את...

את...


בכלל לא התכוונתי שאת תגיעי. לא התכוונתי שכל זה יקרה. ואז מילה, חצי חיוך, ציניות איכותית ששינתה את המקרה.
בכלל לא התכוונתי לליפול שוב למקום מסובך. אהבה גדולה עליי עכשיו. ותמיד אמרתי שזה עוד יבוא בזמן...
ואז הגעתי לסוג של שקט. יש שיגידו שזה אושר שקרי. אבל אני לא רציתי לאהוב עכשיו.חיכיתי למשהו אמיתי.
לא נתתי לעצמי להתבלבל או ליפול לתוך מקום של ריק. ישבתי וחיכיתי שמשהו טוב יקרה ושאני ארגיש... כמו שהרגשתי הרבה לפני.
ואת הגעת.
ומשהו בך הזיז לי את הלב. קצת ימינה, קצת שמאלה. הוא כבר לא יושב במקום שקט.
ואת תופסת בתוכו מרחב. מקום שאת לא אמורה לתפוס בכלל.

עכשיו אני חושבת עד מתי להקשיב ללב. ואת הולכת איתי קדימה. עוצרת. מתבוננת. תוהה עד להיכן נתקדם.
אהבה זה דבר מסובך- אמרו את זה חכמים יותר. ואני רק רציתי שהיא תהיה טובה. שתמלא לי את הלב.
אז עכשיו עוצרים וחושבים קצת בהגיון. ניתן ללב לנוח קצת, ולך ננסה לגרום לא לתפוס מקום.
עכשיו עוצרים לרגע. מנסים לשים את הדברים על דיוקם.
ואת, אל תעצבי ממני. אני עושה הרבה גם כדי שגם לך יהיה קל.
 
וואוו!! איזה יופי כתבת


באמת אפשר להחליט מתי לאהוב?
"לא רציתי לאהוב עכשיו"- כמה קסם יש במשפט הזה
גם קצת כאב... ?

ולמה המוח והלב לא הולכים יחד?
אני חושבת שאנחנו מסבכים את האהבה.. והאהבה מסבכת אותנו :)

ואולי זה רק פחד משינוי?
אולי הלב החליט פתאום לזוז בצורה שונה, וזה רק הבהיל לרגע?

חצי שנה ניסיתי לשים "דברים על דיוקם".. לרסן את הלב ולכוון את המוח ל"מסקנות נכונות"
והיא רק ביקשה ממני לדבר רגש... ועודדה אותי לשבור "חוקים" ששמתי לנגד עיניי
ועכשיו אני אומרת לה תודה :)
ולא... זה לא פשוט בתוכי-
אהבה מסבכת אותי... ואני מסבכת אותה ממש בחזרה...
ואולי זה לא צריך להיות...
אני פשוט רציתי שיהיה טוב.. וקל (?)
ושני הדברים לא תמיד הולכים ביחד אבל-
ברגע שאני שומעת את קולה... או את עינייה... הכל שקט פתאום...
יושב במקום הנכון (שמשתנה כל הזמן)...
הבנתי שה"רעש" זה הלב שלי מחליט לחזור וללכת... אחרי שנת חורף ארוכה

אז -
כל יום מחדש שואלים שאלה ומקבלים תשובה...
אבל לשים דברים על דיוקם... לחשוב איך ומה נכון....
כשאני נוהגת כך, אני מרגישה שעברי המצולק קובע את כיוון צעדיי..
ואני לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות או איך להרגיש


ו....-
אחרי שיצאתי מהטוסיק של עצמי, וחזרתי לדברייך
-
גם אם משהו טוב הגיע ברגע לא צפוי... הוא עדיין טוב ו-
אולי...
תתני ללב לדבר ולמוח להזהיר או לפחד... ואת תקשיבי לשניהם ובעיניים פקוחות תמשיכי?

וכמה זה מרגיש לי טיפשי, לפעמים, לתת עצות בענייני לב... שתמיד התשובה הנכונה הפוכה לזו שחשבת...
ולא משנה מה חשבת...

