אתמול
אחד התלמידים ברח מבית הספר. ( אני עובדת עם אוטיסטים בחינוך המיוחד) בעודי רודפת אחריו ברחובות העיר חלפה לי מחשבה לשניה אחת שאם הייתי רזה בשלושים קילו אולי היה לי יותר קל לתפוס אותו, קצת התבאסתי על זה. אבל אז הזכרתי לעצמי ששלושת המורות שרצות איתי עדיין לא תפסו אותו, אחת עצרה כבר מזמן בגלל שמעשנת קופסא ליום ולא מצליחה לנשום, אחת עברה להליכה כי בגיל 55 כבר קשה לרוץ, ורק אני ועוד מורה ממשיכות לרוץ אחריו.
קורה לכן לפעמים שאתן מתבאסות על עצמכן באתגרים פיזיים? האם ברגעים כאלה אתן חושבות לשפר את הכושר או לנסות להוריד במשקל או שכבר השלמתן מראש שזה המצב ולנו פשוט יותר קשה לרוץ.
אגב בסוף אני תפסתי אותו....
אחד התלמידים ברח מבית הספר. ( אני עובדת עם אוטיסטים בחינוך המיוחד) בעודי רודפת אחריו ברחובות העיר חלפה לי מחשבה לשניה אחת שאם הייתי רזה בשלושים קילו אולי היה לי יותר קל לתפוס אותו, קצת התבאסתי על זה. אבל אז הזכרתי לעצמי ששלושת המורות שרצות איתי עדיין לא תפסו אותו, אחת עצרה כבר מזמן בגלל שמעשנת קופסא ליום ולא מצליחה לנשום, אחת עברה להליכה כי בגיל 55 כבר קשה לרוץ, ורק אני ועוד מורה ממשיכות לרוץ אחריו.
קורה לכן לפעמים שאתן מתבאסות על עצמכן באתגרים פיזיים? האם ברגעים כאלה אתן חושבות לשפר את הכושר או לנסות להוריד במשקל או שכבר השלמתן מראש שזה המצב ולנו פשוט יותר קשה לרוץ.
אגב בסוף אני תפסתי אותו....
