../images/Emo41.gif הנה הגיבור שלכם אנשי מרצ
מעיון קצר בדבריו של חיים ברעם עולה פרופיל של שמאלני אולטרה קיצוני, קומניסט, גס רוח, שקרן, קונספירטור, מסית ודמגוג. לא מאמינים? תקראו קמצוץ מדבריו. הנה הוא חיים ברעם במלוא תפארתו:
"ברור שכל נושא הפסילה הוא אבסורדי. בגורלו של ברוך מרזל דנו נציגים
נמוכי מצח מש"ס, המפד"ל, יהדות התורה והליכוד, שרובם גרועים כמוהו, ואולי אפילו גרועים יותר"
"אני מסכים עם הישראלים שטוענים, ששום דבר שקרה כאן או במקום אחרי מאז תחילת 1945 לא מזכיר את מחנות ההשמדה,
אבל הטבח בג´נין העלה גם אצלי את האסוציאציות המפחידות של דיכוי מרד הגיטאות. אתם לא אוהבים את המונח "טבח"? אז כתישה, רצח, טחינת בתים על יושביהם, הרעבה, מניעת עזרה רפואית, התקפה של המדכאים על קורבנות הכיבוש והגזענות"
"בחורף צפויה עוד מתקפה אמריקאית נואלת נגד העם העיראקי האומלל.....
מדוע השמידו האמריקאים כמעט עשרים אלף חיילים עיראקים שברחו מכוויית בלי נשק? מדוע הופצצו אזרחים חפים מפשע בעיראק? ואחרי שכל פשעי המלחמה האלה בוצעו, מדוע השאירה ארצות הברית את סדאם על כנו, ומעולם לא עשתה מאמץ רציני להפיל אותו ואת משטרו באמצעים החתרניים המוכרים לה היטב?
שמא רצתה וושינגטון להשאיר את סדאם כשליט מוחלש במקצת בבגדאד, כדי ל"אזן" את האיום השיעי לא רק במפרץ, אלא גם בתוך עיראק עצמה? בסימני שאלה כאלה לא תתקלו בעיתונות הישראלית המסחרית, אבל מי שקורא עיתונות רצינית באירופה נתקל בהם מדי יום. האם יש חלופה לפלישה ולהפצצות על עיראק בחודשים הקרובים? האם מישהו מעיין ברצינות באפשרות לפרק את סדאם מנשקו באמצעים אחרים?
מדוע מחבל נשיא ארצות הברית במאמצי האו"ם לכבות את השריפה? נדמה לי, שאצלנו לא בוחנים ברצינות שאלות כאלה, ומסתפקים בהפצת אבעבועות שחורות מילוליות......
"הקונזנסוס הלאומי בישראל התייצב כבר מזמן לצד האומות השבעות נגד האומות הרעבות. אפילו אנשי מרצ מתחלחלים מהמאבק של השמאל העולמי נגד הגלובליזציה ונגד ההשתלטות הכלכלית הנצלנית של המערב על אוצרות העולם כולו"
"אבל בנושא העיראקי אין חשיבות מיוחדת לחלוקה הזאת: כמעט כל הציבור היהודי בישראל מקווה שבוש יכה בעיראקים. שיקולים של צדק, של חלוקת משאבים כלל עולמית, של גאולת העם העיראקי משלטון האימים של סדאם מבלי לרצוח מאות אלפים מבניו, אינם מתלבנים כאן ברצינות. העיסוק הנרקיסיסטי באסון הביולוגי הממשמש ובא, אינו אלא הסחת דעת קולקטיבית מהדיון האמיתי. הפכנו לעם של מחרחרי מלחמה, הנסחף על ידי ממשלה המטיפה בגלוי למתקפה על עיראק ונוקטת עמדות קניבליות ורצחניות כלפי אומה שכנה." ולסיום:
חיים ברעם נגד מצנע כל העיר 29 נומבמבר 2002 ...
מצנע עצמו פסול מבחינה מוסרית ושמאלית, כיוון שהרקורד שלו כאלוף פיקוד מרכז בזמן האינתיפאדה העממית, הראשונה, גרוע לא פחות מזה של שאול מופז. ולשניהם יש מקום של אי-כבוד בספסל הנאשמים בבית הדין הבינלאומי בהאג. הריסת בתים וחיפוי על מתנחלים רוצחים מהווים פשעי מלחמה לפני אמנת ג´נבה הרביעית שעליה חתומה גם מדינת ישראל. בשבועות הקרובים אביא את כל הסיפורים והתאריכים, למען אלה ששכחו ועוד יותר מזה למען אלה שרוצים לשכוח. ייתרה מזאת, מצנע תומך עד היום בחיסולים ממוקדים ובנוכחות צבאית בערי הגדה, ושייך מכל הבחינות לאגף המתון של המרכז הלאומני. לכן איננו פוסל מכל וכל השתתפות בממשלת אחדות לאומית.
