כן.. הזכרונות..
בגלל שהכל עוד כל כך טרי אצלי וכל כך מוחשי קשה לי עדיין לגשת לזה, אבל אני חושבת שהמשפחה שלו תתרגש לראות מה שאכין עבורו ושזה יהיה מכובד. יום אחד ישהתי וניסיתי לכתוב בוורד את כל הזכרונות שלי ממנו מהיום שהכרנו, יחד עם תמונות מארועים מסויימים, אבל ישבתי כמה שעות וכתבתי ובאמצע פשוט הפסקתי ולא נגעתי בזה יותר כבר חודש ואולי יותר. הזכרונות עדיין טריים וצורבים כל פעם מחדש. הם מלווים אותי צפים בהמון סיטואציות וזה נורא קשה לי כשאני עם אנשים כי אני גרה בחו"ל עכשיו ואני נמצאת עם אנשים מהעבודה גם בסופי שבוע ובשעות שאחרי העבודה מכיוון שכולם מתגוררים ביחד. לפעמים מתחילות לרדת לי דמעות ואני מנסה לחנוק אותן, שלא יראו. אני מקווה שאוכל למצוא את הכוחות לעסוק בהנצחה הזו. הבנתי שבני משפחתו מעוניינים לעשות גל-עד במקום התאונה אך הם לא משתפים אותי בכך יותר מדי. אולי כי הם יודעים כמה זה קשה עבורי. אני עדיין מוכנה לעזור למעוניינים בהקמת אתר זכרון במידה האפשרית.