הצבאיות הסדירות ברחבי הארץ לא הצלחתי למצוא ולו טבח אחד נורמלי לרפואה,האוכל היה בד"כ מתחת לכל ביקורת ולא ראוי למאכל אדם{וזאת כמובן ובראש ובראשונה כדי שנתחי הבשר הטובים יישארו לטבחים בחינגותיהם הפרטיות,וכך גם הגבינות הצהובות וכיוב'}.

 

[גידי42]

לוף - באין ציפור שיר גם התחת הוא זמ

אתה בטוח שלטבח שלכם לא קראו בטעות חיים כהן, צחי בוקשתתר, רפי כהן? ורגע ברצינות . מלוף אפשר להכין אחלה אוכל טעים אם עושים את זה באהבה (כמו חומוס אחלה בפירסומת)

 

[פינליש]

אני מתקשה להבין....

פעם בצבא מתוקף תפקידי יצאתי לאימון מתקדם בשטח. היינו משהו כמו שישים זכרים ואנוכי ניקבית אחת. עזבו שהתפקיד שלי דרש ממני לעסוק בפעילות קשה ואוכל היה דבר חשוב. אה מה ?! מנות קרב אפעס מזינות אולי את הנשרים שבאים בלילה לאכול את השאריות. ואכן היו קוסמים שידעו להפליא בבישולים של הלוף ואני הייתי מוקסמת. חיילת צעירה שרק עזבה את הבית וגדלה עם מבשלת... אוקצור לפעמים הייתי מכינה מהלוף "קבובות" ובודקת כמה רחוק אני יכולה להשליך אותם... קצת כמו להקפיץ חלוקי נחל בכינרת רק שהלוף נדבק לדפנות של נגמש... לא לנסות בבית. פינליש בפרץ ירוק לזכר גיוס פברואר 2.

 

[תלתלית]

אבוקדו

במשך שלושה חודשים בקורס הוראה למדתי וריצאיות שונות ומשונות על אבוקדו... אני לא אוהבת אבוקדו, ממש לא אוהבת <לא אומרים איכס על אוכל ולכן לא אומר>. כשהיתי קטנה בערך בת שנה או שנתיים אמא אומרת שאכלתי אבוקדו לרוב. בכל אופן, ככה למדתי את נפלאות השקם והמנה החמה המגעילה <פוזיליו זיתים שחורים למתענינים>, עד היום כשאני אוכלת לפעמים <משתדלת כמה שפחות> סנדביץ' קרקר אני נזכרת ברגעים האלה שבחצות הייתי מתגנבת ל"אזור שבו אסור ללכת עם פיג'מות, אלא רק במדים", שמה חמישה שח"ים במכונה ההיא, והיא היתה מביאה לי כמו חיבוק את המנה הלילית שלי . .. סנדביץ' קרקר במילוי גבינת צ'דר. יאמי יאמי, במכונה שלידה נהגתי להוציא באופן טקסי משהו, פחית של מיץ תפוחים עם ציור של תפוח ירוק ומתוק חמצמץ. ואז היתה מגיעה שעת ההתגנבות חזרה למיטת הסקביאס עם המצעים שהבאתי בריח של הבית... ולאורו של הפלפון הישן והמכוער שלי בעודי נוגסת ברעשים קטנים את ההפתעות שלי הייתי קוראת את המכתבים מהחבר. אלה היו רגעים קטנים של אושר.. את השירות הצבאי העברתי במקום שכל קשר בינו לבין אוכל מקרי בהחלט. שם למדתי את נפלאות השוקובו והטילון, וכבר הבאתי קורנפלקס מהבית. <מסקנה:תמיד אפשר לעצור במקדונלד'ס ביום חמישי בערב, או לבקש סנדביץ' מהדודות המתוקות בארלוזורוב...> נוסטלגיה ... <טוב שאין לי מילואים>

 

[SigurRos]

../images/Emo9.gif

 

[בל הפיה הטובה]

מי שלא חטף הרעלה אולי

ר קמי שלא חטף קלקולי קיבה והרעלות ... אישפוזים ועוד תענוגות שכאלה מהאוכל הצבאי יוכל לנפץ, אולי, אם מה שנראה לך כ'סטיגמה'.. אני משוחררת שנתיים ושירתתי יותר מ- 4 שנים בצבא... תפקידי כלל סיורים רבים בבסיסים רבים של כל חיל אפשרי. כך שביקרתי בחדרי אוכל רבים מספור. כמו שבטח הבנת.. אני , בטח לא אהיה זו שיכולה לנפץ את ה'סטיגמה' .. מיותר לציין, שלענ"ד זוהי כלל לא סטיגמה.. אולי יש מישהו שנסיונו שפר עליו

 

[הליויתן]

לי יש דוקא זכרונות מצוינים

בעיקר מארוחות הלילה אחרי,הצלילות,לפנות בוקר......... כשאתה מתפטם בעופות צלויים משובחים עד שלא נשאר מקום.רק להתהפך על הגב,לפתוח כפתור במכנסיים וליהנות מסיגריה ריחנית.כולך כבר חם אחרי המקלחת המצוינת.ויודע שתוך שעתיים תקום לעוד יום איום............... ותודה לדויד,הטבח שבאמת התאמצץ שיהיה לנו חם,משביע וטעים מאד בלילות הארורים האילו. אם אתה במקרה קורא את זה,תודה! אני גם זוכר ארוחות דגים ופירות ים נהדרות על כל מיני כלי שיט צבאיים אבל אילו כבר מעשיות אחרות.

 

[H20]

אוכל צבאי- בואו נדבר על זה

חדר האוכל בבסיס שלי היה מצוין (ומשופץ)!!! (ולא, לא שירתתי בחיל האוויר). במצעד המאכלים הטובים כיכבו: שניצל מאוד דומה ל "נטורל שניצל" הוינאי, אם מישהו מכיר, אורז, סלט ירקות מושקע, עוף, נקניקיות, מלוואח וג'חנון וקינוחים- עוגות מפוארות, כדורי שוקולד, פירות, ארטיקים... אנשים היו מגיעים אלינו מהיחידות השכנות כדי לאכול...

 

[mto]

עוד לא מגויס אבל יש לו סיפורים

האוכל בבקום הוא משהו נהדר, אבל אני כמי שאוהב אורז וקציצות, ויכול לאכול את זה כל היום, נהנה בדרך כלל מהכל. אז קיבלנו אורז שניצל ועוד כמה ירקות תפוח לסיום ופרות יבשים. כנראה בבקום יש אוכל טוב כדי לצפר את המתגייס לקראת הכמה שנים שהוא הולך לאכול...או לא. וגם בבת גלים הייתי, וגם שם אכלתי, וגם שם נהניתי, סלט , פירות ( תפוחים לרוב) שניצלים שוב, ארוחה רגילה אבל שנעשתה בטוב לב ובאמונה מלאה. MTO - חדש כאן, אבל עדיין מנפץ סטיגמות.

 

[אביתר במישור888]

אין שום דבר לנפץ

אוכל של הצבא=חרא. צה"ל=חרא. תודה שלום

 

[איביס]

חוויות הטונה והלוף

הצבא זכור כאירוע טראומטי שבגללו הפסקתי לאכול טונה - זה נמאס עלי כל כך שכבר די הרבה שנים אני לא יכול להתקרב לטונה משומרת. חוץ מזה יש את החוויה הבלתי נשכחת של לוף מטוגן בתוך שמן של טונה על ברוס תחמושת בשדה... וכמובן של עוד המון צורות הכנת לוף.