אחת הדרכים המוכרות בתחום הפסיכולוגיה החינוכית - ארוך
נקראת - העצמת האגו, או העצמי.
אנשים כמו שני המסכנים והאומללים בדבריך סובלים מאגו שבור, פגיע וככל הנראה בשל כך, ברצונם לשלוט בחייהם ללא תחושות קשות הם פוגעים ב"שווים מהם", כי להבנתם, חשיפת חולשת האחר הופכת אותם לחזקים יותר.
לי ידוע מזמן, שתלמיד חלש ופוגעני הוא תלמיד שיש לפנות אליו בדרכים מעצימות, כלומר חיוביות. למשל, לגרום לו להצליח בכמה וכמה בחנים/בחינות. לשתף אותו בעבודות צוות עם תלמידים חזקים, שיתמכו בו ויעודדו אותו. בחיים זה לא מקובל כלל, ואנשים אלה בדר"כ סובלים מקיתונות של בוז, לעג וגם "כאפות" מילוליות או פיזיות.
תלמידים שעברו תהליך כזה של העצמה, ואני פוגש רבים מאלה שהייתי מחנך שלהם או מורה שלהם, נפתחים אל העולם. לא יאומן איזה שינויים דרמטיים הם מבצעים בחייהם - לימודים במכללה, הופכים למורות-ים, עורכי דין ומה לא?! בניגוד לאחרים, שהמורים שלהם מותשים, חסרי ענין ודי מחורבנים בגדול, והם נשארים בשולי החברה פעמים רבות, עובדים בעבודות נטולות משמעות או "הירואיות", מעדיפים עבודות במסגרות נוקשות וקשוחות שם השחור והלבן ברורים לגמרי.
ראיית "האחר" כחלש: הומוסקסואל, אשה מבוגרת, זקן, הינה ראייה סטריאוטיפית חד מימדית שמייצרת דה-הומניזציה של האחר. האדם האחר [ לא הזולת, זולתנות מחייבת הכרת האחר כסובייקט בעל עוצמה ] מפסיק להיות בן אדם, הוא כולו נתפס בראי "חולשתו" , שביני לבינך אינה אפילו חולשה בהכרח, אלא אם כן, בתפיסה הסובייקטיבית של שני הפועלים זו חולשה.
בסדרות טלוויזיה אמריקאיות מנסים לחנך כנגד בריונות, התעמרות ופגיעה ב"חלש". אחת הדרכים היא כאשר ה"חלש" עומד בפני החזק ומוכיח לו ש"אינו מפחד" ואינו "חלש". יתן לו בומבה שתפיל אותו מהרגליים, ייצא עם "מלכת הכיתה", יעזור לו בבחינה מרצונו החופשי. הבריונים הללו, שהם אנשים מפוחדים לגמרי, מתעוררים אל מציאות שהינה "דיסוננס קוגניטיבי" שברב המקרים מצליח לגרום להם לשנות את הרגליהם הבזויים.
ואסיים, הגיס שלי הוא בחור בגובה מטר ותשעים, גדול רחב ובעל נוכחות כריזמטית מאוד. הוא נראה קצת מאיים [ כמובן שיש לו לב רך של תינוק. בחיים לא הכה אדם, אף פעם לא השתמש בגודל שלו כדי להשיג משהו]. טיילתי אתו בירושלים לפני המון שנים. התחושה ללכת ליד אדם כלכך חזק, שאינו מטיל ספק במי הוא, שיודע שהוא - הוא, ואין לו תחרות, חובת הוכחה למדה אותי רבות, בראש ובראשונה על עצמי, ועל הנטייה המוגזמת שלי "להצליח בכל מחיר" [ ולהכנס לדכאונות לו נכשלתי או לא עמדתי בציפיות]. ממנו למדתי להבין שאני - אני. אני לא זקוק לתמיכה מחד ואינני נזקק להשפלת האחר כדי לבסס את זהותי ועוצמתי כאדם, כסובייקט.
אז לאחר הנאום הארוך - הצעתי - תציע לחברך שיזום פעילויות קבוצתיות של כל הפועלים, שיחלק תפקידים חשובים לזוג המוחלשים, שיעודד רכות, אהבה והכלה שלהם. לדעתי ההרגשה שאוהבים אותם, תרסק לגמרי את העוינות שלהם.