אתמול ראיתי 2 פרקים
teilko ו- the field where I died (פרקים 4,5 בעונה 4. השני פרק מדהים.) בעקבותיהם הגעתי ל-2 מסקנות: 1. סקאלי מעצבנת. לא קל לאהוב אותה בשלב הזה בסדרה. נראה לי שרק מאמצע עונה 6 היא נהייתה יותר בסדר. היא אמנם לא מה"רעים" בעיני הצופה, אבל בעיניים שלי היא גם ממש לא אחת מה"טובים". היא הולכת כנגד מאלדר. היא לא חכמה כ"כ. בכל הדיאלוגים שלה עם מאלדר רואים את העקשנות והאטימות שלה, בניגוד לפתיחות הנפלאה שלו ולהיגיון הבריא המדהים שלו. זה מתחבר לי לפרק החשוב never again, שקל לי להזדהות בו עם סקאלי, אבל עכשו אני מבינה עוד יותר את הצד של מאלדר, שבסך הכול אפשר לפרש את הפרק הזה כקצת דחייה שלו כלפיה. אני חושבת שרואים שם שהיא די רוצה יותר מהיחסים ביניהם, והוא לא הולך איתה לכיוון הזה. עכשו קל לי יותר להבין למה. אני חושבת שרק בסצנה בסרט הוא מבין את המשמעות שלה עבורו, ואז זה באמת גורם לו לרצות לנשק אותה ולהעביר את היחסים ביניהם לפס יותר אינטימי. סקאלי גם השתנתה במהלך השנים, ובעונות האחרונות היא כבר הרבה יותר נסבלת מבחינתו לדעתי. 2. אתמול חזרתי למסקנה שהיתה לי ברורה בתקופה שבה הייתי הכי חכמה בחיים שלי- בכיתה י"ב. "תיקים באפלה" היתה אז הסדרה האהובה עלי, והיא היתה מספיק מדהימה בעיני בשביל שהיא תתן לי עולם ומלואו אפילו בלי שאני אהיה מומחית ואבין הכול או אקליט פרקים. אסור לי לשכוח שבסך הכול החלום שלי התגשם, הבלתי יאומן קרה ואני נהייתי מומחית ל"תיקים באפלה" ברמה שהמון שנים היתה כ"כ רחוקה ממני. זה לכשעצמו מדהים. אבל הנקודה שלי היא בכלל אחרת, וזה שאין ולא קיימת סדרה כמו "תיקים באפלה". אני אפילו לא אומרת שאין סדרה שמתקרבת, מכיוון שאין סדרה שאפילו שואפת להשוואה. העיקר ב"תיקים באפלה" הוא לא הדרמות, הדמויות, הניואנסים, התחכום וכו', אלא הרוחניות. הקרבה העצומה שלה לעולם שלנו. בעצם העולם מוצג לנו בסדרה באמצעות הדמויות. זו הסדרה הכי אמיתית שיש, והעובדה שהיא מציגה המון תופעות פארא-נורמליות לא מוכרות, בכלל לא משחקת כאן. "תיקים באפלה" היא משהו אחר, היא האמת, היא טלויזיה אחרת שמצליחה להעביר דברים ברמה שאף סדרה אחרת לא מתקרבת אליה אפילו. בכל פרק יש כ"כ הרבה סוגיות חברתיות ורוחניות מתוך החיים האישיים שלנו, מתוך הלבבות שלנו, והאמת פשוט נפרשת בפנינו. "תיקים באפלה" מפתחת את החשיבה עד למקסימום. הדיאלוגים בין מאלדר לסקאלי מבטאים עובדות, מחשבות על העולם ששייכות לכל אחד ואחת מאתנו לא פחות ממה שהן שייכות להם. זה מה שהם עושים, הם מנסים למצוא את האמת בדרך שנוגעת במקום הכי עמוק של הנפש. הם עסוקים מדי באמת בשביל לנהל חיים אישיים, ואת מה שהם עושים הם עושים הכי הכי טוב שיש. (בעיקר מאלדר כי סקאלי פחות משמעותית)
