אתן חושבות שנזכה לראות את אמא

[la la lola]

אתן חושבות שנזכה לראות את אמא

אי פעם שוב?!?!? כמו פעם... מה קורה אחריי המוות?? מה נסגר עם כל הסיפור של גן עדן (ותסלחו לי על הביטוי כן) וכל החרא הזה!! כן נחמד לחשוב שאמא שם מסתכלת מלמעלה בחיים הטובים ששם היא לא סובלת מכל הכאב שנגזר עלייה יושבת שם על ענן מסתכלת עליי ועל כל צעד שאני עושה ודואגת שהכל יהיה בסדר ומחכה לי שביום אחד מן הימים אני יגיע.. ככה חשבתי פעם זה מה שהחזיק אותי אבל יום אחד פקחתי עיינים ואמרתי לעצמי הלללללו תיהי מציאותית!! וזה נראה לי בולשיט אחד גדול!! אז מה קורה עכשיו?! אני לא יראה את אמא יותר לעולם!!!!!!?

 

[gitta]

לה לה היקרה, מתי תראי את אמא

כבת מזל ערב אחת לחברתה, אני יכולה לומר לך שאנחנו בנות המזל הכי מתאים להבין לעומק את הנושא שהעלית כאן. גילך הצעיר מאוד מעלה בך באורח טבעי ספקות, זה מובן. אבל לא רחוק היום שבו תיפתחי לכל התחום הזה, ותביני אותו. סיפור גן העדן לא מדבר גם אלי. אמא לא מסתכלת עלינו מלמעלה מהחיים הטובים ששם והיא בטח לא יושבת על ענןומחכה לנו. אמא נמצאת במעגל אינסופי של היוולדות ופטירה, שוב ושוב, כשבכל פרק חיים וגם בכל פרק זמן שבין פרקי החיים, היא קודם כל מבריאה ומתחזקת, ואח"כ גדלה מבחינה רוחנית ולומדת דברים חשובים. אמא שלנו, וגם אבא, נמצאים בתוכנו, באזור הלב, ואין צורך לחפש אותה מחוצה לנו. ברגע שאני חושבת על אמא שלי, היא נמצאת פה ממש, ואני יכולה לומר לה, בקול או במחשבות, כל מה שיש לי להגיד לה. חשוב לדעת, שיש חוקי טבע בעניין זה של המעגל האינסופי שבו אנחנו נעים, בדיוק כמו שיש חוקי טבע המאפשרים לכל הכוכבים ולשמש לנוע במעגל אינסופי ומאוזן. לפי חוקי טבע אלה, בכל פרק חיים חמישי נחזור להיות עם אותה אם, כך שיש לנו נחמה אמיתית בידיעה זו. ואין זו נחמה פורתא, אלא נחמה גדולה. תמשיכי להיות חזקה ילדה, כי אמא תשמח לדעת שאת בסדר

.

 

[la la lola]

איפה היא?!

לאן היא נעלמה? אני זוכרת לפניי שנתיים וכמה חודשיים שהיא נפטרה הלכנו לישון אצל סבתא כי אבא ואחי הגדול היו עם אמא בבית חולים.. בשש בבוקר העיר אותי צלצול טלפון דודה שלי ענתה והתחילה לבכות.. לא היה לי כוח לשער למה היא בוכה בשש בבוקר הראש לא עבד.. אבל אחריי שעה אבא הגיע עם אח שלי אבא הגיע הייתי כל כך מאושרת הוא ייקח אותנו לבקר את אמא!! הוא היה עם כפה שחורה על הראש ואני צחקתי עליו ואמרתי מה אבא נהיית דוס? הצחוק הפך לבכי.. עוד לא העכלתי את זה כמה דמעות ירדו אבל לא לקחתי את זה רציני.. אמא מתה?? לא יכול להיות! היא הבטיחה שהיא לא תעזוב אותי לעולם!!! אבא הסיע אותנו הבייתה.. בדרך הבייתה השמש החמה של אוגוסט זרחה עליי הציפורים צייצו לכבודי.. ואני חייכתי.. אמרתי אין לי מה לדאוג אמא עכשיו המלכה של אלוהים המלאכית הכי יפה של גן עדן.. היא בטח עכשיו מתעופפת לה לצדי הרכב של אבא עד שנגיע הבייתה.. אני לא רואה אותה אבל היא כאן..כך רציתי לחשוב.. עד שהגעתי הבייתה.. עליתי לחדר של ההורים.. והיא לא הייתה שם! המיטה הייתה ריקה.. ללא אמא!!! אם היא לא בבית חולים והיא לא בבית איפה היא?!? לאן היא נעלמה לי!! הדמעות התמימות הפכו לבכי היסטרי למשך שלוש שעות שלמות לא הפסקתי לבכות.. עד היום..

