אתמול בערב היתה

[דניאלההה]

אתמול בערב היתה

תוכנית בערוץ 10 על בני נוער בסיכון שגרים ברחוב
כן כן ברחובות חלקם מגיל 12 עוברים אונס, אלימות , סמים וכו'...
הם יצאו מהבית לרוב בגלל מה שעברו וברחוב הם עוברים אותו דבר ..
שר הרווחה לא ידע מה לעשות איתם. וכשחזר עם תשובות
אז מליון שמונה מאוד יסדרו רק 24 מיטות יש מהם מאות !!!
מה זה 24 מיטות ?

כתבה שמטלטלת ולוחצת בבטן.
מפחיד מה שהם עוברים מפחיד.

 

[תפו ופוזה]

לא האמנתי למראה עיני.

מצב נוראי

 

[niva99]

יש לי חלום

להקים עוד "בית אשנטי" כזה בצפון, באזור י-ם ובדרום.
&nbsp
בכלל אין מודעות לחלשים בחברה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[mykal]

לא צפיתי, אבל עונה לפי דבריך,

אכן יש בעיה עם נוער 'רחובות'
אבל --אנחנו מדינה קולטת עליה--כל עליה עם 'הקשיים והשברים' שלה.
הרבה מאלה שהם פליטי בית ושוהים ברחוב--
אלה ילדים שהבתים שלהם 'נשברו' הטייפול לטעמי אמור להגיע דרך מוסדות הרוחה העירוניים--במקומות בהם יש קשיים.
לנסות למסד אותם ולתת להם כלים , לבדןוק מה אפשר להציל אצל הילדים האלה.
אכו, כואב הלב.

 

[דנהZ]

הטיפול בנוער כזה מורכב יותר מהקצאת מיטה

ברור ש-24 מיטות לא יספיקו לכמות הנערים ברחוב.
אבל הטיפול בנוער מנותק ובכלל כל הנוער בסיכון מצריך השקעה של אנשים בתחום
של התיחסות לצרכים שלהם, לחזר אחריהם שיגיעו למקום המתאים, שיקבלו תמיכה וטיפול, יצירת אמון במבוגרים...גם שם המחסור עצום. והרבה מהעובדים שחוקים מרוב עומס, הטובים לא פעם פורשים בגלל התנאים....
אז הנשא מורכב קצת יותר מהקצאת כספים, וכמה שכתבה כזו נוגעת בלב, לפני ששר הרווחה זורק הבטחות וכספים, ראוי לו שילמד את הנושא מהשטח.

 

[mykal]

עקרונית לגמרי מסכימה איתך.

רק נראה לי--שהאמירה 24 מיטות, לא מתיחס למיטה עצמה,
אלא כל מה שכרוך בהמצאות אדם על המיטה, עו"סים, מורים, טבחים, אנשים מקשרים עם רשויות ומגשרים וכל מה שמצריך טיפול.
ונראה לי שזה התקציב ושר הרוחה התכוין לזה. הרי הילדים האלה יכולם לישון על ספסל--הם לא רוצים מיטה, הם ברחו ממנה.

 

[דנהZ]

אולי, אבל אני לא בטוחה

שבאמת לקח בחשבון את כל ההקצאות הדרושות בכך.
מנסיון יש מחסור אדיר בכח אדם מקצועי המטפל בנוער נושר (עו"ס נוער, קב"סים...).
העומס על אלה שעובדים אינו מאפשר להם לבצע את העבודה בצורה ראויה.

 

[mykal]

נכון, שיש בעיה בכח אדם,

אבל אני מפנה אצבע מאשימה אל 'המחסור' הזה,
לא באמת לאנשים בכמות אלא במה שקרוי 'איגום משאבים'
כל 'מוסד' עם אגו מפותח, לא רוצים לעבוד בשיתוף פעולה עם מוסדות אחרים.
מנסיוני--כאשר עובדים יחד יש אפשרות למקסם השגים--ולהשיג תוצאות מבורכות.
הייתי שם ואני יכולה להביא קבלות על דברי.

 

[דנהZ]

אולי האגו קיים

אבל הוא לא הכל. עדיין המחסור קיים.
גם אני הייתי שם (בעבודתי האחרונה), וגם כשיש שיתוף פעולה ורצון טוב ומסירות רבה. המחסור והעומס קיימים.
לתפקיד שעשיתי בעשר השנים האחרונות, בגלל התנאים קשה לגייס מחליפים ראויים. אבל גם אם כל המשרות שיש מאויישות בהרבה מקומות זה לא מספיק. וכדי לעשות עבודה משמעותית עם נוער נושר יש צורך בזמן, התמדה, עקביות ופניות לשיחות איתם. מה שלא תמיד אפשרי בעומס הקיים.

 

[mykal]

העומס הקיים

לטעמי, מעבר רק לכמות האדם---הוא העומס הרגשי של העוסקים בענין--
שאכן נדרש מהם הרבה מהתכונות שמנית .
אם היו רוצים לפתור את הבעיה, היה צורך 'להתלבש' על הנושא כפרויקט לאומי.
לא רק בלהתעסק במי שכבר 'נשר' אלא מגיל הגן שלא יגיעו לנשירה.

 

[דנהZ]

בתיאוריה קיימות תוכניות כאלה

יש את התוכנית הלאומית שמנסה לאחד את כל הגורמים והתוכניות.
יש תוכניות הנכנסות לגנים ולמעונות ומאתרות ילדים עם קשיים.
לדעתי דווקא החוסר הוא בעבודה מול ההורים - איתרת ילד עם קושי, הטיפול והמניעה מחייב שיתוף פעולה של ההורים, או יכולת שלהם לשנות התנהלות, להעמיד גבולות... איך גורמים לזה?
וגם העומס - כדי שדברים יקרו צריך להתמיד, ללוות, לבדוק לעקוב.... גם עם ההורים וגם עם הילדים/נערים נושרים. ככל שהעבודה עיקבית יותר השינויים יתרחשו. אבל כשקובעים משהו עם נער, ואחרי חצי שנה מגיעים לבדוק מה קרה... הנער לפעמים כבר במקם אחר (ולרוב לא דיווחו).

 

[mykal]

איך עושים עם ההורים?

הנה אתן דוגמית,
הייתי מנהלת בי"ס קהילתי. במקביל חינכתי כיתה בעייתית להחריד.
הצלחתי לעקוף סמכויות --רק בגלל קשרים אנושיים עם הרוחה,
בנינו מסלול לכיתה הזו--היום הרבה שנים אחרי---
אני יכולה לומר לך--כולם מלומדים, כולם שידרגו את חייהם וחיי המשפחות שבאו מהן.
כדי לא לחשוף--לא ארחיב--אם תרצי אכתוב לך במסר, עוד רק על המקרה הזה.
&nbsp
ואני יכולה לספר על עוד המון המון דברים---כח אדם תקציבי--זה לא הכל--
צריך משוגעים לדבר. ומוכנים לשיתופי פעולה.
&nbsp

 

[דנהZ]

יודעת איך עובדים עם הורים

אבל זה התחום שאין בו תוכנית מובנית (להבדיל מתוכניות בגנים, בתי הספר...)
מסכימה לגבי משוגעים לדבר. אבל לא מגיעים אנשים לעבוד ברשויות בגלל התקציב.
וגם משוגעים לדבר עוזבים...
ומה שרואים משם (בתי הספר...) לא מה שרואים מבפנים.