את

[x יהלי x]

את

אני לא מבינה למה את הולכת, לאן את בורחת אני לא מבינה איך את נעלמת ודווקא, דווקא עכשיו אני כל כך מתגעגעת וצריכה אותך ולא...לא מסוגלת להבין אז נכון שהיית תמיד מסביב.. ותמיד לידי ואולי אלף פעמים זה הרגיש כמו ברור מאליו. את יודעת מה קורה לאנשים שהברור מאליו נעלם להם? ראיתי את העניים שלך, את לא רוצה ללכת ונכון שאת אומרת שאת חייבת ושאת לא יכולה, אבל...בבקשה...תשארי. אחרי כל כך הרבה שנים, אני כבר לא זוכרת איך זה לחיות בלי שאת בסביבה את יודעת שאני אישה חזקה ושאני אף פעם לא מבקשת ולא אומרת... אז תראי אותי עכשיו, אני כלום ואני לא אדע מה לעשות בלי שתיהי כאן תשארי כאן ותאהבי אותי כי...אני אוהבת אותך ואני לא יודעת מה לעשות בלעדיך בלי החיוך שלך, העניים המדהימות, המצועפות... בלי לחבק אותך כשעצוב לך ובלי לברוח אליך כשנגמר לי הכח. את הרי האי השפוי בעולם שלי, ונכון, את לא יודעת כי אף פעם לא אמרתי. את המכתב הזה אני אף פעם לא אשלח לך. ככה את מכירה אותי חזקה מידי, קשה מידי. וכשתעלמי, שום דבר לא יחזור להיות אותו הדבר, אז אולי אני צריכה לוותר ואולי הייתי צריכה לעשות את זה כבר לפני 15 שנים, כי היום...זה כבר כואב מידי. אני אוהבת אותך ותמיד אוהב.

 

[מחפשת את האומץ]

אוווץ'

 

[דמעות חמות]

היי

קראתי והתרגשתי, רואים את הכאב והכנות שבדבריך שולחת חיבוק שאולי קצת יעודד

 

[פאמקי]

יהלי

חוסר ההבנה מובן. זהו תהליך טבעי בפרידה. אך יכולה להבטיח לך שדברים מתבהרים או שהופכים לא רלוונטיים יותר. את אכן אשה חזקה מהמעט שהכרתי אותך, אך לא בגלל שאת לא מבקשת ו/או מדברת. זה ממש לא מעיד על חולשה. את אשה חזקה בזכות הדברים שהם חלק ממך- החוכמה, האסרטיביות, יכולת הכתיבה שלך והדברים שנאמרים שם (אמרתי לך ש'חזקה' זה לומר?

). אז נסי לראות שאת 'ה-מ-ו-ן', התאבלי על הקשר (או שתנסי להשיב אותו אם זה הדבר הנכון, אם לא אמרת כל מה שרצית, אם לא הראית מספיק, אם היא ראויה... ולא כי אתן רגילות), הרשי לעצמך לכאוב ואח"כ להתאושש ולצמוח ממנו. בטוחה שלמדת דבר או שניים בעקבותיו. שולחת חיבוק

, מאחלת שיהיה הכי קל שאפשר. וכאן אם תצטרכי.