 

[gitta]

אמא באמת לא תעזוב אותך לעולם

מה שהיא הבטיחה, היא מקיימת ותקיים. ברגע שאנחנו קולטים שיש כמה צורות קיום, ולא רק בגוף הפיזי, אנחנו מתחילים לחוש את מי שנמצא איתנו ברגש, בנשמה. אמא ידעה מה שהיא אומרת, כי הרי אין שום אפשרות שהיא תתנתק ממך, כך אתן בנויות. חבל הטבור הפיזי אמנם מנותק בעת הלידה, אך המקביל האנרגטי שלו קיים לעולם ועד. גם בעוד אלף שנה את תהיי הבת שלה והיא אמא שלך, ואתן עתידות להיפגש עוד מאות פעמים בואריאציות שונות. אם את רוצה לומר לה כמה שאת מתגעגעת אליה ואולי רוצה להתייעץ איתה, קחי דף וכתבי לה את מחשבותייך. בשעה של רגיעה יגיעו אלייך התשובות שלה, כמו בטלפתיה. אולי תרצי להשתתף בקבוצת מדיטציה, או יוגה, זה יכול למקד אותך ולהביא אותך לקשר פנימי עם עצמך, שם הרי נמצאת אמא שלך. שולחת לך חיבוק וים של אהבה. שבת שלום.

 

[la la lola]

אני אוהבת את קו המחשבה שלך..

אבל מנין לך לדעת שזה נכון? ולהיפגש איתה בוריאציות שונות? זה לא אותו דבר!!!! אב לאני מקווה שלפחות זה... תודה תודה מעומק לב על כל ההבנה שלך ממש טוב לשמוע את זה.. אבל זה לא רק זה.. זה למה דווקא היא הייתה צריכה לעבור את כל הסבל הזה?! זה גם כואב שאמא שלי הייתה צריכה לעבור את זה! ובטח גם עכשיו קשה לה שהיא שם למעלה רואה אותי בוכה והיא לא יכולה הליות כאן כדיי לחבק אותי ואני בטוחה שהיא רוצה... אבל כל העניין זה פשוט מתוסבך אין לזה תשובות!! בשיחה שלי איתה בביהח שאמרתי לה שאני אוהבת אותה היא אמרה לי שגם היא וביקשתי ממנה להגיד את זה שוב עכשיו אני מבינה שזה לא היה מספיק.. היא גם אמרה לי שאם אני רוצה לדבר איתה פשוט לדבר או לכתוב על נייר ובאמת יש לי יומן שכתבתי בו את כל מה שהרגשתי אלייה ושאלתי אותה שאלות אבל כבר מזמן הפסקתי נמאס כל הזמן לשאול שאלות בלי לקבל תשובות.. בלי לדעת שהיא בכלל שומעת אותי... בכל זאת שבת שלום ומוברכת באהבה רבה!!

 

[gitta]

השאלות שלך הן חשובות לכולנו

אני שמחה שאנחנו משדרות על אותו גל, פשוט ידעתי שבתור בת מזל עקרב תהיי פתוחה מאוד לזה

