אתמול שוחחתי עם מישהו

אתמול שוחחתי עם מישהו

אוהב מוסיקה והתברר לי שהוא אוהב גם את המוסיקה של בוב דילן. הוא בעיקר אוהב את הדברים הישנים שלו, ולא מחובר ליצירות החדשות שלו. הוא חשב שאני אראה בזה משהו מוזר, אבל אמרתי לו שדווקא יצא לי לשמוע על כמה ממעריציו של דילן שהם כאלה. מה שבכל זאת שונה אולי זה שיש כאלה מתוכם שמודים שלדילן היה קאמבק גדול. בעיניי הוא מעולם לא נעלם, אולי פחות דיברו עליו אבל הוא בכל זאת היה בתודעה. עובדה שלפני זה היו לא מעט אירועים שהוכיחו את זה: כמו ערב המחווה במדיסון סקוור גארדן, מופע ה"אנפלגד" ולמי שהספיק לשכוח הוא גם הופיע בארץ. עד כמה שהספקתי להכיר את האמרגנים עד היום הם לא יביאו אמן שהקהל שכח אותו, בכדי שחלילה לא יסכן את כספם. מה שכן היה לי מוזר והאמת דיי קשה לשמוע זה שחבל לו שדילן שרד עד היום. לטענתו אם דילן היה הולך כמו כל האמנים הצעירים שהלכו בגיל 27 הוא היה זוכה לתואר גאון יותר ממה שהוא זוכה לו כיום. כאילו משהו מהגאונות שלו דעכה עם השנים, וכדוגמא לזה הוא הביא את העניין הזה שבאוניברסיטאות מנתחים את שיריו הראשונים וכמעט ולא את מתייחסים ליצירות החדשות שלו. בעיניי בעצם זה שבכל דיסק חדש שלו טוענים בצדק או לא שהשירים שלו לקוחים מיוצרים אחרים עורכים בהם ספרות השוואתית שנלמדת במקומות האלה.
 

dylanroz

New member
זה מזכיר לי איזה קטע מדור הפרוזאק ש

בסרט היא עושה עבודה על לו ריד והיא כזה מסכמת ואומרת" לו ריד חייב למות" .
 
למעלה