good vibrations
New member
את
ילדה מפונקת שלקחו לה את אמא, יושבת ובוכה בשקט. לא צועקת על אף אחד, לא חובטת בכלום, הנשמה שלה מתכווצת
לגוש נוקשה וזעיר במכבש הלחצים הקיומיים. ועכשיו, הנשמה מתחילה להתרחב ולקרום מסביבה מחדש חיים. אבל עדיין אמא לא פה.
מאוורת, מכניסה רוח, מים, צבעים. ומה גדל ותופס נפח בלתי ניתן למיזעור? את, אמא. העיניים הירוקות, החיבוק החם, הארוך מדי.
את והחוסר הבלתי נתפס שלך.
אני היתומה השקטה, העדינה והמאופקת. אבל זה לא מה שאני. אני עולם ומלואו של רגש, תשוקות, אהבה, כעסים, מעלות וחולשות.
ועוד הרבה הרבה מה לגלות על עצמי. אבל את לא כאן, את הלכת. אז איך אפשר? זה כמו מעגל, אני חזקה, אבל אמא שלי לא כאן.
אמא שלי לא כאן, אבל אני חזקה. אי אפשר לברוח מהחוסר ואי אפשר להתכחש לחוזק. חיים בחסר. אז מנסה לדמיין שאת כן כאן,
איפשהו, אולי, ממש ממש קצת. לפעמים זה נחמד, אבל בדרך כלל זה לא עובד.
חיים בחסר. אילו מן חיים אלו? גם אם יהיו נפלאים... כואב לי. המציאות המרה והאכזרית הזו כואבת מאוד.
ילדה מפונקת שלקחו לה את אמא, יושבת ובוכה בשקט. לא צועקת על אף אחד, לא חובטת בכלום, הנשמה שלה מתכווצת
לגוש נוקשה וזעיר במכבש הלחצים הקיומיים. ועכשיו, הנשמה מתחילה להתרחב ולקרום מסביבה מחדש חיים. אבל עדיין אמא לא פה.
מאוורת, מכניסה רוח, מים, צבעים. ומה גדל ותופס נפח בלתי ניתן למיזעור? את, אמא. העיניים הירוקות, החיבוק החם, הארוך מדי.
את והחוסר הבלתי נתפס שלך.
אני היתומה השקטה, העדינה והמאופקת. אבל זה לא מה שאני. אני עולם ומלואו של רגש, תשוקות, אהבה, כעסים, מעלות וחולשות.
ועוד הרבה הרבה מה לגלות על עצמי. אבל את לא כאן, את הלכת. אז איך אפשר? זה כמו מעגל, אני חזקה, אבל אמא שלי לא כאן.
אמא שלי לא כאן, אבל אני חזקה. אי אפשר לברוח מהחוסר ואי אפשר להתכחש לחוזק. חיים בחסר. אז מנסה לדמיין שאת כן כאן,
איפשהו, אולי, ממש ממש קצת. לפעמים זה נחמד, אבל בדרך כלל זה לא עובד.
חיים בחסר. אילו מן חיים אלו? גם אם יהיו נפלאים... כואב לי. המציאות המרה והאכזרית הזו כואבת מאוד.