אז אנסה להשיב בצורה מסודרת: א. מניין אני יודעת שזה נכון? ממה שראיתי במו עיניי ושמעתי במו אוזניי. לימדתי את עצמי וגם נעזרתי באחרים לפתח את היכולות הטלפתיות שלי, שזה כמו החוש השישי, בערך. עשיתי מסעות בעולם הבלתי נראה לעין, וראיתי אותי עם בני משפחתי הקרובים בכל מיני מקומות בעולם ובכל מיני מצבים. למשל, סבתא מרים האהובה והמצחיקה היתה אימי בחיים קודמים, בסהרה, במאה ה-17. אבי מהחיים הנוכחיים היה גם אז אבי, והיו לי 3 ילדים, 2 בנות ובן, בזמן שבחיים הנוכחיים יש לי כרגע 2 בנות, נכדה ונכד. נוסף לכך, הקדשתי שנתיים לקבלת הכתבה בתקשור של ספר בנושא זה, לצורך לימוד הנושא והעברתו הלאה. ב. להיפגש איתה בואריאציות שונות זה לא בדיוק אותו הדבר, את צודקת. אבל כדי שנלמד להיות בן אנוש ברמה רוחנית גבוהה יותר, עלינו להיות גם הורים להורים שלנו, וכו'. כי בכל היפוך יחסים יש חידוש, משהו נוסף שעלינו ללמוד. אני מעריכה שתאהבי מאוד את הילדה שתיוולד לביתך, למשל, או לנכדתך, כשנשמת אימך עשויה להיות בתוכה. זאת תהיה שיבתה אלייך, כפי שהבטיחה, ובאמת מה זה חשוב אם היא תהייה נכדתך, או כלתך וכו', העיקר שהיא תחזור לחייך, נכון? ג. האם קשה לה שם למעלה כשהיא רואה אותך בוכה? את זאת אני לא יכולה לדעת בלי שאתכוונן אליה, לקבלת מסר ממנה. את יכולה לכתוב לה, כפי שביקשה, כי זאת היא הדרך שהיא בחרה לשמירת הקשר איתך. אני מאחלת לך הצלחה ביצירת קשר איתה, קשר שימחה את הדמעות מפנייך ילדה אהובה

.

 

[אחותו של שקספיר]

בגן עדן אין טלסקופ

כשהייתי קטנה (וחצופה, ליתומה מותר להיות) היו אומרים לי "אימא שלך לא אוהבת את מה שאת עושה כעת, היא מסתכלת עליך מגן עדן" או "תהיי כזו ואחרת, אימא שלך צופה בך מלמעלה ותהייה גאה בך" ואני אמרתי להם "בגן עדן אין טלסקופ" התכוונתי אבל לכך שאין בדיוק תקשורת ישירה בין הוויה ערטילאית כמו גן עדן, ובין המציאות של חיי. היא בוודאי אהבה אותך, ואת אותה אבל כעת היא נפטרה, משמע ההוויה שלה איננה מה שיש לך ממנה אלו הזיכרונות ,המחשבות, ההרהורים, הגעגועים. אבל הם "שלך" לא קשורים לגן עדן או מחוזות אחרים. יש תהליכי טבע כשאדם נפטר, כמו בעלי חיים, כמו כל ישות אחרת- אין לו המשכיות. אנחנו, אלו שקשה להם לקבל את זה, מעדיפים לחשוב כי ההוויה ממשיכה גם מעבר לעולם הנוכחי. אבל זה "שלנו" לא של המתים. אז לצערך, אני חוששת שתוכלי לכתוב מכתבים (ורצוי אפילו) תביעי את הרגשות שלך, את הצער, את הגעגוע, אבל כמו יומן שכותבים- אין מי שיענה עליו. חלק מהתהליך של עיבוד האבל, זה לדעת שעכשיו האימא שאהבת כל כך היא "איננה" ואיננה , משמעותו בדיוק המילולית- לא קיים יותר. לכן לשאלה הקודמת שלך- לא, לא תראי את אימך לעולם. אבל מה שהיא העניקה לך בשנות חייה ישאר טמון בך לתמיד.