הוא לא המנהיג שלנו, אלא יו"ר המפלגה הבוגדנית ששיתפה פעולה עם ברק ועם אריאל שרון בכל פשעי המלחמה נגד האזרחים הערבים שלנו ונגד הפלסטינים בשטחים. מדוע צריכים ישראלים עם השקפה יונית-ציונית מתונה לזנוח את מרצ, שסירבה להיכנס ל
ממשלת הדמים, למען ראש המפלגה שהתוותה וביצעה את המדיניות הנפשעת שלה? אסור לשכוח את השלכות שינוי השיטה. בהצבעה אישית לראשות הממשלה ניתן היה אולי לשאוב עידוד מכמה הצהרות מוצלחות של מצנע (בעיקר בנוגע לשיחות עם יאסר עראפת) למרות שאני לא הייתי מצביע בעדו בשום פנים ואופן גם אז. אבל מדוע דורשים מאיתנו אבנרי וחברים אחרים מגוש שלום להצביע בעד מפלגתו? אל תשכחו: ברשימתו של מצנע יכללו
פואד בן-אליעזר, הקצב ממשרד הביטחון עד מלפני חודש, שמעון פרס, שר החוץ של שרון, ומשת"פים אחרים של הליכוד כמו דליה איציק, אפרים סנה, שאול שימחון ומתן וילנאי. כל אלה ואחרים הם מועמדים להיות שותפי שרון גם בעתיד.
אין פתק הצבעה נפרד למצנע. מי שיצביע בעדו יקבל את כל הכנופייה הזאת, שהרסה את מחנה השלום, ניתקה את הקשר בינינו לבין הציבור הערבי וזרעה מוות והרס בשטחים. ... אסור לשכוח שלמרות הדמגוגיה והיחצנות, מפלגת העבודה בחרה יו"ר, לא מועמד לראשות הממשלה. ההצבעה בעדה תהווה קבלת החבילה כולה. בעצם, שוב דורשים ממצביעים המוכנים למקסימום
ה"וויתורים" תמורת שלום, להכניס לכנסת אנשים שדאגו להרחבת ההתנחלויות והסכימו להרוג, לגרש ולאמלל את הפלסטינים למענן. זה כמו לדרוש מאישה מוכה לפתוח את דלת המעון בפני בעל מכה, חסר תקנה. עוד לא יצאנו מדעתנו. יוסי שריד טוב עשרות מונים ממצנע, מכל הבחינות, חרף כל הביקורת שמתחתי ועוד אמתח עליו. אני כבר לא מדבר על הצבעה חיובית בעד רשימה יהודית-ערבית, שיש לה גם אופי סוציאליסטי חד משמעי, כמו חד"ש. ייתכן שלכמה מחברי בגוש שלום ובמקומות אחרים אין רגישות סוציאלית, ואין לי אלא להצר על כך ולהזכיר לאנשי שמאל עם ראייה אידיאולוגית כוללת, שמצנע הוא שליח המאיון העליון בחברה הישראלית. מפלגת העבודה כולה דבקה בשנים האחרונות במדיניות חברתית-כלכלית ניאו-ליברלית ובהשקפה גלובלית פרו-אמריקאית עד לזרא. זוהי גם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הכי ימנית בעולם בכל הנושאים הירוקים, עם אורינטציה כמעט אידיאולוגית על אנרגייה גרעינית. לכך מתווספת גם הזנחת המיגזר הערבי העני, וההתנשאות כלפי הציבור המזרחי וצרכיו. המדיניות האנטי -סוציאלית של כל שרי מפלגת העבודה לפחות מאז 1985 , לא נשכחה. המפלגה כולה הייתה מוכנה לתמוך בתקציב התאצ´ריסטי של סילבן שלום עד לפני כמה חודשים. מצנע מסמל רק את הקצנת ההזדהות של המפלגה הלבנה עם העשירים הלבנים. בן-אליעזר שייך גם הוא לאסכולה זאת, למרות הדמגוגיה הסוציאלית והפופוליסטית שלו, בנוסף לגישתו הסופר נצית. אני יודע שרוב קוראי הטור הזה יטו שוב אוזן לעמוס עוז ולשאר בני החבורה המקורנפת שנשבעה בשם ברק רק לפני פחות משנתיים. אני לא מוכר כאן אשליות מזדמנות, אלא השקפת עולם: החברה קודמת לכלכלה, הכלכלה קיימת כדי לקדם את החברה, השלום חיוני לקיומנו, השטחים הם אסון,
יש לפרק את כל ההתנחלויות, כולל אריאל, מעלה האדומים וקריית ארבע. האזרחים הערבים הם בני בריתנו האובייקטיביים, ורק שמאלן רדוד יוותר על יותר ממיליון אזרחים, אפילו משיקולים מדומים של פרגמטיזם ספקני או שמא פחות ספקני. האשליות הן צורך פסיכולוגי, ולכן תגבר גם הפעם ידם של משווקי האשליות. אבל ריאליזם מפוכח איננו בהכרח פסימיזם. יש מחיר קבוע לכרטיס הנסיעה לארץ המובטחת, וכל הניסיונות להתחמק מתשלום אינם אלא מיקסם שווא. רק אחרי שזוללי השטחים מהמרכז הלאומני, אנשי ליכוד ועבודה כאחד, יגיעו לשוקת שבורה לחלוטין, ורק אחרי שהעם שבוחר בהם יגמע את מימייה הדלוחים עד תום, יימצאו אנשים אמיצים שיפיקו את הלקחים המתאימים, ויצליחו לגייס תמיכה עממית כדי לתרגם את השלום לא כאמצעי לרווחת העשירים (כמון חזון "המזרח התיכון החדש" של פרס) אלא כקרש הצלה אמיתי לשני העמים. עוד לא הגענו לשם, ולא נגיע לשם גם בעזרת מצנע. יוסי שריד עדיף על עמרם מצנע,
מוחמד ברכה עדיף על יוסי שריד. זוהי הנוסחה המתאימה ביותר לבוחרים השמאליים.