אני לרגע- לרגע לא כותבת
שזה לא אומר שיוצא או יוצאת בריה"מ לא מוצא שפה משותפת עם אדם שגדל בארץ. או אדם שמתחנך על ברכי היהדות.
או אדם שנמשך לבודי ארט.
או אדם יוצא מרוקו.
כולנו שתי וערב של כ"כ הרבה תרבויות, אנחנו מין לדינו שירי יפהפה (וממילא כשם שלהבדיל כלבי תערובת אלו הכלבים היותר בריאים- וגזעים "טהורים" הם הגזעים הכי חולים ואומללים, בסופו של דבר)-
כפי שכתבתי-
אני חושבת שכמה שלא ננתח-
תמיד אפשר למצוא מדוע אנחנו נמשכים לאנשים, מדוע ואיך אנחנו מוצאים שפה משותפת ורקע משותף.
רק השאלה האם אנחנו "מחפשים". והאם אנחנו שואלים את עצמנו "אהההההה... יש שם משהו חולני בזה? האם זה
דפוק? האם את ממלאת חסך? צורך? האם זו בעיה?"
או שאת יושבת ואומרת- "איזה יופי

איזה דבר נפלא, איזה יפהפה זה

איזו מתנה, איזה מקסים

איזו מתנה וברכה ובאיזו ברכה התברכנו.."
מה זה עקרוני- אם מצאנו את זה?
אם זכינו בזה? אם קיבלנו את הלהרגיש את זה?
כי כן- גם באנו מרוסיה, אבל גם גדלנו בארץ, גם יש לנו את היהדות וגם יש לנו חברים ממרוקו- שגם הם יש להם חברים מרוסיה והורה מכאן והורה משם וחבר גיי וחברה לסבית ומשיכה לזה ומסיכה לזה ואהבה לזה ואהבה לזה ותכונת אופי כזו ותכונת אופי כזו
ותהיה כזו ותהיה כזו
ואח כזה ואח אחר
וX וY וזה וזה..
ו..
ואנחנו לא מחשב. וזו לא משוואה.
ואין משהו מוחלט.
ומה שבאמת דפוק- זה לשבת ולקבוע קביעות ומ"מוחלט"- במקום לחיות ולהניח לרגש לנווט מעט ולהנות מזה..
ואני באמת, בכנות חושבת שאם אדם נמשך לכהות- שיימשך לכהות ואין פסול בכך. ואם הוא נמשך לאתיופיות- לבריאות.
אבל לומר "רק"- זה לסגור את עצמך.
אין שום דבר שונה בזה מכל משיכה ו/איו רתיעה אחרת.
אבל לומר שאתה נמשך מתוך אפליה מתקנת.. כי כך זה בפירוש נשמע בהמשך.. כבר היה אמור לעבור מעל גיל 15. או לא להתחיל בכלל

וכן, זו ביקורת, וסליחה.
ואני מלכתחילה לא מבינה את מקומה של ההודעה בפורום הזה- אבל יותר מזה את התגובות של Berethor. אבל.. שוב, זה ביניכם חבר'ה. כל הדיון הזה כל כך לא נעים לצפיה(לי, לפחות) שקשה לתאר ואני לא מבינה אם הפורום פעיל כל כך בזמן האחרון- מדוע המנהלת לא פעילה כאן או לא מצרפים חבר הנהלה נוסף(לימור, ונוסית, ילדת חורף, ציירת?).