 

[איחוד האחת]

מבינה לליבך

הייתי צעירה ממך כשאיבדתי את אמי ולמעשה נותרתי לבד עם אח בוגר (אבי נפטר שנים רבות לפני כן).הכאב והקושי היו כמעט בלתי נסבלים, והימים היו מאבק בלתי פוסק של הישרדות - פיזית ונפשית - עם השנים הדברים נרגעו קצת והשתנו. נישאתי, ילדתי, גידלתי ילדים והמשכתי בחיי, אך אמי תמיד שבה אלי בדרך כזו או אחרת ברגעים שרציתי לשתף, ברגעים שמחים או עצובים, למעשה היא המשיכה להיות חלק מחיי היום יום שלי עד לפני מספר שנים בעקבות שינוי שעשיתי בחיי, פניתי לדרך הרוחנית, שם גיליתי את נצחיות הנשמה ואת גלגולי החיים השונים. למדתי רבות גיליתי דברים רבים על עצמי ותוך כדי "המסע" שאבתי כוח רב, הבנות וידיעה שאנו חוזרים ונפגשים עם אהובינו בצורות שונות תוך כדי התנסויות ולמידה. לפי תפיסת עולמי והבנתי כיום, אמי קיימת אי שם במימד אחר, רואה יודעת נמצאת איתי ואף עוזרת... רוצה להציע דרך נוספת לזו שכבר הוצעה לך - והיא דרך נפלאה בעיני - את יכולה לפני השינה להתכוונן לאמך כלומר לחשוב עליה, לדבר אליה ברוחך לחשוב על שאלה כלשהי שהיית רוצה לקבל עליה תשובה או כל דבר אחר ולבקש חלום. הכיני ליד המיטה דף ועט והמתיני בסבלנות, לעיתים אנו מקבלים דרך חלומות מסר או ד"ש. רק הכיני עצמך לכך שהדברים יכולים לקחת זמן ולא להתייאש או לאבד סבלנות. הביני שאם הדבר יתאפשר הרי שזה יקרה ואפשר שלא, לעיתים זה יכול לקחת זמן רב אך לנסות כדאי. ועל כן ילדונת גם אם כיום הקושי רב ובגילך הצעיר קשה לקבל את הדברים, הניחי לעצמך להאמין ולהתחזק ונסי להמשיך בחייך ממקום של שמחה - כמו שודאי אמך היתה רוצה עבורך. שולחת לך

 

[כנפיים לבנות]

שלום לך...

קראתי את כל השרשור שלך... ורציתי לומר משהו... אני אישית לא מאמינה בגלגול נשמות וכל זה.. אבל אני כן מאמינה שהנשמה שלנו ממשיכה אחרינו... היו פעמים בגיל ההתבגרות שממש הרגשתי שאימי נמצאת איתי בחדר.. פשוט הרגשתי אותה שם... ועד גיל מסוים כל הזמן הייתי מדברת איתה ואומרת לה לילה טוב כל יום... כמו שאמרתי לאבא ואישתו לילה טוב כל יום כך גם אמרתי לה... והאמנתי בכל כולי שהיא שומעת אותי... ואני יגיד לך יותר מזה... סבתא שלי... אימו של אבי... שהייתה האישה הכי מדהימה עלי האדמות... תמיד אמרה לי שהיא מדברת איתה.. ושאמא שלי שואלת אותה מה שלומנו ומבקשת ממנה שתשמור עלינו ותעזור לאבי... ואני בהחלט מאמינה שזה היה אמיתי.. שהיא דיברה איתה בלילות... אני לא מאמינה בלתקשר עם המתים או בטלפטיה או כל מני דברים מהסוג הזה.. אבל אני מאמינה שהם... האנשים היקרים לנו שאינם נמצאים כאן עוד.. עדיין שומרים עלינו מלמעלה.... וכן... ביום מן הימים... בעוד הרבה שנים נפגוש אותם שם... עד אז... נניח להם להיות שם... וכן.. אני מאמינה שלמי שהיה טוב כאן.. טוב לו עוד יותר שם.... ואת מה שהוא צריך לעשות הוא עושה משם... יש סיבה לזה שהם נמצאים שם ואנחנו נשארנו כאן.... בכל אופן... את יכולה בהחלט לכתוב לה ואפילו לדבר אליה... זה מאוד עוזר... והכי חשוב זה... שתעשי מה שאת מאמינה בו... מה שטוב לך...