אחזור לנקודת הפתיחה- כתבת בצורה מופלאה ומלאת רגש
תודה על העונג


שבוע נפלא ומלא קסם
 
תודה


קסם,
תודה על התגובה. אהבתי מאוד את מה שרשמת - גם מה שהיה קשור רק אלייך

וקצת ברצינות..את צודקת שצריך לשלב את הדברים יחד. את הלב והראש.
אבל לפעמים הפחד משתק... (ובמקרה הנוכחי זה פחד מהפחדים של אותה בחורה.)
ואין ספק שהעבר שלנו לפעמים קצת קובע לנו. אני חושבת שבכולנו יש צלקות מהעבר.
אולי מתישהוא נלמד לתת לו קצת פחות משמעות..

אבל לפחות, בשבת הזאת, יש לי סיבה טובה להתגאות בעצמי. כי למרות הפחדים סיפרתי לה מה מרגיש ומה קורה...
ויש עוד כמה דברים לסדר. זה לא מהאהבות הקלות והפשוטות .אבל עכשיו שהדברים גלויים והפחדים ידועים, אולי יהיה קצת יותר קל.

שבת של אושר
 
בהחלט להתגאות


ואני כבר מזה כמה זמן חושבת
שכנות זה אחד הדברים היותר סקסיים שיש
ומאמינה בלב שלם שכשהדברים גלויים, ומונחים על השולחן...
אפשר להתמודד איתם
בלי להתחבא או לפחד- כי הכל ידוע...
נפלא בעיניי

וקל לא שווה לטוב... למרות שאנחנו מאוד מאוד רוצות...
אבל התענוג והאושר שווים כל "טיפת זיעה ומאמץ" לא?

בהצלחה גדולה

סופ"ש מלא קסם ואהבה
 

טורטיתת

New member
למה צריך לחשוב שיש אהבה?

"עכשיו אני חושבת עד מתי להקשיב ללב" - למה צריך לחשוב שיש אהבה?
ברגע שהלב מרגיש עוזבים את ההגיון בצד הרי כתבת "ישבתי וחיכיתי שמשהו טוב יקרה ושאני ארגיש... כמו שהרגשתי הרבה לפני.
ואת הגעת. ומשהו בך הזיז לי את הלב. קצת ימינה, קצת שמאלה. הוא כבר לא יושב במקום שקט. ואת תופסת בתוכו מרחב. מקום שאת
לא אמורה לתפוס בכלל." אז למה לפחד ? הלב יודע לבד מתי לקבל להכניס לתוכו, אסור לתת להגיון לדבר במקום הלב, כי לצערי הרב
שהגיון מדבר במקום הלב, הכל הופך מחושב יותר "רובוטי" יותר עובדים ממקום טכני וזה פוגם בהרגשה של הלב.

עזבי ההגיון תני ללב להרגיש לרגש קבלי אותה תאהבי אותה פן תתרחק מימך ומליבך.

בהצלחה
 
לא יודעת אם אני ממש מסכימה איתך :) כי

הלב לא תמיד יודע...
הלב פשוט הולך לפי הרגש...
והרגש לא תמיד הביא אותנו, או לפחות אותי, למקומות טובים...
כי לפעמים הרגש מתעתע
לפעמים הרגש מעורבב ולא ברור.. וצריך לפשט ולהבין..
מתי זו אהבה.. מתי זה פחד מלבד... מתי זה בדידות.. אם זה כעס או שפשוט נעלבתי...

אז אני מסכימה שחייבים להיות מחוברים לרגש.. ולא הכל צריך להיות מחושב..
אבל גם לא עיוור ומאוד מודע, למקום בו מניחים את הרגל...

אבל לחלוטין מסכימה שאם הלב מרגיש, צריך לעשות עם זה "משהו" ... :)
 
אהבתי את מה שכתבת

וזה רק אומר שממתקים נופלים מהשמיים...

מסתבר שיש לך מקום בלב והוא שמור רק בשבילה....

שתצליחו ותהנו מהחלקה הזאת שהיא רק שלכן
 
למעלה