בקנדה למדתי להבין שדברים שלא נחשבים ערסים בישראל נחשבים כאלה
כמעט בכל מקום אחר, למשל טון דיבור שנחשב סביר בתוך בית נחשב בישראל סביר גם באוטובוס, במסעדה וברחוב אבל בקנדה לא, בקנדה מי שחולפים על פניך, יושבים במושב שאינו סמוך אליך או מצויים במרחק של יותר מ2 מטר ממך בכל סיטואציה שהיא לא אמורים לשמוע אותך. להיכנס לבניין מגורים או קניון או חנות בישראל בלי להסתכל אחורה ולראות אם יש מי שנמצא צעדים ספורים מאחוריך וברור שעומד/ת להיכנס ולהחזיק את הדלת עד שמי מאחוריך יחליף אותך (שניות ספורות, תמיד, אף אחד לא יצפה שתחזיק דלת למי שלא ברור שעומד להיכנס) זה בסדר, כי "יש לו ידיים, אז שיפתח את הדלת", בקנדה זו גסות רוח. בישראל יסתכלו עליך מוזר אם תאמר תודה לנותן שרות שזו עבודתו, כמו למשל נהג אוטובוס, קופאית בסופר ועוד שאנחנו מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם, בקנדה אם אתה לא אומר תודה למי שנותן לך שירות אתה גס רוח.
בישראל מתייגים כערס רק מי שנוהג באלימות פיסית או מילולית, מי שגס רוח ב"גבולות הסביר" (כמו הדוגמאות שנתתי, אשר בישראל לא נחשבות להתנהגויות ערסיות אבל בקנדה כן) הוא בסדר, בקנדה נרתעים מאנשים שמתנהגים כך ומתרחקים מהם. ישראל היא מדינה בה להיות גס רוח זה בסדר נורמלי, במדינות מתורבתות (גם רוסיה היא לא מדינה מתורבתת בימינו, היא הייתה בעבר אבל ימים אלה עברו) זה לא בסדר ולא נורמלי.
אני מקווה שעכשיו יותר ברור למה התכוונתי ולמה אני מתייג את רוב הישראלים כערסים.