 

[la la lola]

אוקיי להלן תגובות למה שאמרתן..

gitta חביביתי!! את אישה ממש חמודה!! הלוואי שיכולת להיות סבתא שלי!!! לוקחת כל מה שאמרת לתצומת ליבי ואיפלו לאמץ לי את שיטותייך האישיות.. בקשר לתגובה של אחותו של שייקספיר!! כמה שאני חושבת שכל העניין הזה על החיים אחריי המוות והשאלה האם אראה את אמא מתישהו לא ברורים אבל כן הייתי רוצה לפתח איזושהי תקווה שאולי כן.. לדעתי את יותר מדי פסימית ואפילו קצת ניפצת לי את האשליות אבל אני אתגבר.. כל אחת מאמינה במשו אחר ראינו את זה בתשובות של כל אחת.. ת'אמת אני כבר לא יודעת במה להאמין.. אני מאמינה באמא שלי אפשר להגיד שהיא ממש הלאוהים האישי שלי.. זה טוב להאמין במשהו לא משנה מה רק תאמינו!

 

[כנפיים לבנות]

נכון מאוד!!

לכל אחד יש את האמונות שלו... וזה מה שחשוב... שיש לך משהו להאחז בו... משהו שמחזק אותך... ואיש איש באמונתו יחייה.. לילה טוב...

 

[לימון מוסיפה המון]

la la lola, המקסמה,

שתדעי לך שאין נכון ולא נכון באמונה. אם את מרגישה שתפגשי את אמא שלך, את תפגשי אותה!!!, זה ברור לחלוטין.שבי ותחליטי אם עצמך באיזו דרך..דרך הכתיבה? דרך חלומות? דרך ציורים? לא מכירה אותך. אבל יודעת שבהתחשב שזה כל כך חשוב לך..זה יקרה. אני למשל מאמינה, שאמא ואבא שלי נמצאים כרגע ליידי... ושומרים עליי. הם תמיד פה, מלווים אותי כשטוב לי וכשרע לי. ומחבקים בדרך אחרת, אבל עדיין מחבקים אותי ואוהבים אותי.

 

[gitta]

../images/Emo23.gif לה לה, ילדה אהובה ../images/Emo23.gif

כשהצגתי את עצמי כאן בפורום, כתבתי שאני מרגישה קצת כמו אמא של המבוגרות כאן וקצת כמו סבתא לצעירות, כמוך. את יכולה לראות בי סבתא וירטואלית אם את רוצה

. כשתלכי לישון תגידי גם לאמא שלך לילה טוב. זה יגיע אליה באותה השנייה. לילה טוב לך ילדה יקרה.

 

[איחוד האחת]

והכי חשוב

האמיני בעצמך.

 

[etiush]

הייתי חייבת להגיב

למרות שאולי לא כולם יאהבו את מה שאני הולכת לספר, אבל אמשיך. שילשום הלכתי למתקשר. מדיום. לדבר עם אימי. הוא הכיר אותה עוד לפני שהיא נפטרה והוא ניסה לעזור לה להחלים, אבל היא לא עזרה לעצמה, כך הוא אמר. ולכן היא הלכה. אני דווקא כן מאמינה בגילגול נשמות, ובעולם הבא. זה כ"כ כיף להאמין בזה, שיש כאילו חיים אחרי המוות. זה נותן תקווה. לי אישית כיף לחשוב שאני עוד אראה את אמא אחרי תחיית המתים (שדווקא לפי היהדות אומרים שזה עומד לקרות בקרוב). זה מחזיק אותי. וכשישבתי שם עם אותו המדיום ועם 2 אחיותיי הקטנות ושאלנו שאלות כאילו לאמא, זה הרגיש כ"כ אמיתי. הוא אמר לנו, היא פה עומדת לידי, אני רואה אותה. והוא אמר וענה תשובות כל כך לעיניין שהיה קל להאמין שהיא באמת מדברת איתנו דרכו. כ"כ רציתי להיות הוא, לדבר איתה ישירות להגיד לה "אמא אני אוהבת אותך מאוד ואני מתגעגעת אלייך כמו מטורפת". אבל אני יודעת שהיא שומעת אותי גם ככה. זו אני שלא שומעת אותה בחזרה. אבל הוא אמר לי שאני יכולה ללמוד. ללמוד איך לדבר עם אמא שלי ולקבל תשובות. זה נתן לי תחושת ביטחון. שאני בעצם לא לבד בלי אמא. אמא תמיד איתי...