teilko ו- the field where I died (פרקים 4,5 בעונה 4. השני פרק מדהים.) בעקבותיהם הגעתי ל-2 מסקנות: 1. סקאלי מעצבנת. לא קל לאהוב אותה בשלב הזה בסדרה. נראה לי שרק מאמצע עונה 6 היא נהייתה יותר בסדר. היא אמנם לא מה"רעים" בעיני הצופה, אבל בעיניים שלי היא גם ממש לא אחת מה"טובים". היא הולכת כנגד מאלדר. היא לא חכמה כ"כ. בכל הדיאלוגים שלה עם מאלדר רואים את העקשנות והאטימות שלה, בניגוד לפתיחות הנפלאה שלו ולהיגיון הבריא המדהים שלו. זה מתחבר לי לפרק החשוב never again, שקל לי להזדהות בו עם סקאלי, אבל עכשו אני מבינה עוד יותר את הצד של מאלדר, שבסך הכול אפשר לפרש את הפרק הזה כקצת דחייה שלו כלפיה. אני חושבת שרואים שם שהיא די רוצה יותר מהיחסים ביניהם, והוא לא הולך איתה לכיוון הזה. עכשו קל לי יותר להבין למה. אני חושבת שרק בסצנה בסרט הוא מבין את המשמעות שלה עבורו, ואז זה באמת גורם לו לרצות לנשק אותה ולהעביר את היחסים ביניהם לפס יותר אינטימי. סקאלי גם השתנתה במהלך השנים, ובעונות האחרונות היא כבר הרבה יותר נסבלת מבחינתו לדעתי. 2. אתמול חזרתי למסקנה שהיתה לי ברורה בתקופה שבה הייתי הכי חכמה בחיים שלי- בכיתה י"ב. "תיקים באפלה" היתה אז הסדרה האהובה עלי, והיא היתה מספיק מדהימה בעיני בשביל שהיא תתן לי עולם ומלואו אפילו בלי שאני אהיה מומחית ואבין הכול או אקליט פרקים. אסור לי לשכוח שבסך הכול החלום שלי התגשם, הבלתי יאומן קרה ואני נהייתי מומחית ל"תיקים באפלה" ברמה שהמון שנים היתה כ"כ רחוקה ממני. זה לכשעצמו מדהים. אבל הנקודה שלי היא בכלל אחרת, וזה שאין ולא קיימת סדרה כמו "תיקים באפלה". אני אפילו לא אומרת שאין סדרה שמתקרבת, מכיוון שאין סדרה שאפילו שואפת להשוואה. העיקר ב"תיקים באפלה" הוא לא הדרמות, הדמויות, הניואנסים, התחכום וכו', אלא הרוחניות. הקרבה העצומה שלה לעולם שלנו. בעצם העולם מוצג לנו בסדרה באמצעות הדמויות. זו הסדרה הכי אמיתית שיש, והעובדה שהיא מציגה המון תופעות פארא-נורמליות לא מוכרות, בכלל לא משחקת כאן. "תיקים באפלה" היא משהו אחר, היא האמת, היא טלויזיה אחרת שמצליחה להעביר דברים ברמה שאף סדרה אחרת לא מתקרבת אליה אפילו. בכל פרק יש כ"כ הרבה סוגיות חברתיות ורוחניות מתוך החיים האישיים שלנו, מתוך הלבבות שלנו, והאמת פשוט נפרשת בפנינו. "תיקים באפלה" מפתחת את החשיבה עד למקסימום. הדיאלוגים בין מאלדר לסקאלי מבטאים עובדות, מחשבות על העולם ששייכות לכל אחד ואחת מאתנו לא פחות ממה שהן שייכות להם. זה מה שהם עושים, הם מנסים למצוא את האמת בדרך שנוגעת במקום הכי עמוק של הנפש. הם עסוקים מדי באמת בשביל לנהל חיים אישיים, ואת מה שהם עושים הם עושים הכי הכי טוב שיש. (בעיקר מאלדר כי סקאלי פחות משמעותית)
