אתה כזה חתיך!
מתי פעם אחרונה שמעתם את המילים האלו? או לחילופין, את כזאת חתיכה! מישה מעולם לא שמע אותן, עד לפני כמה ימים. ובגלל שלא הורגל להן מעולם, המערכת החיסונית שלו קרסה. לא שמישה לא קיבל מחמאות על היבטים שטחיים כמו יופי, אבל לרוב הן היו ממוקדות מאוד, כמו: יש לך עיניים יפות, שפתיים חושניות, אף סולד ומושך, או לעיתים רחוקות, אתה יפה. לרוב הוא הוחמא על אישיותו, אבל הבא ולא נסטה מן הנושא הכללי. ברטרוספקטיבה, זאת מחמאה שגרמה להכי הרבה סומק בלחיו. בואו ונודה באמת החמוצה, לא כולם מושאי הערצה בשל מבושיהם. ואפשר לומר שיש אחוז בלתי מעורער של אנשים מכוערים שנעים ונדים להם ביקום. ויש אחוז מצומצם של אנשים שבאמת גורמים לתגובות של האנה ברברה בין הבריות. הרוב המכריע הם אנשים בעלי מעלות ומגבלות באררכית היופי, כאשר הם נעים ונדים בסקלה בין נסבל לחתיך בפונטציה (או בין נסבלת לחתיכה בפוטנציה) ונבדלים זה מרעהו ע"י הטעם הסובייקטיבי של הבורר. מישה יבהיר. אדם או גברת א יראו מאוד מושכים בעיני אדם או גברת ב, בשל סוג הטעם של ב. לאומת זאת אנשי ב יראו נסבלים מינוס בעיני אנשי א בשל טעמם של אנשי א. אז לא כולם יפים בעיני כולם. זאת הנחמה של האנשים הנאים, שבעיני מישהו הם יהיו מרהיבים ביופיים. אבל יש אמת קולקטיבית אחת שאין להתעלם ממנה. אמות המידה חיבות להיות ממוצעות. אנשים בעלי מידות גוף או אפילו מידות איברים ספציפיים (פרט לכמה ספורים. עכשיו כולכם מחייכים מול המרקע כמו ילדים בני 15 בשיא השתוללות ההורמונים. חוץ מאורן) ברגע שהן סוטות מן המנעד הממוצע, הן בגדר תכונה דוחה. כמה פעמים בהיתם בגמד\ה (או מאותגר\ת אנכית) וחשבתם, כמה מתחשק לי את הידיים הקטנות האלו על כל גופי? מתי לאחרונה הסתכלתם על אדם או אישה רחבי מידות וחשבתם, מתחשק לי לפשפש לו בין כפלי הבטן? מישה מעז ומעולם היה רחב מידות. גובה ממוצע, רוחב כיד האלוהים, לא משנה כמה אתה סימפטי ושנון, אתה בגדר חביב. כנ"ל גם לנשים. המשקל מעולם לא היה בגדר משהו שלמישה היה נח איתו במיוחד, אבל גם לא משהו שהפריע לו עד כדי כך. איפשהו בשלהי גיל העשרה הגיע מישה לידי החלטה. את המשקל יש להוריד, את המבושים לחטב, ואת הפה לסגור. בצורה די החלטית. הוא אפילו צלח בהורדת 20 קילו, שחזרו כפליים אחרי ביקור (ארוך מהמתוכנן) בבלגיה (שוקולד... , בלגיה הייתה טעות מצערת). בסופו של דבר, גם אלו הורדו. והיום אפשר להתגאות במשקל נורמלי לחלוטין, שהיה שם כבר שמן מה. אבל להיות שמן, הרבה מעבר לקילוגרמים הנוספים, זה מוטבע בנפש. גם שמן שהרזה, בראשו עדיין שמן. לא שהוא רואה אדם שמן בראי, אלא דרך החשיבה היא של שמן. הוא עדיין לא יתלבש בצורה ראוותנית, אלא קצת רחבה ממידותיו האמיתיות. היא לא תכניס עצמה לחולצת בטן במהירות. זה תמון בתת מודע. בסופ"ש האחרון יצא מישה לבלות עם חבריו ומכריו. בניגוד להרגלו, לבש משהו טיפה יותר צמוד, שהבליט היכן באמת מסתיימת קרסו. ואז זה הקא בו. "אתה כזה חתיך!" מי? מישה? ממתי? איך? לא יכול להיות, הוא שמן. מישה שמן, זה ככה, מבטן ומלידה, מעז ומעולם, מישה שמן. במהלך הערב, מספר אנשים חזרו על המשפט התמוהה הזה. ומישה הסמיק בהסכמה מסויגת מעט, וסינן בין שיניו: והדרת פני שמן. להיות שמן, זה בראש, הרבה יותר מאשר שזה בבטן או בתחת או במדלדלי הידיים. לא משנה אם מידת המכנס השתנתה מ56 ל38. לא משנה שלשונית החולצה אומרת M במקום XXXL. לא משנה כמה פעמים יגידו בערב שישי, אתה כזה חתיך, או את כזאת חתיכה. גם אם במראה אתה נראה חתיך, בראש אתה שמן. אז אחרי שיצאנו מקפלי השומן, איך יוצאים מהקפלים שבראש? פסוקו: דבר הראש הגדול.
