אתמול ציטטו את ישעיהו ליבוביץ ברדיו

אתמול ציטטו את ישעיהו ליבוביץ ברדיו

והתייחסו לאמירתו על הדיסכותל - על אותם אלו שבאו בשבועות הראשון שלאחרי שחרור הכותל במכוניתם לשם השמחה על השחרור. והרב טען כי זה חמור שבעתיים וכי לשמחה זו אין משמעות. ובהמשך העלו עוד נושאים שהמכנה המשותף שלהם - ששמירת חלקים בודדים מהדת על ידיד חילונים (כמו לצום ביום כיפור ובזה להסתפק) מקבילה לעבודת אלילים שכן היא דומה להליכה לכומר לשם וידוי !! כך בעיני שווה כקליפת השום שמחת הדתיים על כל חילוני שמל את בנו. שהרי זה לא נעשה לשם שמיים או לשם הברית ההיסטורית (אם הייתה...) אלא כדי לא להיות שונה ובזה ל"כפר" על אי שמירת צביון יהודי אחר כשמירת שבת,הנחת תפילין, כשרות בשר-חלב, כשרות פסח ועוד. וככל פעולה שנעשית לשם עשייתה הרי זמנה קצר עד לשתעלם. דוגמא לעשייה לשם עשייה - לפני כל משחק כדורגל רשמי של הנבחרת שרים את ההמנון. אני מסכן את כספי וטוען שרוב הקהל לא יודע את המילים, ואם יודע לא מייחס מחשבה לתוכן וכל מה שהוא מחכה הוא כבר שיגידו ירושליים כדי להתחיל לצעוק ולעודד. ליאור
 

Ludwig

New member
אלא שישעיהו ליבוביץ אינו מייצג...

את רובו המוחלט של הציבור הדתי (לצערי). רוב הדתיים שאני מכיר רואים מצווה בלגרום ליהודים (לשיטתם) אחרים לקיים מצווה כלשהי גם אם לא מתוך הפנמת הסיבות הראויות. נכון, דתיים לא מעטים מתנגדים לכפיה בנושא, אולם עדיין מחשיבים את המעשה גם אם נעשה שלא מסיבות דתיות (אני מכיר הרבה דתיים שהעובדה שאינני אוכל בעלי-חיים ובכך שומר על עיקר מצוות הכשרות עושה אותם ממש מאושרים, למרות שאין לי כל סיבה לכך מתוך ציווי הכשרות). לגבי המילה, אכן רוב הציבור החילוני שאני מכיר מבצע אותה לא מתוך סיבה דתית ואפילו לא מתוך סיבה "לאומית" כלשהי אלא מתוך החשש להיות שונה (שכבר ציינתי שבעיני הוא די מגוחך, לפחות בחברה בה אני חי) ומתוך בורות בנושא מבחינה בריאותית ונפשית. ואפרופו ההימנון, יש גם כמה שלא שרים את מילות ההמנון מתוך מודעות לאי-התאמתו לייצוג כל אזרחי המדינה והמשותף להם. אני לא בטוח שזה חל על קהל צופי הכדורגל (אפרופו דיון בפורום פמיניזם...).
 
נראה לי שלו היינו צריכים למול לבד

כמו שנכפה על אברם אז פתאום היו מוצאים צידוק שלא אבל זה נוח שמישהו אחר עושה זאת עבורך וממילא תינוק בן שמונה ימים הוא חפץ אז יאללה שיהיה ושנחזיק מעמד. מעין מבחן אומץ כמו הילדים שעושים תחרות בבית ספר מי החזיק מעמד יותר זמן בלצום ביום כיפור. בתור אחד שהתחתן בטקס אורתודוכסי (לצערי) - תאמין לי שחזרתי שם על מה שביקשו ממני רק כדי שיאמר. אני מכיר זוג שהתחתן וזה היה לפני כמה שנים כשהסכם חברון היה על סף חתימה. והרב אמר לו להגיד גם "ושהסכם חברון לא יתקיים" והחתן - מרצ מובהק - חזר על זה בלי להקשיב מה הוא אומר. נראה לי שחצי מהחילונים ניתן להחתים אותם על כתובה עם שטר חוב לרב והם יחתמו בלי להתבלבל. חצי אמרתי, 99 אחוז ! ליאור
 

אורית ג.

New member
כמובן אתה מנחש שאומר לך שההבדל

בין זה שאתה צם או חוזר על ברכות לבין זה שמלים מישהו אחר (ועוד תינוק) הוא עצום. ובשנים האחרונות, אגב, דוקא היתה התקדמות בנושא הנישואים האזרחיים (נדמה לי 25% מכלל הנישאים או שאולי אני אופטימית). מה שאומא שלא 99% סתם חוזרים אחרי מה שאומרים להם. ככה גם יהיה עם ברית מתישהו...
 
אני מסכים איתך כידוע...

ואכן לקח זמן עד שנושא הטאבו על חתונות נשבר. ברגע שנשבר אזי במכה אחת כמות הנישאים אורתודוכסית במגזר החילוני עלתה פלאים. עכשיו מגיע תור הטאבו הבא והוא טאבו הברית. וה 99 אחוז הם מתוך מי שעושה דברים כי כולם עושים.... ליאור
 
למעלה