מתחיל מהתחלה
New member
אתן שמכירות אותי
משהו גרם לי להתחיל לחשוב על האנשים שבאמת מכירים אותי, במיוחד על אותן חברות / ידידות שהיו לי במשך השנים וידעו להבין אותי בלי שאגיד מילה, לא היו הרבה, אפשר לספור אותן על אצבעות כף יד אחת, עד הצבא לא היו, היתה אחת שאני התאהבתי בה אבל היא בכלל לא הסתכלה לכיווני, בצבא, התפתחתי, הייתי צריך להסתדר בכוחות עצמי וכך יצא שהתקרבתי ליותר, במשך שלוש שנים היו כמה שהבינו אותי, י' ידעה להכיר אותי, אחריה באה חברתי הטובה ביותר, מ' , למ' לא הייתי צריך להגיד כלום, מ' הבינה אותי עוד לפני שהבנתי את עצמי, התקופה אחרי שמ' עזבה היתה קשה, ניסו להחליף אותה עוד שתיים שהבינו אותי, מ' השניה, ולאחריה א', הן הבינו אותי אבל לא באותה מידה. אחרי הצבא הקצב חזר לאיטיותו, הכרתי בבת אחת את ק' ואת מ' השלישית שתיהן מבינות אותי עוד יותר טוב מכולן, אבל מ' השלישית היא רמה מעצמה, דואגת, תומכת, ומבינה אותי כאילו היא זאת שמכוונת את המחשבות שלי. במהלך השנים הצטרפה לה גם ה', לפעמים נראה שהיא מבינה אותי ואז מתברר שלא כך הדבר ולפעמים היא מבינה אותי הכי טוב בעולם, קשה לי להסביר את הקשר המוזר הזה. כשהתחלתי לכתוב לא ידעתי אפילו כמה אנשים מכירים אותי, מספירה מהירה יוצא שכבר על ההתחלה טעיתי, על יד אחת אי אפשר לספור 7 אנשים, מה גם שעוד שמות עולים לי בראש של מתנדנדים. איך זה שעכשיו שאני כותב שמתי לב שיש אנשים שמכירים אותי ובכל זאת אני מרגיש כל כך בודד. איך זה שנפתחתי לגמרי לכל אלה שכתבתי כאן, אבל הרגשתי עדיין שאין מי שבאמת מכיר אותי. איך זה שמכל כך הרבה חברים טובים וקרובים נשארו כל כך מעט.
משהו גרם לי להתחיל לחשוב על האנשים שבאמת מכירים אותי, במיוחד על אותן חברות / ידידות שהיו לי במשך השנים וידעו להבין אותי בלי שאגיד מילה, לא היו הרבה, אפשר לספור אותן על אצבעות כף יד אחת, עד הצבא לא היו, היתה אחת שאני התאהבתי בה אבל היא בכלל לא הסתכלה לכיווני, בצבא, התפתחתי, הייתי צריך להסתדר בכוחות עצמי וכך יצא שהתקרבתי ליותר, במשך שלוש שנים היו כמה שהבינו אותי, י' ידעה להכיר אותי, אחריה באה חברתי הטובה ביותר, מ' , למ' לא הייתי צריך להגיד כלום, מ' הבינה אותי עוד לפני שהבנתי את עצמי, התקופה אחרי שמ' עזבה היתה קשה, ניסו להחליף אותה עוד שתיים שהבינו אותי, מ' השניה, ולאחריה א', הן הבינו אותי אבל לא באותה מידה. אחרי הצבא הקצב חזר לאיטיותו, הכרתי בבת אחת את ק' ואת מ' השלישית שתיהן מבינות אותי עוד יותר טוב מכולן, אבל מ' השלישית היא רמה מעצמה, דואגת, תומכת, ומבינה אותי כאילו היא זאת שמכוונת את המחשבות שלי. במהלך השנים הצטרפה לה גם ה', לפעמים נראה שהיא מבינה אותי ואז מתברר שלא כך הדבר ולפעמים היא מבינה אותי הכי טוב בעולם, קשה לי להסביר את הקשר המוזר הזה. כשהתחלתי לכתוב לא ידעתי אפילו כמה אנשים מכירים אותי, מספירה מהירה יוצא שכבר על ההתחלה טעיתי, על יד אחת אי אפשר לספור 7 אנשים, מה גם שעוד שמות עולים לי בראש של מתנדנדים. איך זה שעכשיו שאני כותב שמתי לב שיש אנשים שמכירים אותי ובכל זאת אני מרגיש כל כך בודד. איך זה שנפתחתי לגמרי לכל אלה שכתבתי כאן, אבל הרגשתי עדיין שאין מי שבאמת מכיר אותי. איך זה שמכל כך הרבה חברים טובים וקרובים נשארו כל כך מעט.