את שלו!!!!

מירי,

New member
את שלו!!!!

לבן יש מנהג מרגיז הוא רוצה רק את מה שיש לדודו - לא דומה לא כמו את מה שיש לדודו ! דוגמאות? יש לנו שני מושבי בטיחות לרכב , מכיוון שלא היו שניים באותו צבע יש דתי דוגמאות , בתחילה כל נסיעה הייתה מריבה מי יושב בכיסא מסויים , אחרי כמה חודשים התייאשנו ובסופו של דבר דודו ויתר והוחלט שלכל אחד יש כיסא קבוע (וכיסא המריבה כמובן של בן)- ומה אתן חושבות? אחרי 3 ימים שוב מריבות כי בן רוצה את המושב של דודו... עוד? יש לי כאלה בשפע , והוויכוחים שלו מתישים אותי (אני בד"כ לא מתערבת , אבל זה כל הזמן נשמע ברקע). ההשערה שלי היא שבן מקנא\מבקש תשומת לב שלנו או של דודו , אבל הוא מקבל המון תשומת לב מדודו ואנחנו מנסים לתת לו המון זמן רק איתו (דודו אצל חברים או בחוג ומה גם שהוא הולך לישון יותר מאוחר בערב), אני יודעת שכשאאתר מה הוא "מבקש" באמת נוכל לתת לו את זה (אני מקווה) אבל מה????
 

לאה_מ

New member
אני לא יודעת אם זה ביטוי של קנאה

או שזה רגש אחר ושהביטוי הזה בא בגלל האופי של בן (ואולי בגלל השילוב בין האופי שלו לאופי של דודו). האם את מרגישה גם בתחומים אחרים שהוא פרפקציוניסט? תחרותי? הישגי? אולי הוא מבקש להיות בעל זכות הבחירה, לממש את הזכות הזו. נניח שהסידור היה שתמיד בן בוחר באיזה כסא לשבת, ודודו יושב בכסא השני - האם את חושבת שזה היה פותר את הצורך של בן להתווכח בעניין כסא הבטיחות? זה מזכיר לי קצת את הדיון שהיה כאן לא מזמן בקשר ל"אני ראשונה" - את יכולה לראות, אולי זה יתן לך קצת רעיונות.
 

מירי,

New member
בן לא רוצה לבחור!

בן רוצה שדודו ייבחר והוא ייקח ממנו - זה מתבטא בהמון סיטואציות! (דומות מאוד לסיפור המושב...) כלומר עם בן ייבחר את הכסא ודודו ישב על השני , בן מיד יירצה את הכסא השני.. והאמת "דווקא" בגלל האופי של בן ושל דודו נראה לי "לא לעניין" לבקש מדודו לוותר - דודו וותרן באופיו בד"כ... אני לא חושבת שבן פרפקציוניסט, לפעמים בא לו להיות ראשון בתחרות (ואז אם הוא לא היצליח יש סקנדל). ואני אחזור לדיון שהיה כאן (אני זוכרת אותו במעורפל) אולי באמת יהיו לי שם רעיונות. תודה.
 

דליה.ד

New member
בני הצעיר אומר

"היא ראשונה, אבל אני קודם...."
 

ימימה

New member
ווייי מוכר לי!

אבל לא בין הילדים שלי, אלא בין אביגיל לבת דודתה הצעירה ממנה בשנה וחצי (בת 4.5). כל פעם שהן ביחד, זה מתחיל בהמון אהבה ונגמר בריבים בלתי פוסקים, כי בת הדודה רוצה את מה שיש לאביגיל . בדיוק כמו שאמרת: לא דומה, לא זהה, את זה! למשל: אמא שלה הביאה שתי סיכות פרפר יפות, אחת לה ואחת לאביגיל, ואמרה לה לבחור ראשונה איזה סיכה היא רוצה, כדי שאחר כך לא יהיו ריבים. היא התלבטה מאד, ובסוף שאלה את אביגיל איזו יותר יפה בעיניה, וכשאביגיל הצביעה על אחת, מיד החליטה לבחור אותה. אלא שברגע שהיא נתנה את השניה לאביגיל, ואביגיל שמחה בה ואמרה שהיא יפה - נו, ברור שעכשיו זו הסיכה היותר נחשקת. ואביגיל, בהיותה ותרנית למדי מטבעה, הסכימה אחרי זמן מה (מיוזמתה), להחליף את הסיכות. ונחשו איזה סיכה נחשקת יותר עכשיו? חברה שלי טוענת שהיא פשוט רוצה במובן מסוים להיות אביגיל, מכל מיני סיבות פנים משפחתיות, וזו הסיבה לכך. אולי?
 

מירי,

New member
ילד דומיננטי?

לא יודעת! אבל הוא בן 3.5... (לפחות את זה אני יודעת
)
 
גם אצלנו זה ככה

רק הפוך - הגדולה לוקחת כל דבר שנמצא אצל אחיה. זה היה משגע אותי. אבל יום אחד הבנתי (ניחשתי) שהיא רוצה לשחק איתו. וזה מין משחק כזה שהחוקים שלו כאלה. למרבה ההפתעה החוקים של המשחק מקובלים (על-פי-רוב) על אחיה. ואם לא אז אני ממלילה אותם, ואומרת בקול מה שאני חושבת שהם מרגישים ו/או רוצים. מישהו תמיד מוותר (בעיקר אם אני נותנת להם מרחב ולא יושבת עליהם על הראש). אם אני זוכרת נכון - הגדול שלך מוותר לאחיו, אז אולי הוא מוכן להשתתף איתו במשחק הזה? >ספל חמאה תשמח שהשלב הזה יעבור<
 
למעלה