את מי פוגשים בצבא..
שלא פוגשים בכל מקום אחר.. טוב, טוב, הודעה שלישית להיום, אבל חייבים להשלים מכסה של שבוע..
אז כבר שלושה שבועות שאני רואה מישהי מסוימת מידי פעם עובדת במטבח, מישהי שנראת לי מוכרת, מוכרת מידי.. אני מנסה לחשוב את מי לעזאזל היא מזכירה לי.. וכשחשבתי את מי היא מזכירה לי, אמרתי שאין מצב, זה בטח סתם דמיון מקרי.. היום ראיתי אותה שוב, ישבה לידי חברתי, שהיא כבר פז"מניקית בבסיס, ומכירה את כל החיילים. אמרתי שאני לא יכולה יותר להתאפק ושאלתי אותה אם היא מכירה את החיילת ההיא, שנראתה לי מוכרת. היא אמרה לי שכן. שאלתי אותה מה שמה. כשהיא אמרה לי את השם נכנסתי להלם. לא האמנתי. חשבתי שזה עדיף צירוף מקרים ביזארי לחלוטין.. אמרתי שאני חייבת לפתור את התעלומה אחת ולתמיד. ניגשתי אליה. "קוראים לך הדר?", שאלתי "כן", היא ענתה "נכון שהיית בגן משה?" "כן! איך את יודעת?" "אין מצב! לא הגיוני שזאת באמת את! את גרה בפתח תקווה?" "כן, רגע, איך ידעת?" "זאת אני, ליאת, למדתי איתך גם ביסודי" "ליאת? לא נכון! היה לך שיער שונה! אני זוכרת איך ניראת פעם! איך זיהית אותי בכלל?" "ראיתי לפני כמה חודשים קלטת של הגן כשהיה לי יום הולדת 4, היינו חברות טובות אז.." "נכון! רגע, אני דומה לאיך שהייתי פעם? אוי.." בקיצור, המשכנו את השיחה, ניסיתי לצאת מההלם, אנשים הביטו בי בצורה מוזרה, כי במהלך כל השיחה אמרתי - "לא הגיוני שזאת את, זה פשוט מוזר מידי שאני אפגוש אותך דווקא כאן!".. היא עדיין גרה שם.. ברחוב ההוא.. הילדות שלי עברה שם.. כמה אני מתגעגעת למקום הזה.. אלו אנשים פוגשים בצבא...
שלא פוגשים בכל מקום אחר.. טוב, טוב, הודעה שלישית להיום, אבל חייבים להשלים מכסה של שבוע..