 

[לימון מוסיפה המון]

זה מקסים לשמוע שמצאת את הדרך

שלך להמשיך להיות בקשר עם אמא שלך. ואם זה עושה לך טוב, זה פשוט מעולה.

לימון

 

[EventHorizon 2]

מאיה....את מאמינה בגלגול נשמות??

 

[MIF2002]

הי

זו אכן שאלת השאלות, מה קורה אחרי המוות... וזה מטריד אותי מהיום שאני זוכרת את עצמי. אני לא זוכרת את אמא שלי כלל, היא נפטרה כשהייתי בת 4, והדחקתי כל זכרון ממנה, אבל במשך שנים כשהייתי ילדה, הייתי מדמיינת כל מיני הרפקאות איך אני מגלה שהיא בעצם סתם נחטפה והחזיקו אותה איפשהו, והנה אני מוצאת אותה ומביאה אותה בחזרה.... גם הייתי כל ערב יוצאת למרפסת ומספרת לה מה עבר עלי במשך היום, משתפת אותה במה שהעסיק אותי בבית הספר, עם החברות... אני גם האלה שלא מאמינים בנשמה שנפרדת מהגוף, אבל אני חושבת שבעצם זה את פונה אל אימך, מספרת לה דברים, משתפת אותה, באיזשהו אופן היא ממשיכה להתקיים עבורך. לא אותו קיום פיסי ונוכח, אבל עדיין.... משהו נמצא שם...

 

[איחוד האחת]

סוף והתחלה

אני מאמינה שהמוות אינו סוף הוויתנו, אלא סופו של אחד מהקיומים שלנו. קיימות צורות חיים שונות והמוכרת לנו כאן היא כמובן המימד הפיזי. אומנם אין הסברים מדעיים לדברים אך העובדה היא שיותר ויותר אנשים נתקלים בתופעות אשר קשה להסבירן, כאלו שהן מעבר למוכר ולידוע ובכל זאת קורות...קיימים תיאורים רבים של אנשים שעברו במצבי רגרסיה לחיים קודמים - מה שקרוי אצלנו גלגולים - וסיפוריהם מכילים לעיתים פרטים שלא יכלו לדעת אילולא...אנשים שחוו מצבי מוות קליני ומתארים תיאורים די דומים, וכמובן מחקרים רבים שנעשו בתחום הפאראפסיכולוגיה. גם לכולנו קורים דברים שלא תמיד אנו יודעים להסבירם ברמה המוכרת והברורה לנו כבני אדם, ואפילו אל חלק מהחלומות ניתן להתייחס לעיתים כמסרים מהעולם שמעבר....אני בטוחה שאם תנסי, תגלי ותמצאי דברים שלא ידעת להסבירם בחייך, ואפילו אם מדובר בדברים קטנים ולא ממש משמעותיים. כך או כך אני מאמינה בקיום של חיים לאחר המוות המוכר לנו כאן כמוות, ובעצם זוהי היפרדות הנשמה מהגוף ומעבר למימדים אחרים - בעצם סוף של מצב קיום אחד ומעבר למצב אחר. קיימת ספרות רבה בנושא וחלקה רצינית מאוד ואם הדברים מדברים אלייך אשמח להמליץ על מספר ספרים בנושא. לאור התנסויות שהתנסיתי בן אישית, אני מאמינה בדברים באמונה שלמה...אך כפי שנאמר איש באמונתו יחיה.

 

[מילקי מקורי]

תאמיני זה יכול לקרות

גם אני רוצה להאמין שהכל טוב מלעלה שאמא שלי רואה אותי ושומרת עלי ועל הילדים שלי ועל אחים שלי אולי זה ככה ואןלי לא הכי טוב להאמין שזה ככה אמי נפטרה לפני חודש ימים אחרי מאבק קשה במחלת הסרטן אני שבורה אבל רוצה להאמין שטוב לה שם כי היא לא רצתה להפרד מאיתנו מחזקת אותך וזקוקה לחיזוקים רבים משתתפת בצערך