אתה - תהיה אשר תהיה

[ח אפריים]

אתה - תהיה אשר תהיה

פתח דבר

 

[רונית 1411]

יקירי, חוויה מדהימה זו

שאותה חווית
היית צריך לקרא לה אני אהיה אשר אהיה
כי זו בעצם חוויית גילוי עצמי
שלך ושל יכולותייך
אני מחבקת אותך מכאן
ומאחלת לך שתמיד תהיה עטוף באותה אנרגיה ממלאה ומרוממת נפש

 

[ח אפריים]

תודה רוניתי

מאחר וזה רק המבוא את תביני בהמשך מדוע זה אתה תהיה אשר תהיה ולא אני - אגב אני כלול כמובן

 

[רונית 1411]

ברוווור

 

[רונית 1411]

מחכה בסקרנות

 

[אור ואהבה תמיד]

גם אני מחכה להמשך...

הקשבתי בשקיקה
אתה מדבר רהוט ויפה

אור

 

[ח אפריים]

שבוע טוב

זה בעבודת כתוביות ובגמר זה יגיע.

 

[אורחת204]

מדהים

זה אתה שמספר?

היה מעניין וזה הדהים אותי, מישהו חווה חוויה דומה לשלי- גם הרגשתי את הרגשת האנרגיה שאתה מתאר, אמנם לא תקשרתי איתה, אבל מפעם לפעם הייתי מקבלת מסרים באקראי, כאילו טלפתיה על סתם דברים לא מהותיים, גם היום לפעמים אני מקבלת מסרים טלפתיים אבל מהאנשים סביבי ולא מהיקום. זאת היתה תקופה שבה הייתי מוצאת את אלוהים בכל דבר- למשל עשיתי באותה תקופה קורס פסיכומטרי וקיבלתי 613 בסימולציה, מבחינתי זה היה מסר לזכירת אלוהים, שיש לו 613 מצוות. התחושה שאתה מתאר היתה מתעצמת כשלמדתי גמרא. יום אחד הרגשתי שאני לא כל כך קיימת אלא כל כולי נמצאת בתוך התחושה הזאת והיא מנחה אותי, זאת היתה חוויה עוצמתית, אבל הרגשתי שאני ממש מאבדת את עצמי.

היתה תקופה שהייתי הולכת חצי שעה ברגל הלוך וחזור שלוש פעמים בשבוע ובדרך הייתי מתפללת ומדברת עם אלוהי הטבע והבריאה (יותר הדגשתי את הצד הזה באותה תקופה) והייתי מסתכלת על הצמחים והיופי ומתפעלת ומהללת אותו. היה תמיד מקום בדרך שבו היתה מגיעה אלי שוב התחושה שתיארת בעוצמה, חשבתי שכנראה היה שם בית מדרש של תנאים ושזה מקום של קדושה. התחושה הזאת- זה היה קורה לי גם בחמש דקות האחרונות שלפני מוצאי שבת, וכשהייתי לומדת את פרשת השבוע בשבת ומנסה למצוא הסבר לדברים.

בסרט השני שלך מתואר שאתה כועס ואז זה מפסיק, הסיבה לזה היא שמקבלים את התחושה הזאת רק מתוך ענוה כמו שכתוב בחז"ל שרוח הקדש נסתלקה ממשה כשהוא כעס (מצטערת, אני לא זוכרת באיזה אירוע).

כל הזמן הזה לא כל כך האמנתי לעצמי שאכן חוויתי את זה- מה זה? נבואה? רוח הקודש? ביקשתי ביום הכיפורים שתהיה לי רוח הקודש..יש סגולה כזאת. אבל אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא טלית שכולה תכלת, ושבאותם ימים במיוחד הייתי רחוקה מזה, כי היתה מישהי בדירה שלי שבדיעבד מסתבר שפגעתי בה באופן קבוע בלי כוונה בהערות שלי כלפיה. ובכלל בתפילת 18 שהתפללתי- התכוונתי רק לחלק מהדברים- התכוונתי מאד, אבל חלק בכלל לא הבנתי ולא התעמקתי בהם. היום אני מרגישה שמה שהיה הוא בוסר, ואולי הוא המצאה שלי כדי להינצל מהבדידות. איך יתכן שהיום אני לא רואה את אלוהים יותר בחיים שלי, הוא לא מדבר איתי- זה כל כך דרסטי וחווית חיים שונה לגמרי. אם זה באמת המצב השאלה היא לא למה הוא עזב אותי אלא למה אני עזבתי אותו. אולי כי פחדתי- הרגשתי שזה קשה לי להיות מושלמת מהבחינה הזאת שאני מרגישה שהוא נוכח- איך אפשר לחטוא ככה? צריך להיות טהור לגמרי כל הזמן, זאת משימה גדולה ומעוררת יראה. אבל להתמכר לתחושה המדהימה הזאת שאין שכר טוב ממנה, והחיים בלעדיה ריקניים- אין דבר דומה לזה. זה חסר לי..בכל פעם שאני מתחילה להתעסק בדת, אני פשוט נשאבת פנימה, ואז יום אחד חצי מבינה את עצמי וחצי לא ומסתכלת על כל החוויה בריחוק ובחוסר הבנה מה קרה.

תודה לך.