מתי פעם אחרונה שמעתם את המילים האלו? או לחילופין, את כזאת חתיכה! מישה מעולם לא שמע אותן, עד לפני כמה ימים. ובגלל שלא הורגל להן מעולם, המערכת החיסונית שלו קרסה. לא שמישה לא קיבל מחמאות על היבטים שטחיים כמו יופי, אבל לרוב הן היו ממוקדות מאוד, כמו: יש לך עיניים יפות, שפתיים חושניות, אף סולד ומושך, או לעיתים רחוקות, אתה יפה. לרוב הוא הוחמא על אישיותו, אבל הבא ולא נסטה מן הנושא הכללי. ברטרוספקטיבה, זאת מחמאה שגרמה להכי הרבה סומק בלחיו. בואו ונודה באמת החמוצה, לא כולם מושאי הערצה בשל מבושיהם. ואפשר לומר שיש אחוז בלתי מעורער של אנשים מכוערים שנעים ונדים להם ביקום. ויש אחוז מצומצם של אנשים שבאמת גורמים לתגובות של האנה ברברה בין הבריות. הרוב המכריע הם אנשים בעלי מעלות ומגבלות באררכית היופי, כאשר הם נעים ונדים בסקלה בין נסבל לחתיך בפונטציה (או בין נסבלת לחתיכה בפוטנציה) ונבדלים זה מרעהו ע"י הטעם הסובייקטיבי של הבורר. מישה יבהיר. אדם או גברת א יראו מאוד מושכים בעיני אדם או גברת ב, בשל סוג הטעם של ב. לאומת זאת אנשי ב יראו נסבלים מינוס בעיני אנשי א בשל טעמם של אנשי א. אז לא כולם יפים בעיני כולם. זאת הנחמה של האנשים הנאים, שבעיני מישהו הם יהיו מרהיבים ביופיים. אבל יש אמת קולקטיבית אחת שאין להתעלם ממנה. אמות המידה חיבות להיות ממוצעות. אנשים בעלי מידות גוף או אפילו מידות איברים ספציפיים (פרט לכמה ספורים. עכשיו כולכם מחייכים מול המרקע כמו ילדים בני 15 בשיא השתוללות ההורמונים. חוץ מאורן) ברגע שהן סוטות מן המנעד הממוצע, הן בגדר תכונה דוחה. כמה פעמים בהיתם בגמד\ה (או מאותגר\ת אנכית) וחשבתם, כמה מתחשק לי את הידיים הקטנות האלו על כל גופי? מתי לאחרונה הסתכלתם על אדם או אישה רחבי מידות וחשבתם, מתחשק לי לפשפש לו בין כפלי הבטן? מישה מעז ומעולם היה רחב מידות. גובה ממוצע, רוחב כיד האלוהים, לא משנה כמה אתה סימפטי ושנון, אתה בגדר חביב. כנ"ל גם לנשים. המשקל מעולם לא היה בגדר משהו שלמישה היה נח איתו במיוחד, אבל גם לא משהו שהפריע לו עד כדי כך. איפשהו בשלהי גיל העשרה הגיע מישה לידי החלטה. את המשקל יש להוריד, את המבושים לחטב, ואת הפה לסגור. בצורה די החלטית. הוא אפילו צלח בהורדת 20 קילו, שחזרו כפליים אחרי ביקור (ארוך מהמתוכנן) בבלגיה (שוקולד... , בלגיה הייתה טעות מצערת). בסופו של דבר, גם אלו הורדו. והיום אפשר להתגאות במשקל נורמלי לחלוטין, שהיה שם כבר שמן מה. אבל להיות שמן, הרבה מעבר לקילוגרמים הנוספים, זה מוטבע בנפש. גם שמן שהרזה, בראשו עדיין שמן. לא שהוא רואה אדם שמן בראי, אלא דרך החשיבה היא של שמן. הוא עדיין לא יתלבש בצורה ראוותנית, אלא קצת רחבה ממידותיו האמיתיות. היא לא תכניס עצמה לחולצת בטן במהירות. זה תמון בתת מודע. בסופ"ש האחרון יצא מישה לבלות עם חבריו ומכריו. בניגוד להרגלו, לבש משהו טיפה יותר צמוד, שהבליט היכן באמת מסתיימת קרסו. ואז זה הקא בו. "אתה כזה חתיך!" מי? מישה? ממתי? איך? לא יכול להיות, הוא שמן. מישה שמן, זה ככה, מבטן ומלידה, מעז ומעולם, מישה שמן. במהלך הערב, מספר אנשים חזרו על המשפט התמוהה הזה. ומישה הסמיק בהסכמה מסויגת מעט, וסינן בין שיניו: והדרת פני שמן. להיות שמן, זה בראש, הרבה יותר מאשר שזה בבטן או בתחת או במדלדלי הידיים. לא משנה אם מידת המכנס השתנתה מ56 ל38. לא משנה שלשונית החולצה אומרת M במקום XXXL. לא משנה כמה פעמים יגידו בערב שישי, אתה כזה חתיך, או את כזאת חתיכה. גם אם במראה אתה נראה חתיך, בראש אתה שמן. אז אחרי שיצאנו מקפלי השומן, איך יוצאים מהקפלים שבראש? פסוקו: דבר הראש הגדול.
