אני חושב שזה תלוי מאוד בנסיבות
אולי זה עניין של קארמה.
למשל חייל גרמני במלחמת העולם השנייה, שהובא לידיעתו מה קורה במחנות ריכוז ושיבצו אותו להיות שם, אז הוא חייב להקריב את היקר לו מכל רק כדי לשמור על צלם אנוש, כנ"ל גרמנים שהחביאו יהודים, גם אם הם אף פעם לא השקיעו בדרך רוחנית, יכול להיות שעצם המעשה הזה הקפיץ אותם מבחינה רוחנית כי הרבה הוצאו להורג עקב כך.
לעומת זאת, מי שנניח נולד למעמד גבוה בארה"ב, מתרגל מדיטציות (לדוגמא), ובאמת תורם ועוזר לאחרים, בשבילו לא מדובר בהקרבה גדולה ובכל זאת הוא מתקדם רוחנית.
אבל איך בכלל אפשר להגדיר "התקדמות" ברוחניות מלבד דברים מוסריים(שעל זה מסכימים כמעט בכל הדרכים)?
הרי יכול להיות שבנאדם יעשה הרבה שעות ביום מדיטציות ויוגה אבל זה חיצוני, או שהוא יכול לעשות תרגילים מתקדמים ולשלוט על התודעה אבל הוא חרא של בנאדם.
לכן אגב אני מנסה לנתח את הדתות השונות, כי אם תחשוב על זה לעומק, אז כשאין לך שום "קווים אדומים" כי הכל יחסי והכל לגיטמי, אז אתה מגיע למצב שאין לא התקדמות ולא הידרדרות, אתה גם לא מתקרב לאמת או לשקר.
אז כמובן שפנאטיות כמו חרדים, מוסלמים ונוצרים פנאטים זה מוגזם ולא מוביל לדברים טובים. אבל גם הקיצוניות השנייה לא מקדמת אותך.
אני חושב שהרבה "הקרבות" שאנשים עושים זה בעצם שקר לעצמם ולחברה, כמו בסופרנוס שראש המאפיה הסביר שהוא עושה מה שהוא עושה בעיקר כדי לפרנס את משפחתו, אז צריך לרצוח, לאיים ולסחוט, לשקר, לגנוב, זה הכל חלק מההקרבה שהוא עושה בשביל יקיריו
