בסוף יצא צהריים בפנגיאה.
שתי עסקיות, אחת ב-89 שקלים והשניה ב-69 שקלים וקינוח ב-36 ש"ח. האוכל היה משובח להפליא, אבל עם הכשרון של המטבח, אפשר להוציא יותר. 89 שקלים לעסקית של שתי מנות זה מספיק כסף בשביל לתת ללקוח שלך פינוק עד הסוף. אני לא רואה סיבה שהמנות בעסקית יהיו נחותות מאלו שבתפריט הרגיל. בתפריט הערב מנת הפילה סצ'ואן שלקחתי בעסקית ה-89 שקלים (והייתה נהדרת), מגיעה עם ברולה כבד אווז, שנעלם בעסקית. פילה סלמון ברוטב סלרי ובוניטו מגיע ללא "קראסט שיטאקי וכמהין" שמופיע בתפריט הערב. מטרטר הטונה המצוין נעלם רביולי תפוח. למה זה טוב? הרי אם המטבח היה חושב שהמנה צריכה להיות ללא המרכיבים הללו, הם לא היו מופיעים במנה מלכתכילה. כלומר, שילמתי סכום כסף לא מבוטל בכלל וקיבלתי ארוחה שמראש מתחייבת להיות פחות טובה. האוכל עצמו, על כל המנות (טרטר טונה, סלט אבוקדו ועגבניות, פילה דניס עם איזשהי שעועית אסיאתית, פילה סצ'ואן וקינוח מדהים שנקרא 'ממתק שוקולד' ומכיל "מוס אגוזי לוז, קציפת שוקולד חמה, דפי שוקולד וסורבה מנגו יוגורט") היה מאוד מוקפד ועם חומרי גלם משובחים, אבל הקמצנות הטיפשית הזו גורמת לך לצאת עם הרגשה קלה של פספוס. ולמען השם, מי מעצב הפנים המופרע שהחליט לשים את המראות המוטות האלו בצידי המסעדה? לקח לי חצי שעה להתגבר על הבחילה הנוראית שהן יוצרות למתבונן. מאוד מומלץ, בקיצור. אם כי מאחר והעסקית יוצאת יקרה למדי גם כך, עדיף כבר להשקיע טיפה יותר בארוחת ערב מלאה ללא התקמבנויות קטנוניות. (וקטנוניות אחת קטנה לסיום, 12 שקל על דיאט קולה זה מגוחך, גם אם התרגלנו לזה). 213 ש"ח סה"כ למה שאמור היה להיות ארוחת בוקר קלילה. נו שוין. לבשל הוא יודע, זה בטוח.
