את הלקח למדתי...
אני לא נוהגת בדר"כ לכתוב בפורומים, או לשתף יותר מדי, אבל הפעם אני פשוט מרגישה שאני צריכה לפרוק. חברה משותפת הכירה לי אותו. הוא התקשר לקבוע פגישה, ואני באתי בלי יותר מדי ציפיות. הפעם האחרונה (והראשונה) שממש נקשרתי למישהו הייתה לפני ארבע שנים, והוא שבר לי את הלב, לקח לי המון זמן להתגבר עליו, ומאז אני נזהרת. באתי במטרה להכיר ולהנות. אני חושבת שהמפגש היה מעבר לכל מה שיכולתי לצפות. חשבתי שגם הוא מרגיש ככה. שנינו אהבנו את אותם מקומות, התלהבנו מאותם דברים, היו לנו אינספור נושאים לשיחה ולא נתקלנו בשיחות מביכות. בסוף היה ברור לשנינו שהולך להיות לזה המשך. שוב, עוד לא פיתחתי ציפיות ושמרתי על ערנות. אבל הוא הצליח לשבור כמעט את כל החומות שלי. לא, לא אהבתי אותו כי לא עבר מספיק זמן, וכי לא הכרנו מספיק לעומק. אבל בהחלט התחלתי לפתח רגשות ולהקשר אליו. לא חשבתי על העתיד. לא חשבתי קדימה ולא אמרתי כלום. הוא זה שדיבר על "מערכת יחסים רצינית", הוא דיבר על דברים שנעשה יחד, על עתיד לקשר. ואני האמנתי. לכאורה, הוא לא נתן לי שום סיבה לא להאמין. הוא לא הפסיק להחמיא לי, להגיד לי כמה טוב לו איתי, כמה הוא שמח שהכירו לו אותי, כמה הוא נהנה איתי. הוא באמצע תקופת מבחנים, ואני לא רציתי ללחוץ ולהפריע לו ללמוד, אבל הוא אמר שהוא חייב לראות אותי, שנצא. עד שסיימנו דייט אצלו בחדר. הוא השקיע בי מאוד והכין לי ערב רומנטי. הוא ידע כמה נפגעתי בעבר, הוא ידע שהוא יהיה הראשון שלי והוא ידע על איזה כפתורים ללחוץ. והוא קיבל את מה שהוא רצה. אחרי עוד שני דייטים שהסתיימו אצלו בחדר, אמרתי לו שפעם הבאה אני רוצה שרק נצא. אני רוצה ללמוד להכיר אותו יותר ושהוא ילמד להכיר אותי יותר. באמת חשבתי שהוא רוצה להיות איתי ושלקשר יש פוטנציאל. הוא הסכים ואף אמר שהוא גם רוצה להכיר אותי יותר לעומק. ואז, דממה. לא לחצתי ונתתי לו ללמוד למבחן גדול. אחרי המבחן התקשרתי רק לשאול איך היה. הוא היה שבוז לגמרי ורק רצה לחזור הביתה להורים. קיבלתי את זה ואמרתי שאני מבינה. וזו הייתה הפעם האחרונה שממש דיברנו. הוא פגש אותי לחמש דקות (ליד הבית שלו...) להגיד לי שזה לא תזמון טוב והוא רוצה להתמקד במבחנים. אמרתי לו בהצלחה והלכתי. ולא האמנתי לו לרגע. נתתי לו את כל החופש ללמוד, לא לחצתי או הלחצתי. אם הוא באמת התכוון לכל מה שהוא אמר לי, הוא לא היה עוזב אותי בגלל בחינות. אבל הוא קיבל מה שהוא רצה. והבין שהוא יצטרך להשקיע יותר כדי להמשיך לקבל. והחליט שזה לא כדאי. אז אני את הלקח שלי למדתי.
אני לא נוהגת בדר"כ לכתוב בפורומים, או לשתף יותר מדי, אבל הפעם אני פשוט מרגישה שאני צריכה לפרוק. חברה משותפת הכירה לי אותו. הוא התקשר לקבוע פגישה, ואני באתי בלי יותר מדי ציפיות. הפעם האחרונה (והראשונה) שממש נקשרתי למישהו הייתה לפני ארבע שנים, והוא שבר לי את הלב, לקח לי המון זמן להתגבר עליו, ומאז אני נזהרת. באתי במטרה להכיר ולהנות. אני חושבת שהמפגש היה מעבר לכל מה שיכולתי לצפות. חשבתי שגם הוא מרגיש ככה. שנינו אהבנו את אותם מקומות, התלהבנו מאותם דברים, היו לנו אינספור נושאים לשיחה ולא נתקלנו בשיחות מביכות. בסוף היה ברור לשנינו שהולך להיות לזה המשך. שוב, עוד לא פיתחתי ציפיות ושמרתי על ערנות. אבל הוא הצליח לשבור כמעט את כל החומות שלי. לא, לא אהבתי אותו כי לא עבר מספיק זמן, וכי לא הכרנו מספיק לעומק. אבל בהחלט התחלתי לפתח רגשות ולהקשר אליו. לא חשבתי על העתיד. לא חשבתי קדימה ולא אמרתי כלום. הוא זה שדיבר על "מערכת יחסים רצינית", הוא דיבר על דברים שנעשה יחד, על עתיד לקשר. ואני האמנתי. לכאורה, הוא לא נתן לי שום סיבה לא להאמין. הוא לא הפסיק להחמיא לי, להגיד לי כמה טוב לו איתי, כמה הוא שמח שהכירו לו אותי, כמה הוא נהנה איתי. הוא באמצע תקופת מבחנים, ואני לא רציתי ללחוץ ולהפריע לו ללמוד, אבל הוא אמר שהוא חייב לראות אותי, שנצא. עד שסיימנו דייט אצלו בחדר. הוא השקיע בי מאוד והכין לי ערב רומנטי. הוא ידע כמה נפגעתי בעבר, הוא ידע שהוא יהיה הראשון שלי והוא ידע על איזה כפתורים ללחוץ. והוא קיבל את מה שהוא רצה. אחרי עוד שני דייטים שהסתיימו אצלו בחדר, אמרתי לו שפעם הבאה אני רוצה שרק נצא. אני רוצה ללמוד להכיר אותו יותר ושהוא ילמד להכיר אותי יותר. באמת חשבתי שהוא רוצה להיות איתי ושלקשר יש פוטנציאל. הוא הסכים ואף אמר שהוא גם רוצה להכיר אותי יותר לעומק. ואז, דממה. לא לחצתי ונתתי לו ללמוד למבחן גדול. אחרי המבחן התקשרתי רק לשאול איך היה. הוא היה שבוז לגמרי ורק רצה לחזור הביתה להורים. קיבלתי את זה ואמרתי שאני מבינה. וזו הייתה הפעם האחרונה שממש דיברנו. הוא פגש אותי לחמש דקות (ליד הבית שלו...) להגיד לי שזה לא תזמון טוב והוא רוצה להתמקד במבחנים. אמרתי לו בהצלחה והלכתי. ולא האמנתי לו לרגע. נתתי לו את כל החופש ללמוד, לא לחצתי או הלחצתי. אם הוא באמת התכוון לכל מה שהוא אמר לי, הוא לא היה עוזב אותי בגלל בחינות. אבל הוא קיבל מה שהוא רצה. והבין שהוא יצטרך להשקיע יותר כדי להמשיך לקבל. והחליט שזה לא כדאי. אז אני את הלקח שלי למדתי.
